איך המו"מ המדיני יסדר לנו טיסות בזול לתאילנד?

גורמים המעורבים במשא ומתן הישראלי-פלסטיני הגדירו את ביקורו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, בירדן ובערב הסעודית בתחילת השבוע, הביקור המדיני החשוב ביותר שערך קרי מאז חידוש המשא ומתן בחודש יולי.

זה היה ביקור קצר - חצי יממה - שבמהלכו הקדיש קרי שעות ספורות לפגישה בארבע עיניים עם עבדאללה מלך ירדן, ופרק זמן דומה לפגישה עם המלך הסעודי עבדאללה. בהשוואה לזמן האדיר שמשקיע קרי בשיחות אישיות עם נתניהו ואבו מאזן, הביקור בערב הסעודית ובירדן נראה מזערי, אבל כידוע, לא תמיד הגודל הוא שקובע. החל בהשגת תמיכה של מדינות ערב בהסכם מסגרת ותמיכה כלכלית בפלסטינים, ועד לנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב המתונות, שתתבטא במגוון תחומים – ממשמעויות כלכליות מרחיקות לכת ועד לברית אזורית נגד איראן – הפגישה הזו יכולה לטמון בחובה רווחים אדירים גם לישראל.

עוד על תהליך השלום:
שינויים אמריקניים ביוזמה הערבית יסללו דרך להסכם?
66% מהציבור: ג'ון קרי לא יפקיר ביטחונה של ישראל
עריקאת מזהיר: "לא נאריך את השיחות אפילו בדקה"

הסיבה הברורה והמידית לחשיבותו של הביקור, היא הניסיון של קרי לקבל תמיכה ממדינות ערב להסכם המסגרת שהוא עתיד להציג בפני הצדדים בשבועות הקרובים. ההסכם צפוי לכלול סעיפים "קשים לעיכול", הן עבור נתניהו והן עבור אבו מאזן. בין השאר, צפויה להיות בו התייחסות מפורשת להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית.

קרי מבין היטב כי אבו מאזן יתקשה מאוד להיות המנהיג הערבי הראשון ב-150 שנות קיומה של הציונות, שמקבל בגלוי עמדה כזו. לכן הוא מקווה כי אם ערב הסעודית, ירדן, מצרים ומדינות ערביות נוספות יעניקו לו גיבוי, אבו מאזן ימצא את האומץ להגיד כן.

במקביל לביקורו של קרי בסעודיה וירדן, יצא השליח האמריקני למשא ומתן, מרטין אינדיק, לביקור בזק במצרים. אינדיק נפגש עם בכירי הצבא המצרי כדי לעדכן אותם במצב השיחות ולבקש גם מהם להביע תמיכה בהצעה האמריקנית. תמיכה של מצרים עשויה להיות משמעותית ביותר, על רקע האויב המשותף של רמאללה וקהיר – ממשל חמאס בעזה.

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, אמר לפני כחודש בכנס יוזמת ז'נבה כי שיקום יחסי האמון בין וושינגטון לקהיר, שנפגעו אחרי ההפיכה הצבאית בחודש יולי, הינו קריטי להצלחת המשא ומתן. בסביבתו של קרי כנראה הפנימו את המסר. קרי אף אמר לאחרונה כי האחים המוסלמים במצרים "גנבו את המהפכה" – אמירה שמנוגדת לחלוטין לקו הרשמי של ממשל אובמה בנושא.

בעיתון הפלסטיני "אל-איאם" דווח שלשום כי קרי אף הרחיק לכת בבקשותיו מהסעודים, הירדנים והמצרים, כאשר ביקש מהם לא רק לתמוך בטקסט שיגבשו האמריקנים, אלא להוסיף הכרה בישראל כמדינה יהודית ליוזמת השלום הערבית. במסגרת היוזמה מציעות כל מדינות ערב לייסד יחסי שלום מלאים עם ישראל, ברגעש בו ייחתם הסכם שלום ישראלי-פלסטיני.

בשנה שעברה החליטו מדינות ערב, לאחר התלבטויות רבות, להוסיף ליוזמה טקסט שמאשר חילופי שטחים בין ישראל לרשות הפלסטינית (עד אז נכתב ביוזמה אך ורק על גבולות 1967). הכרה מצד מדינות ערב במדינה היהודית תהיה הישג דיפלומטי אדיר עבור קרי, אבל לפחות בינתיים היא נראית בלתי סבירה לחלוטין, ודאי לא בשלב כל כך מוקדם של המגעים. הדיווח בעיתון הפלסטיני לא זכה לאישור מגורם רשמי כלשהו.

אז מה בכל זאת יכול היה קרי לקבל מהסעודים? ראשית, התחייבות להעניק תמיכה כספית משמעותית לרשות הפלסטינית בחודשים הקרובים. תמיכה כספית כזו עשויה לשכנע את אבו מאזן להמשיך במסלול המשא ומתן גם אל מול הקשיים שיצוצו בהמשך הדרך. קרי כבר הצליח לגייס עבור הרשות הפלסטינית תמיכה כלכלית בגובה מאות מיליוני דולרים מקטאר, המתחרה האזורית המרכזית של הסעודים במפרץ הפרסי. המלך הסעודי בהחלט עשוי להודיע בקרוב על מענק לרשות הפלסטינית, ולו רק כדי להראות לקטארים למי יש ארנק יותר תפוח. ברמאללה מצפים לתמיכה ראשונית בסדר גודל של בין מאה למאתיים מיליון דולר.

אלא שלא רק הפלסטינים עשויים להרוויח מביקורו של קרי בערב הסעודית. בשדה התעופה של הבירה הסעודית ריאד, רגע לפני שהמריא חזרה לישראל, קרי אמר דברים שמעולם לא נאמרו על ידי שר חוץ אמריקני בעודו מבקר במדינה ערבית שבאופן רשמי מחרימה את ישראל. "יוזמת השלום הערבית למעשה קובעת שלאחר חתימת הסכם שלום ישראלי-פלסטיני, כל מדינות ערב ועוד 35 מדינות מוסלמיות ייסדו יחסים מלאים עם ישראל", אמר קרי. "רק דמיינו לעצמכם כיצד דבר כזה ישפיע על התחבורה, הכלכלה, החינוך וההזדמנויות הכלכליות באזור. דמיינו איזו השפעה תהיה לכך על התיירות, הפיתוח הטכנולוגי ואפשרויות התעסוקה לצעירים".

קרי למעשה הציב על השולחן, בצורה הברורה ביותר מאז חידוש המשא ומתן, את סוגיית הנורמליזציה בין ישראל למדינות ערב. הוא כבר כינה לפני כמה חודשים את יוזמת השלום הסעודית "חזון לעתיד המזרח התיכון", אבל לא נכנס אז לפרטים. הפעם, בעודו על אדמת ערב הסעודית, הוא דיבר מפורשות על האפשרויות שגלומות בנורמליזציה בין מדינות ערב לישראל במסגרת היוזמה.

הרווח עבור ישראל יהיה עצום. לא מן הנמנע שקרי ביקש מהסעודים לשקול צעדי נורמליזציה מוגבלים גם תוך כדי המשא ומתן, אם אכן תירשם התקדמות. כך למשל, הסכמה של מדינות המפרץ לאפשר לטיסות ישראליות למזרח הרחוק לעבור מעל שטחן, עשויה להוביל להוזלה משמעותית של מחירי הטיסות בארץ. זו תהיה טעימה קטנה אבל משמעותית לאפשרויות שגלומות בנורמליזציה מלאה עם האזור.

קרי אינו היחיד שמדבר על הפוטנציאל של יוזמת השלום הערבית. גם שרת המשפטים, ציפי לבני, שבעבר לא התלהבה מהיוזמה והדגישה כי המשא ומתן עם הפלסטינים צריך להיות "בינינו לבינם", החלה לאחרונה להזכיר את היוזמה יותר ויותר בנאומיה. אתמול היא אמרה בנאום בפני סטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים: "יש היום התחייבות של העולם המוסלמי שאם אנחנו מגיעים להסדר, תהיה נורמליזציה עם עשרות מדינות, שכיום לא יכולות לשתף פעולה איתנו נגד גורמים קיצוניים הפוגעים גם בהן".

לבני מדגישה זה כמה חודשים גם את העובדה שהסכם עם הפלסטינים יאפשר ליצור ברית אזורית נגד איראן יחד עם מדינות ערב המתונות. בחודשים ספטמבר-אוקטובר, לפני שנחתם הסכם הביניים בין איראן למעצמות בנושא הגרעין, התנהל "ויכוח נאומים" בנושא בינה לבין ראש הממשלה נתניהו, שטען בתחילה כי אין כל קשר בין הסוגיה האיראנית לסוגיה הפלסטינית, ובהמשך אמר כי הקשר קיים, אבל הפוך מהאופן בו לבני מציירת אותו. נתניהו אף הדגיש בנאומיו כיצד האיום האיראני מקרב בין ישראל למדינות ערב, ש"מבינות שישראל אינה הבעיה שלהן".

במבחן התוצאה, מתברר כי האופציה שנתניהו ניסה לקדם – שיתוף פעולה עם מדינות ערב נגד איראן, בלי קשר לנושא הפלסטיני – לא יכולה להתרומם מעבר להחלפה מוגבלת של מידע מודיעיני. לעומת זאת, האופציה שמציעה לבני – יצירת ברית אזורית אמיתית, שתיאבק הן בגרורות האיראניות באזור והן בג'יהאד העולמי הסוני שמאיים על ישראל, ירדן, מצרים, ערב הסעודית ומדינות המפרץ - עדיין ניתנת להשגה, אבל היא תלויה בהתקדמות של ממש מול אבו מאזן.

בשורה התחתונה, החלטתו של קרי להכניס את ערב הסעודית, ירדן ומצרים אל תוך המשא ומתן יוצרת שורת הזדמנויות עבור שני הצדדים. חלק מהרעיונות שנשמעים בהקשר הזה הם כנראה מוגזמים, כמו למשל האפשרות שהסעודים יתנדבו להכיר בישראל כמדינה יהודית. אבל רעיונות אחרים – החל מיצירת ברית ביטחונית אזורית ועד לצעדי נורמליזציה ראשוניים כבר בחודשים הקרובים – תלויים אך ורק בנתניהו ואבו מאזן. במזרח התיכון, "פספוס הזדמנויות" הוא עניין של הרגל, אבל קרי מוודא ששני הצדדים ידעו היטב מה יהיה גודל הפספוס, אם יבחרו להשיב בשלילה למסמך שלו.

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il