הסכם הביניים שהתקבל לפנות בוקר (ראשון) בז'נבה בין איראן ומעצמות המערב רחוק מלסיים את העיסוק בסוגיית הגרעין האיראני. זו רק נקודת הזינוק בדרך לצומת הדרכים המכרעת שאליה יגיעו כל הצדדים בעוד כשישה חודשים. רק אז בעצם יתברר עד כמה היה ההסכם הזה טוב או רע לישראל, לארצות הברית, לאיראן ולשכנותיה הערביות, ואם הצליח לגרוע מהיכולת של טהראן להגיע לפצצה גרעינית או סייע לה. ועדיין, כבר בשלב הזה, ניתן להכריז על כמה מנצחים ומפסידים, לפחות זמנית.
טהראן ומנהיגה העליון עלי חמינאי (לצדו של הנשיא חסן רוחאני), הם המנצחים הגדולים (שוב - לפחות לששת החודשים הקרובים). הקהילה הבינלאומית הכירה למעשה בזכותה של איראן להעשיר אורניום, כפי שדרש המשטר כל הזמן. יתרה מכך, העולם בעצם הסכים שבחצי השנה הקרובה איראן תמשיך להיות מדינה סף גרעינית (אך לא גרעינית - וזה הבדל קריטי). בידי איראן יישארו מאגרי האורניום המועשרים שיש ברשותה, אלה לרמה של עד 5%, שכבר כיום ניתן להפיק מהם בין שש לשמונה פצצות גרעיניות.
גם המצב הכלכלי באיראן צפוי להשתפר, בשל ההפשרה המידית של שמונה מיליארד דולרים (ובהמשך מהכנסה עתידית לקופת המדינה נוכח הסרת חלק מהסנקציות). הסבירות של "אביב איראני", נוסח זה של יוני 2009, תהפוך לנמוכה יותר ומן הסתם התמיכה הציבורית בחמינאי ובשליחו רוחאני רק תעלה. הנאום הבוקר של הנשיא האיראני והודעתו של חמינאי רק ממחישים עד כמה מדובר מבחינתם בהישג.
הישג נוסף לאובמה במזרח התיכון
המנצח הגדול השני הוא נשיא ארה"ב, ברק אובמה. למרות הקולות הביקורתיים שנשמעו בישראל, בקרב מדינות ערב ואפילו בקונגרס (כולל זה של מנהיג הרוב הדמוקרטי בסנאט, הארי ריד) נגד ההסכם, הבית הלבן המשיך בשלו עד לחתימה לפנות בוקר. הציבור האמריקני, ערב החגים, צפוי לקבל באהדה הסכם שיוצג גם בדעת הקהל בארה"ב כ"היסטורי" במקומו של מה שעלול היה להפוך לעוד מוקד של מלחמה אמריקנית במזרח התיכון.
אובמה ינפנף במסמך מז'נבה כהישג נוסף של מדיניות החוץ שלו, לצדו של אותו הסכם שהביא לפירוקה של סוריה מנשק כימי. ואכן, הממשל הצליח להסיג לאחור במידה מסוימת את היכולת של איראן להגיע לפצצה גרעינית: האורניום המועשר לרמה של 20% יומר לאורניום של 3.5-5% או באופן שלא יאפשר להעשיר אותו בעתיד לרמה של 20%. ובמקביל, הפיקוח המערבי על המתקנים בפורדו ובנתנז יוגבר ויתאפשר בכל יום נתון.
משבר אמון חסר תקדים בין וושינגטון ומדינות ערב
הסעיפים האחרונים יכולים היו להיחשב לניצחון גם למדינות ערב ולישראל, מאחר שהאיום הצבאי הגרעיני מטהראן מתרחק. אולם, עצם הישארותה של איראן מדינה סף גרעינית והותרת האורניום המועשר לרמה נמוכה בידיה, מעורר חששות כבדים ומוצדקים, בירושלים, ריאד, עמאן, מנאמה בירת בחריין ואחרות, כי המשטר בטהראן הצליח לשטות באובמה. לראיית מדינות ערב וישראל, איראן נקטה שוב בתרגילי משא ומתן שרק יסייעו לה בעוד שישה חודשים ויותר להגיע לפצצה.
בנוסף, לא ברור מההסכם מה יעלה בגורל ביקורות הפתע במתקנים אחרים, מלבד פורדו ונתנז, כמו פרצ'ין לדוגמה. אחד החששות הגדולים במערב הוא מפני פעילות צבאית גרעינית כפי שהתנהלה, על פי ההערכות, בפרצ'ין. הכעס בקרב מדינות ערב הסוניות המתונות ובירושלים, גדול עוד יותר לנוכח מה שמתפרש כתרגיל ההטעיה של וושינגטון. על פי דיווח הבוקר בסוכנות הידיעות AP, ניהל הממשל האמריקני במשך חודשים שורה של מפגשים חשאיים עם שליחים איראנים, עוד לפני שאפילו נבחר רוחאני לתפקיד הנשיא (לפני חמישה חודשים).
אל להם לאובמה ולאיראן לזלזל ב"מפסידים". משבר האמון שיש כיום בין וושינגטון ומדינות ערב המתונות הוא חסר תקדים, לא פחות. מה שנתפס אולי כטעות של מתחילים סביב היחס האמריקני לנשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, ונמשך ביחס ההזוי כלפי שר ההגנה הנוכחי בקהיר, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הפך לתחושה קשה של בגידה בקרב מדינות ערב, בעקבות ההסכם עם סוריה. כעת, המצב בין וושינגטון והבירות הערביות רק יוחמר. האווירה העכורה הזו יכולה להוביל להתקרבות למוסקבה וגם לבריתות חשאיות עם ישראל ובראשה "המפסיד הגדול", בנימין נתניהו.
נתניהו עם הגב אל הקיר
ראש ממשלת ישראל יוצא חבול - ואפילו מצולק - ממאבקיו אל מול הבית הלבן. שלל מאמציו הגלויים והחשאיים להניא את אובמה מחתימה על ההסכם עם איראן נכשלו. חלק מהעיתונים בארה"ב טוענים כי הוא מנסה למשוך את אמריקה למלחמה. גם מבית הוא זוכה לביקורת בגין הצהרותיו המתלהמות בנושא.
קשה לדעת כיצד יפעלו נתניהו ומדינות ערב כשהם עם הגב אל הקיר. מן הסתם, הם ינסו לעשות הכול כדי שאם טהראן והמעצמות יחתמו על הסכם קבע, יהיה זה הסכם שינטרל את יכולתה של איראן לייצר פצצה גרעינית גם בעתיד. אחד האמצעים לכך יהיה לחץ באמצעות הקונגרס האמריקני על אובמה שלא לסגת בו מהבטחתו שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית. נראה שלא מעט חברי קונגרס, גם דמוקרטים, מוכנים כבר היום ללכת לעימות פוליטי ראש בראש עם הנשיא אובמה. והלחץ הזה רק ילך ויגבר ככל שנתקרב לנקודת ההכרעה, בעוד חצי שנה.
ועוד עניין משמעותי אחד לסיום: נוכח ההיסטוריה של ניסיונות ההסתרה האיראניים, אם יתברר שגם בחודשים הקרובים טהראן עושה צעדים משמעותיים בדרך לפצצה, נקודת ההכרעה עבור ישראל תגיע עוד הרבה לפני סיומם של ששת החודשים.
עוד על הסכם הגרעין:
אובמה תקע סכין בגב של ישראל - ושל הערבים
בסעודיה מתנגדים להסכם: "גם אנחנו נפתח פצצה"
רוחאני: "הכירו בזכויותינו, ההעשרה תימשך כרגיל"