דילמת אובמה: עייף ממלחמות אבל מחויב להבטחתו

"רבים חושבים שצריך לעשות עם זה משהו, אבל אף אחד לא רוצה לעשות את זה", אמר אמש (שישי) נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בהתייחסו למשבר בסוריה. הוא נפגש עם מנהיגי המדינות הבלטיות בבית הלבן, ומדבריו השתמע שזו הצהרתו שכוללת בתוכה גם אותו - אך בשלב זה, בתור מנהיג המעצמה החזקה בעולם, אין לו באמת ברירה, בייחוד לאחר שצוות הפקחים של האו"ם חצה ללבנון והותיר את השטח פנוי. "בסופו של דבר, איננו רוצים שהעולם יהיה משותק", אמר.

אובמה מבין את העייפות מהמלחמות ואת החשדנות בעידן שאחרי עיראק. אבל כשמעל אלף אנשים, בהם ילדים קטנים, נהרגים מנשק שרוב האנושות מסכימה שאסור להשתמש בו אפילו במלחמה, מבלי שיש על כך תגובה, זה שולח מסר שמסכן את הביטחון הלאומי של ארה"ב.

הנשיא הדגיש שהוא עוד טרם קיבל החלטה ושהוא עדיין בוחן אפשרויות, אך לדבריו לא מדובר ב"התחייבות פתוחה" אלא בפעולה "מוגבלת וצרה". בשום אופן לא בשליחת חיילים אמריקנים לסוריה.

לקראת תקיפה בסוריה - כותרות אחרונות
לקראת תקיפה בסוריה: עדכונים שוטפים
"הפקחים חצו ללבנון"; עוד משחתת אמריקנית באזור
השאלות הפתוחות: מתי ארה"ב תתקוף, וכמה חזק?
אובמה: תקיפה בסוריה תהיה מוגבלת, טרם החלטתי
הדוח המפליל: חיילי אסד התכוננו 3 ימים למתקפה

כלומר, הממשל בכל זאת מתמקד בתגובת ענישה - לא בתקיפה כיעד אסטרטגי, שאמור לקרב פתרון פוליטי או צבאי של הסכסוך. הצעד המוגבל הזה, כך נדמה, מאבד מדי יום מיעילותו, שגם ככה מוטלת בספק - מתוקף ההבטחה של הנשיא ושל שר החוץ ג'ון קרי להתייעץ עם הקונגרס, עם העם האמריקני ועם בעלות הברית של ארה"ב. בעלת ברית אחת - בריטניה - כבר נשרה בדרך, כשהפרלמנט הצביע ביום חמישי נגד התערבות צבאית בסוריה. כמעט 200 חברי קונגרס דורשים מהממשל לבקש את אישורם לפני פעולה צבאית, ועל פי סקר של אן-בי-סי, שמונה מתוך עשרה אמריקנים גם חושבים שהנשיא צריך לפעול רק באישור הקונגרס. והקונגרס בכלל נמצא בפגרה עד סוף השבוע הבא.

חברי הקונגרס, גם אחרי התדרוך שקיבלו מבכירי הממשל, מפולגים בנושא: היו שאמרו ששימוש בנשק כימי מחייב "תגובה צבאית ראויה" (רק לא לשלוח חיילים לסוריה), והיו שביקשו להזכיר, כפי שעשה הסנאטור הרפובליקני ראנד פול, ש"האויבים של האויבים שלנו הם לא חברים שלנו", רמז לקרנם העולה של הקיצונים בקרב האופוזיציה הסורית.

הדרג הצבאי בארה"ב, שעומד מוכן לבצע את פקודת הנשיא, בכל זאת מפקפק, די בגלוי, ביעילות הפעולה הצבאית - החל מהבעייתיות של הפגזת מאגרי הנשק הכימי (מה עם הבטיחות? ומה אם הנשק לא יושמד כולו ואסד יעשה בו שימוש חוזר, וכיצד זה ישפיע על ההרתעה האמריקנית?), ועד לשאלה האם ההפגזות ותמונות הנפגעים לא יספקו לאסד חומרי תעמולה משלו. צ'רלס קראוטהאמר תהה במאמר ב"וושינגטון פוסט", מה הממשל עוד לא עשה עם כל ההדלפות לגבי פרטיה ויעדיה של הפעולה המוגבלת שהוא מתכנן - "אולי אנחנו צריכים לפרסם את הזמן המדויק שבו יפלו הפצצות, כדי שלא נפריע לארוחת ערב בדמשק?"

אחרי הצהרתו של ג'ון קרי, בכירי הבית הלבן העבירו תדרוך על הדוח החדש, הכולל הערכת מודיעין על השימוש בנשק הכימי בפרברי דמשק. מדוע בעצם, עלתה השאלה, הנשיא עדיין לא קיבל את ההחלטה? "כי זה חשוב שהנשיא יהיה ריאלי בקבלת ההחלטות שלו", אמר בכיר בבית הלבן. כל נציגי הממשל הדגישו שוב שאין למשבר בסוריה פתרון אחר מלבד הפתרון הפוליטי.

אז למה לפעול בכל זאת? כי ההיסטוריה, אמר ג'ון קרי, תשפוט אותנו בצורה קשה, אם נעלים עין ממה שקרה. כלומר, אין לפעולה תוכנית להכריע מלחמה בסוריה, להציל אנשים אחרים מהטבח - וכנראה גם לא להרתיע באמת את פושעי המלחמה הנחושים. אבל לפחות מבחינת משפט ההיסטוריה, נסמן את ה"וי".

אתמול, שני חברים במועדון האקסקלוסיבי ביותר של נשיאי ארה"ב לשעבר, אלה המודעים עד כמה קשה בדידותו של המנהיג שצריך לקבל את ההחלטה המכרעת, הביעו את דעתם על המצב. אבל מה, גם כאן הסתמן פילוג. הנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש אמר שהוא "לא מעריץ של מר אסד, בעל הברית של איראן". הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר הזהיר, שפעולה צבאית בלי גושפנקה של מועצת הביטחון של האו"ם, בלי תמיכה רחבה של נאט"ו או של הליגה הערבית, תהווה הפרה של החוק הבינלאומי – וקרא להגביר את המאמצים לכינוס ועידה בינלאומית כדי לנסות למצוא פתרון פוליטי.

(עדכון ראשון: 10:12)