לא מוגזם להניח שרוב הציבור האמריקני נותר מבולבל, עוד יותר משהיה קודם לכן, אחרי שהאזין לפנייתו הקצרה לאומה של הנשיא אובמה לפנות בוקר (רביעי). הנאום ערבב בין מסרים שהממשל כבר השמיע בשבועיים האחרונים, מבלי שכלל הכרזה חד-משמעית על תוכנית פעולה בסוריה או שהעניק לוח-זמנים ברור.
את חלקו הראשון של הנאום הקדיש אובמה לתיאורים גרפיים של הזוועה שעשו חיילי אסד בתקיפה הכימית בדמשק. הוא תיאר ילדים מתים, שאביהם הנואש מנסה להקימם על הרגליים, והזכיר את השואה. ללא תגובה למעשים הללו, אמר, נשק כימי יהיה נגיש יותר למחבלים. גם חיילים אמריקנים יהיו שוב חשופים לאיום כזה, וזה לא העולם שאנחנו רוצים לחיות בו.
אך באותה נשימה, המשיך אובמה לדבר גם על היוזמה הרוסית, שפירושה עסקה עם אותו ה"היטלר החדש" כפי שמשתמע מהדוגמה ההיסטורית ששאל בנאומו - הרי הוא אדריכל השואה, הנשיא בשאר אסד. אובמה ניסה לגלגל את הכדור למגרש הרוסי, והביע ספקנות ברצינות התוכנית הרוסית. כעת, אמר, נטל ההוכחה מוטל על מוסקבה.
הרוסים אינם צריכים לעשות הרבה כדי לחבל בתוכניות התקיפה של ארה"ב; לאובמה יהיה קשה פי כמה וכמה להתניע מחדש את היוזמה הצבאית אחרי שהדיפלומטיה הרוסית, קשה ליישום ככל שתהיה, גרמה לרבים לנשום לרווחה. תופי המלחמה פסקו להלום, והדיון חזר לעת עתה למסלול המדיני. ומה בדיוק יישאר מכל התנופה הזו, שבועות רבים מ-21 באוגוסט, מועד התקיפה הכימית בדמשק, אם גם המאמץ הדיפלומטי יסתיים בעוד כישלון?
מרוסיה באהבה
אך כמו כל פוליטיקאי שהזדמן לו לעבוד עם סוקרים במהלך הקריירה שלו, גם הנשיא ברק אובמה יודע היטב עד כמה מעטים הם האנשים שנוטים לשנות דעתם בעקבות נאומים. לפעמים מדובר במיעוט מתלבט, שכן חורץ את דעתו בסוף הערב, והוא זה שמספיק כדי להכריע את הבחירות. במקרה של התקיפה בסוריה, אובמה עמד מול כל הסיכויים אתמול בלילה.
על פי הסקרים, שישה מתוך עשרה אמריקנים מתנגדים לתקיפה בסוריה. הסיכוי שהקונגרס יצביע בעד מבצע צבאי נמוך גם הוא, משום שלפחות 250 מחוקקים בבית הנבחרים כבר הצהירו שיצביעו נגד, או שהם שנוטים להצביע נגד. רק 26 תומכים בתקיפה.
הרוסים טרפו את כל הקלפים. ראשית הם הציעו לשכנע את אסד להעביר את הנשק הכימי שלו לפיקוח בינלאומי כדי לפרקו, ולאחר מכן הם התחילו להציב תנאים מוקדמים, כולל ויתור אמריקני על אופציה צבאית. דיון חירום במועצת הביטחון של האו"ם בוטל, ושר החוץ ג'ון קרי יבוא מחר לז'נבה כדי לפגוש את עמיתו הרוסי לברוב. הוא יבקש לבחון עד כמה ההצעה הרוסית רצינית.
בין אם ההצעה הרוסית רצינית או לא, הרי שההתפתחות האחרונה גרמה לנפילת מתח נוספת לקראת נאומו של הנשיא. מה הוא כבר יכול היה להגיד, כשהכדור מתגלגל אי-שם בשדות הדיפלומטיה ובמסדרונות הקונגרס, הרחק מהבית הלבן? אם לא די בזה, הרי שהקש האחרון היה שורת מפגינים נודניקים, שהתייצבה לקראת הנאום בגבעת הקפיטול וזעקה: "לא למלחמה בסוריה".
מה לארה"ב בג'ונגל כזה?
הממשל כבר ניצל את רוב חומרי העזר שניתן היה לגייס כדי לשנע את דעת הקהל לתמיכה בתקיפה או לפחות את אלה שניתן היה להראות לציבור, ובשידור. את האחרים, הסקרנים יוכלו לאתר באינטרנט.
נציגיו הבכירים של אובמה, ששוגרו לשימועים אכזריים וחסרי רחמים בקונגרס בימים האחרונים מול מחוקקים ספקניים, השיגו את האפקט ההפוך: הציבור השתכנע שאסד באמת לא בסדר, אך רק התחזק בדעתו שאין לארה"ב באמת מה לחפש ב"ג'ונגל של המזרח התיכון" (כך, לפחות, לדברי חבר הקונגרס וולטר ג'ונס, בשימוע של ועדת הכוחות המזוינים בבית הנבחרים).
בינתיים, אובמה מבקש לדחות את ההצבעה בנושא התקיפה. אם הקונגרס יצביע נגד המבצע הצבאי, הנשיא יהיה נתון בבעיה: בתור מנהיג של מדינה דמוקרטית - בניגוד לאסד הדיקטטור - הוא יתקשה לתקוף בדמשק אחרי שהעם ונבחריו כבר אמרו את דברם; ואם היוזמה הרוסית לא תתורגם לפעולה ממשית במועצת הביטחון, האופציה הצבאית לא בהכרח תתחזק מהדשדוש הדיפלומטי, עם כל הכבוד ל-33 המדינות שחתמו על ההצהרה הקוראת לתגובה קשה נגד סוריה.
הנאום לא זכה לתגובות מחמיאות מצד הפרשנים האמריקנים, אך אובמה בכל זאת הרוויח כמה אמירות מעודדות מצד סנאטורים התומכים באופציה צבאית אמינה, בעיקר כאמצעי לחץ על סוריה ומוסקבה.
רוברט מננדז, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, אמר שלמרות שיש לו ספק לגבי "הדלת הדיפלומטית שנפתחה בדקה ה-90", הרי שתהיה זו "טעות לסגור אותה בלי מחשבה רצינית". לדבריו, "חובה לשמור על האופציה הצבאית האמינה על השולחן".
הסנאטור ביל נלסון אמר שצריך להזהיר את אסד, שאם הוא לא יעביר את הנשק הכימי לפיקוח בינלאומי תוך שלושה שבועות, לנשיא תהיה רשות לתקוף". נו, עכשיו נותר לשכנע רק את הרוסים.
לקראת תקיפה בסוריה - כותרות נוספות
אובמה: הצבא מוכן לפעול, אך נעניק סיכוי למשא ולמתן
סוריה: מוכנים לחשוף אתרי הנשק הכימי בפני האו"ם
ג'ון קרי: אם לא נפעל בסוריה, ישראל תהיה נתנה בסיכון