מה הקשר בין אובמה לגיוס החרדים?

השבוע אירח בביתו ח"כ מאיר פרוש, איש יהדות התורה, את השגריר האמריקאי דן שפירו. סוריה הייתה אמנם על ראש שמחתם, אבל נושא גיוס בחורי הישיבות נידון גם הוא בהרחבה. פרוש ביקש משפירו להעביר לוושינגטון את המסר הבא: אם יחוקק חוק הגיוס בניגוד לעמדת החרדים, תתרחש בישראל "מלחמת דת". סביר להניח שלברק אובמה יש נושאים בוערים יותר על הפרק בימים אלה, ושגם לאחר פתרון המשבר בסוריה הוא לא יזמן אליו לפגישה דחופה את הרב עובדיה יוסף והרב אהרון-לייב שטיינמן. אבל המסר לקובעי המדיניות בישראל הוא חד משמעי: או שתלכו בדרך שלנו, או שאתם יכולים לחכות לבחורינו בבקו"ם. הם פשוט לא יופיעו.

עם כל הכבוד לפרוש, איילת שקד, יו"ר הוועדה הפרלמנטרית שמקדמת את חוק הגיוס שעבר בקריאה ראשונה, אופטימית. היא מספרת על שיתוף פעולה מצד החרדים ועל מעורבותם בדיונים, בניגוד לוועדת פרי שממנה מודרו עקב היותה ועדה ממשלתית. נפל להם האסימון, היא סבורה, שהולך להיות כאן שינוי ושמוטב שישתפו איתה פעולה. לאלו שעדיין זכו להשתמש באסימונים בוודאי זכור מה עשינו כשנשאר רק אסימון אחד, שלא הספיק לשיחה ארוכה. לחור שבאסימון היה נקשר חוט, שלא אפשר לו ליפול לתיבת האסימונים. בתום השיחה היה האסימון נשלף אחר כבוד בעזרת החוט, עד הפעם הבאה. לאור דבריו של פרוש כדאי לבדוק אם לאסימון של החרדים לא מחובר חוט.

שקד הודיעה מלכתחילה שהיא מתנגדת להטלת סנקציות על חרדים שישתמטו מגיוס. זו נקודת המחלוקת הלוהטת ביותר; החרדים לא מסכימים לשמוע על הטלת הסנקציות. מצד שני, הפעם היחידה ששר האוצר, יאיר לפיד, איים בפירוק הקואליציה מאז הקמתה הייתה עקב משבר בוועדת פרי סביב הסנקציות. גם עניין ישיבות ההסדר תופס פרק נרחב בדיוני הוועדה, כשכאן שקד כבר לא מהאו"ם, אלא בעלת עניין. החרדים משתמשים ב-17 חודשי השירות של המסלול לבחורי הישיבות כקלף מיקוח. ביש עתיד ובתנועה פשוט חושבים שיש כאן עיוות.

ומעל כל העיסה הזו מרחפים להם היועץ המשפטי ובג"ץ. האחרון הוא זה שפסל את חוק טל, ולמעשה הניח את הצידוק הפוליטי לקיום הדיון בנושא גיוס בחורי הישיבות. הראשון מבקש לדאוג ולוודא שהחוק שיעבור יעמוד גם במבחן הבג"ץ, במקרה שיוגש. הנקודה הזו טובה למצדדים במתווה פרי: ראשית, כי היא מחייבת את המדינה לפעול ומונעת את התמזמזות הדיון בחוק. שנית, כי הנימוקים שבהם השתמש בג"ץ לפסילת חוק טל יחייבו את המחוקקים להציג חוק ששונה במהותו מחוק טל.

או שאולי לא. "מחוקק צריך לחוקק חוק ולא להיות תחת פחד מתמיד מבג"ץ", אומרת שקד. "במדינה השתגעו בשנים האחרונות. התהפכו היוצרות. זה צריך לעבוד הפוך: אנחנו נקבע את חוקי היסוד ובג"ץ ידון בהם. בחוק יוכנסו שינויים. אי אפשר ללכת בכל הכוח נגד החרדים, זה לא יעבוד. צריך למצוא את דרך האמצע ולא לפחד מבג"ץ. אני עובדת בצמוד ליועצים המשפטיים של הכנסת. הם נותנים לנו את הפרשנויות שיתמכו בחקיקה שלנו. הבעיה שכיום בישראל, כשהממשלה מחוקקת היא חושבת קודם כל איך לרצות את היועץ המשפטי לממשלה, שחושב בעצמו איך לרצות את בג"צ. אני אומרת כבר עכשיו: החוק לא יהיה שוויוני. אין שיוויון בצבא, כי לא כולם יתגייסו בגיל 18. אם רוצים לעשות שינוי ולגייס את החרדים צריכים לעשות את זה בדרך הזו".

14 שנה מתגורר יוני מזרחי ("43 בעוד שבוע") בעיר החרדית מודיעין עילית. בבחירות האחרונות הוא רצה להתמודד ולהיכנס למועצת העיר. אחרי שהוא וחברי רשימתו ספגו איומים, העניין נמוג. הפעם הוא מתכוון ללכת עד הסוף. ולא שזה יהיה יותר קל: העיר הזו מעולם לא ידעה בחירות, לא לראשות העירייה ולא למועצת העיר. תמיד הכל נסגר בדילים בין המפלגות החרדיות. לא טובת התושבים עמדה לנגד עיני העסקנים, הוא אומר, אלא שימור הכוח והשליטה. איך זה עובד? "יש שני מניעים", הוא מסביר. "המניע של הרבנים מגיע ממקום טהור של מניעת מחלוקות ולשון הרע. זה טוב, אבל אז מגיעים העסקנים. הם משתמשים במניע של הרבנים כדי לממש את הרצונות שלהם. ואז כל (הפוליטיקה, ל.מ.) נעשית בלי שאף אחד רואה. חלוקת הכספים היא פנימית, הקצאות הקרקע. כל אחד שומר על השני ומשמר את האינטרסים. וכשמישהו מפריע להם זה יוצר בעיה".

הדילים הללו אופייניים גם לערים החרדיות האחרות. בבני ברק לא נערכו בחירות למועצת העיר בבחירות הקודמות, וגם הפעם זה הכיוון. זהות ראש העיר נקבעת על פי הסכם רוטציה בין המפלגות הדתיות. כך גם ברכסים. בבית"ר עילית התקיימו אמנם בחירות ב-2008, אבל הן היו יצריות וסוערות דווקא בגלל ויכוח על קיום הסכם רוטציה בין המועמדים.

מי שניצבת בבחירות הללו במרכז העניינים היא אלעד, כשההחלטות שיתקבלו שם בשבועות הקרובים עשויות להשפיע גם על הערים האחרות. תחזיקו חזק, זה קצת מורכב:

ראש העירייה המכהן מטעם ש"ס, יצחק עידן, לא ימשיך בתפקידו. בש"ס מתקשים לעת עתה למצוא לו מחליף. בינתיים הודיע בנו של ח"כ מאיר פרוש, ישראל, על התמודדותו לראשות העיר. מועמדותו נתמכת, כמובן, בידי אביו וסיעתו (אבל לא בטוח שבידי דגל התורה. זה כבר ממש מסובך). בש"ס לא מתכוונים להשלים עם כך שבראש עיר שברובה ספרדים יוצב אשכנזי. אריה דרעי הציע בשבוע שעבר אפילו לתמוך במועמד של יהדות התורה בבית שמש האשכנזית – למרות שכיום מכהן שם ראש עיר מש"ס – בתמורה לתמיכה אשכנזית במועמד הספרדי שיביא לאלעד. בינתיים בערים האחרות ממתינים לראות מה יקרה באלעד. אם תהיה הסכמה – תרבות הדילים תמשיך והשקט והשלווה ישובו לחיי העסקנים. אם ש"ס ויהדות התורה ילכו שם ראש בראש צפו למלחמת כל בכל בשאר המקומות. לעסקנים זה יהיה רע, ליוני מזרחי ושאר תושבי הערים הללו זו בשורה בכלל לא רעה. ומעבר לכך מדהים לגלות שבעבור מאות אלפי אנשים, הקריטריון המרכזי בנוגע לזהות ראש העיר שלהם לא תהא יכולותיו הביצועיות, ניקיון כפיו או אישיותו הכובשת, אלא מוצאו העדתי.

שרת המשפטים והממונה על המו"מ בין ישראל לפלסטינים, ציפי לבני, הביעה השבוע התפעלות מכך שלמרות העיסוק בנושא הסורי הרגיש מצא לנכון שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, לעסוק גם בסוגיית המגבלות הכלכליות שהטיל האיחוד האירופי על ישראל. לבני, באופן לא מפתיע, כורכת את העניין עם קיומו של מו"מ בין ישראל לפלסטינים, ש"בניגוד למנגינות שנשמעות בימין" נושא כבר עתה פירות כלכליים.

אבל מה שטוב ללבני רע לימין. החשש שם הוא שבבוא היום, אם וכאשר תפתור ארה"ב את העניין הסורי, תצטרך ישראל לשלם במטבע קשה (כלומר בפינוי התנחלויות) על התענוג הזה. כהוכחה לדבריהם מוזכרת ועידת מדריד, שכונסה ב-91', זמן קצר לאחר מלחמת המפרץ שבה לחמו האמריקאים נגד התוקפנות של סדאם חוסיין.

אדם שהיה בסביבתו של יצחק שמיר בתקופה שבה התמודד עם הטילים העיראקיים שנפלו בישראל ולאחר מכן כששלח את נציגיו לוועידת מדריד התבקש השבוע להשוות בין התקופות. "יש שוני גדול מאוד ביניהן", אמר. "בעידן שמיר הייתה קואליציה ערבית מאוד משמעותית נגד עיראק. ברור שמעורבות ישראלית הייתה מפרקת את זה. גם מבחינה גיאוגרפית – למרות שהגיעו לכאן כמה טילים – אין להשוות בין עיראק שנמצאת בפריפריה ביחס לישראל, לעומת סוריה שממש על הגבול".

הוא נשאל: האם הפעולה הנחרצת של ארה"ב היא לא זו שהביאה את הלחץ על שמיר ולמעשה כפתה עליו את ועידת מדריד?

"ממש לא", הוא הסביר. "בדיוק ההיפך. ההתנהלות של שמיר בעת המלחמה – מדיניות האין-תגובה – היא זו שאפשרה לו לקבוע את הפרמטרים לכינון הוועידה. הוא לא רצה ועידה בין לאומית, ובעקבות כך רק הפתיחה הייתה בחסות בין לאומית ואחר כך היו מגעים בילטרליים; לא היו דיונים על ירושלים; שמיר אמר שברית המועצות לא תיתן חסות אלא אם כן תחדש את היחסים עם ישראל, וכך היה עוד לפני ועידת מדריד".

לא בטוח שהדברים האלה ירגיעו את אותם גורמי ימין.

אלו המספרים: 15.2 מיליארד שקל. 157 עמודים. אלפי סעיפים. ארבע שעות.

ועכשיו עם מילות הסבר: אתמול ביקש האוצר מוועדת הכספים לאשר תיקונים בתקציב (זה שעבר לפני כחודש וחצי, כן?). הסכום הכולל עמד על מעל ל-15 מיליארד שקלים. ספר הבקשות כלל 157 עמודים שבתוכם טמונים אלפי סעיפים. הזמן שניתן לח"כים ללמוד את העניין: 4 שעות. אז מי מנהל פה את המדינה?

פוסט פוליטי - טורים נוספים
הילדים החורגים של נתניהו איכשהו התחברו
חבל על הזמן שלך, אדוני ראש הממשלה
בנט נפל למלכודת של הליכוד