בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב נמשך הבוקר (חמישי) זרם המבקרים לקברו של הזמר אריק איינשטיין, שהלך שלשום לעולמו בגיל 74. אנשים באו מרחבי הארץ, חלקם עם ילדיהם ונכדיהם. הם הניחו זרים, מכתבים, שירים ואבנים על הקבר הטרי. מאחד הבתים הסמוכים לבית הקברות ניתן היה לשמוע את שיריו של איינשטיין המתנגנים באחת מתחנות הרדיו, מלווים את המעריצים שהגיעו להתייחד עם זכרו של הזמר.
ברוריה הגיעה מקריית אתא יחד עם שתי נכדותיה. "באנו ליום כיף, והחלטנו לא רק לעשות קניות, אלא גם משהו איכותי וחינוכי. הלכנו לקבר של ביאליק ודיזינגוף, וגם למשורר שמרגש את כולנו ואין ילד שלא מכיר את השירים שלו. זה החינוך שאנחנו מעניקים לילדים", סיפרה. "אנחנו עצובות שהוא מת", אמרו הנכדות, כרמל והדר, בנות שבע ושמונה.
"ההורים שלי עצובים, אנחנו עצובים וגם הילדים שלי עצובים, זה הקסם שלו", אמרה זהר מתל אביב, שבאה עם שלושת ילדיה. "הוא היה הרבי שלנו, והוא האנטיתזה לכל התרבות שהילדים חשופים אליה". בתה בת החמש ציירה ציור לאיינשטיין והניחה על הקבר. חברתה, רווית, שבאה יחד עם זהר, אמרה כי היא חשה אובדן אישי. "הוא היה איש גדול ומותו נוגע בנקודות מאוד אישיות", מתל אביב
"אם ההורים זה משפחה, אריק איינשטיין זו הוויה", אומר אבי מגיע תקווה. אבי, שהלך אתמול להלוויה, סיפר שחש צורך לחלוק לאיינשטיין כבוד פעם נוספת. "אני למדתי באותו בית ספר שהוא למד, 25 שנים אחר כך וראיתי את תמונת המחזור שלו. הוא מלווה אותי מאז, בכל האהבות וכל הזיכרונות".
ראש העירייה רון חולדאי ספד אתמול לאינשטיין בטקס האשכבה שלו בכיכר רבין: "אריק היה תל אביבי. תל אביבי מלידה - ותל אביבי בנשמה". הוא ציטט את אחד משיריו של איינשטיין, והוסיף: "הוא אהב את הבית ברחוב חובבי ציון, הבית עם התה והלימון והספרים הישנים, הבית הצנוע למראה, שבעיניהם של רבים היה לא פחות ממשכן, מפני שאריק התגורר שם. הוא אהב את העיר - ותיאר אותה 'תל אביב חמה, תל אביב צוחקת, עיר של אהבה, עיר שלא חונקת'". חולדאי ציין כי העיר "תמצא את הדרכים הנאותות להנציח את איינשטיין".
"לפני כמה שנים צלצל אלי הביתה המלחין והמוזיקאי נועם שריף, והוא אמר 'אני מבין שאתה חברו של אריק ומדובר פה על איזה פרס, היינו שמחים לדעת אם אריק יופיע וייקח את הפרס, אז תשאל אותו בבקשה'", סיפר בטקס האשכבה מוני מושונוב, חברו הקרוב של איינשטיין. "צלצלתי לאריק והסברתי לו. 'איך הוא דיבר, במבטא יקה?' הוא התעקש לשאול, ולא התייחס בכלל לשאלה. עברו כמה חודשים וטיפה כעסתי. אמרתי לאריק, 'פרסים זה חלק מהעניין'. הוא אמר 'אני יודע, רבים מקבלים פרסים ואני שמח בשבילם'. 'אז למה אתה לא הולך לקחת את הפרס?'. הייתה שתיקה והוא אמר: 'אני מתבייש'".
