פצצה או גולף עם רוחאני? היום שאחרי המשא ומתן

במחלקת המדינה יכולים היו ללמד השבוע את הצנטריפוגות האיראניות את אמנות הספין. ביום חמישי, הכריז הארי ריד, מנהיג הרוב בסנאט, שהמחוקקים האמריקנים נחושים לקדם סבב חדש של סנקציות נגד איראן והדיונים יתחדשו בתחילת החודש הבא, אחרי החגים. אחר כך, הוא הסכים לדחות את הסנקציות החדשות עד לאחר סיום הסבב הנוכחי של המשא ומתן עם איראן. "זה מספק את המרחב הדרוש לדיפלומטיה", הודתה לו דוברת מחלקת המדינה ג'ן סאקי, תוך התעלמות אלגנטית ממכתבי המחוקקים לשר החוץ ג'ון קרי ולנשיא ברק אובמה, שכללו ביקורת על ההסכם המתגבש ואופן ניהול השיחות עם איראן.

ואפשר גם לשפוך מים קרים על בעלת ברית קרובה, עם חיוך מנומס. נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, דחה השבוע את דברי המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, על נתניהו ("כלב מוכה כלבת של האזור") וכינה אותם "בלתי מקובלים". לעומתו, סגן דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט, במקום לגנות את דברי חמינאי, ציין שאין לפקפק במחויבות ארה"ב לישראל, ושההזדמנות הדיפלומטית של השיחות עם איראן יכולה להביא רווחים משמעותיים לביטחון ישראל.

כשנשאל על ידי אחד הכתבים מדוע הממשל אינו מגנה פשוט את הדברים של חמינאי, השיב: "עמדתנו ברורה כשמש". המצלמות לא יקבלו "סינק" להריץ במהדורות עם אף מילה שלילית לגבי הפרטנר לשיחות. גם במחלקת המדינה העדיפו ניסוח רך, לפיו התבטאויות מהסוג הזה אינן תורמות, ו"כולם יודעים מה היחס שלנו לישראל, ידידה ובעלת ברית קרובה". בהמשך, סאקי גם גילתה הבנה מסוימת כלפי "פוליטיקה פנימית קשה" של איראן. רק אמירה אחת פגעה ברצף המסרים הפייסניים כלפי איראן: כשנשאלה אם ארה"ב עדיין רואה באיראן תומכת עיקרית בטרור, השיבה סאקי: "אני לא חושבת שעמדתנו השתנתה".

כשמזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, משבח את ההסכם המתגבש עם פטרוניו ואומר ש"הצד שלנו יהיה חזק יותר ברמה המקומית, האזורית והעולמית", זה בהחלט מעורר דאגה. אך עם נחישות שש המעצמות להגיע להסכם עם טהרן, הסכם הביניים נראה רק עניין של זמן - השאלה העיקרית היא כיצד המעצמות, ובעיקר ארה"ב, ינווטו אחריו.

אם נתניהו בונה על בעלי הברית הנאמנים שלו בגבעת הקפיטול - התוכנית של הסנאטורים להטיל סנקציות חדשות על איראן אחרי החגים נראית כרגע כאיום סרק. הסכם הביניים יעצור את התנופה, ובמקרה הקיצוני, לאובמה תמיד יש היכולת להוציא פטור מסנקציות משיקולי ביטחון לאומי. עם כל הכבוד לשבחים ל"סנקציות החכמות" שהביאו את האיראנים לשולחן המו"מ, בבית הלבן מודעים לכך שהשפעתן הייתה מעורבת: בתוך איראן, הן רק החמירו את היחס השלילי כלפי האמריקנים. לפי הסקר של גלאפ החודש, רק 13% מהאיראנים מאשימים במצב הכלכלי של ארצם את הממשלה שלהם, לעומת 47% שמאשימים את ארה"ב. עוד עולה מהסקר כי 68% מהאיראנים תומכים כעת בתוכנית הגרעין.

זה לא שהאמריקנים הגיעו למסקנה שטהראן נעשתה אמינה יותר. זה השלב שבו הדיפלומטים האמריקנים, לאחר שנים של מאמצים לדחוק את איראן לשוליים, בוחנים ביסודיות את המלצת אביו של מייקל קורליאונה - לשמור את החברים קרוב, אך את האויבים קרוב יותר. במיוחד כשבנקודה הזאת אין באמת הרבה מה לעשות - אם איראן תרצה להגיע לפצצה, היא תוכל לעשות זאת, גם אם המחיר יהיה גבוה. לאיראן כבר יש יכולת עצמאית להעשרת אורניום, ומנהיגיה סימנו את ההכרה בזכות הזאת בתור "הקו האדום" בשיחות עם המערב.

בכירים אמריקנים חוזרים בשבועות האחרונים שוב ושוב על המנטרה שארה"ב לא מכירה בזכות המדינות להעשרה עצמאית, ושהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני לא מדברת על שום זכות כזאת. אך מה משפט ההמשך? "לכן, העשרה עצמאית של חומר גרעיני זה נושא למו"מ עם מדינה ספציפית". איך יוצאים מזה באלגנטיות? בדיוק כמו שישראל יכולה לצאת מההתעקשות על הדרישה שהפלסטינים יכירו בה בתור מדינה יהודית: האיראנים יכולים לקבל נוסח מעורפל שיתפרש לכאן או לכאן, או לחלופין להודיע שהם לא צריכים שאחרים יכירו בזכותם להעשיר אורניום, מספיק שהם מכירים בה בעצמם.

הסכמי ביניים יכולים להיות מלכודת מסוכנת, במיוחד אם צד אחד נחוש לרמות, ולצד השני, כפי שזה קרה לאמריקה לא פעם ולא פעמיים בעשורים האחרונים בנושאי מדיניות החוץ, אין מפת דרכים ברורה להמשך הדרך. בתסריט הפסימי, אם המו"מ ההיסטורי עם איראן ייכשל או, גרוע יותר, ייחתם ולא ייושם - איראן תמשיך להעשיר ותזכה למנה של גידופים וניסיון לחדש את תנופת הסנקציות הבינלאומיות; על ישראל תורעף אהבה וביקורים תכופים של בכירי הקריה בוושינגטון יחדשו את השיח על תקיפה נגד מתקני הגרעין; ועם כל ההתמהמהות, בשלב מסוים לאיראן כנראה בכל זאת תהיה פצצה והעולם יצטרך ללמוד לחיות איתה ולשפר את התקשורת עם טהראן כדי למנוע תאונות ולוודא הרתעה.

בתסריט האופטימי, מה יידרש אחרי ההסכם חוץ מהאספקטים הטכניים של אכיפת הקפאת תכנית הגרעין האיראנית? צעדים בוני אמון, נרמול היחסים, שיפור התקשורת ותחילת שיתוף פעולה בתחומים אחרים. ישראל מכירה את הלקסיקון הזה היטב מהשיחות עם הפלסטינים. אם ההסכם יעבוד, קל לדמיין כמה יתחלחלו בישראל לנוכח צעדים בוני אמון בין ארה"ב לאיראן, במיוחד אם המנהיג העליון של איראן יסרב לוותר על התענוג של השתלחות בישראל וראש ממשלתה.

אם ההסכם עם איראן יעבוד, ולו באופן זמני - זה יהיה משחק של גדולים, עם השפעה משמעותית על המזרח התיכון, סיכוי לשינוי עמדת איראן בנושא סוריה, ברית אינטרסים מוזרה בין ישראל לערב הסעודית, ואולי גם דחיפה נוספת לקראת הסכם השלום. כשהאמריקנים משחקים במשחק של גדולים (גם אם קתרין אשטון עושה את רוב עבודת הרגליים), ל"בעלת הברית הקרובה" ישראל מורים בחוסר סבלנות לחכות על הכיסא בפינה.

"אני לא חושבת שזה נכון למתוח ביקורת קולנית ופומבית על ארה"ב", אמרה לי ד"ר אמילי לנדאו, ראש פרויקט בקרת נשק במכון למחקרי ביטחון לאומי. "עדיף להעביר את המסרים האלה בערוצים אחרים. אבל השאלות שישראל מעלה לגבי ההסכם - לא מדובר באספקטים פוליטיים, אלא אספקטים טכניים, כי על פניו לא מדובר בהקפאה אמיתית של תכנית הגרעין. אני לא מבינה למה 'השישייה' לא מעלה את השאלות האלה".

לנדאו חושבת שהגברת הלחץ לא הייתה מבריחה את האיראנים משולחן המו"מ, ושלראשונה למערב באמת יש מנוף השפעה על איראן. אך בוושינגטון, כאמור, נחושים לתת לשר החוץ האיראני, מוחמד ג'וואד זריף, לחזור הביתה "עם משהו" שיעודד את ההנהגה האיראנית להמשיך במו"מ על הקלת הסנקציות ושיפור מצבם הכלכלי.

הממשל האמריקני חזר אינספור פעמים על הטענה שמדיניות ארה"ב היא לא של הכלה, אלא מניעת תכנית הגרעין האיראנית. גם סגן הנשיא ג'ו ביידן, "ג'ו הנאמן", ערב לכך שהנשיא האמריקני "לא מבלף". אך סימנים מעוררי דאגה לישראל מגיעים בשבועות האחרונים מהתנהלותו של אובמה בזירה הפנימית של ארה"ב - סימנים שמערערים ביטחון במילה של הנשיא.

ב-2005, כשהיה סנטור צעיר מאילינוי, הביע אובמה התנגדות נמרצת לשינוי תקנון הסנאט, כשהרפובליקנים איימו לצמצם את יכולת המיעוט בסנאט, לבצע "פיליבסטר" ולחסום חקיקה. השבוע, הביע תמיכה בהצבעת הדמוקרטים על "האופציה הגרעינית". בשנים האחרונות, הבטיח פעמים רבות שרפורמת הבריאות שלו לא תמנע מהאזרחים לשמור על ביטוח הבריאות שיש להם - בשבועות האחרונים, נאלץ להתנצל על כך שהתברר שזה לא נכון. הרייטינג של אובמה צנח לאחרונה בהתאם, וכך רמת אמון הציבור בו. נתניהו לא יכול להעניש את אובמה עם רייטינג - אך הוא צריך לעשות את החישובים שלו, מה יעשה אם כל מה שהוא מזהיר מפניו יתגלה כנכון. כרגע, הוא יכול לבנות בעיקר על טהרן לגבי האפשרות של סיכול שיחות.

נתניהו יכול להיות רגוע רק לגבי דבר אחד: אובמה לא באמת ישחק גולף עם רוחאני. השבוע שאלתי את מארק הלפרין, אחד ממחברי הספר "הימור כפול: שינוי המשחק 2012", מה יש לאובמה נגד נתניהו, שמכונה בפיו בספר "קוץ בתחת". "פוליטיקאים באופן כללי, בכל תקופה ובכל מדינה, מדברים בצורה די בוטה", הוא אמר. "היחסים הבעייתיים עם נתניהו זה לא חדש, אבל זה גם לא ייחודי. הנשיא אובמה נכשל לטפח יחסים אישיים לא רק עם מנהיגים זרים - אני לא חושב שאיזשהו מנהיג זר יכול לקרוא לו חבר קרוב, אלא גם עם מנהיגות הקונגרס. ורבים בוושינגטון ומחוצה לה חושבים שזה מונע ממנו להשיג הרבה פעמים מה שהוא רוצה. הוא אוהב למשול, לנצל את המוח הגדול שלו לפתרון בעיות סבוכות - אבל הוא לא אוהב כמה אספקטים של להיות פוליטיקאי".

עוד על המשא ומתן בז'נבה:
רוסיה וסין לוחצות על איראן: חתמו על הסכם - עוד הערב
כך ייראה ההסכם עם איראן: העשרה נמוכה וצמצום הפעילות
יעלון לשר ההגנה האמריקני: העסקה עם איראן רעה