גולני תביא את הניצחון לצה"ל?

(בווידאו: תרגיל גדודי של גולני, ביוני האחרון בצפון הארץ)

1973, רמת הגולן. אחד מימי מלחמת יום הכיפורים, 14:00 בצהריים. הצבא הסורי החל בהפגזה על מחנות צה"ל, מוצבים, צירי תנועה ויישובים. בשעה 17:00, העריכה הקצונה הבכירה בפיקוד הצפון כי שלושת הגדודים שפרושים לאורך הגזרה הצפונית ברמה - גדוד 13 של חטיבת גולני, גדוד 50 (נח"ל מוצנח) וגדוד שריון של חטיבה 188 - לא יוכלו לבלום את ניסיון ההבקעה של הצבא הסורי בגזרתם, והורו להם לנטוש את המוצבים. גדוד הנח"ל המוצנח וגדוד השריון מילאו אחר הפקודות ונסוגו - אבל מג"ד 13, זאב אונגר, החליט לא לסגת מהמוצבים ולהילחם, חרף הנחיתות המספרית. חודשים לאחר מכן, זכה אונגר לציון לשבח מוועדת אגרנט. עוד שלושה מחייליו במוצב "פורטוגל" המפורסם, שלא נפל לידי הסורים, קיבלו אף הם ציון לשבח.

סיפור גבורתם של לוחמי החטיבה החומה הובלט בעצרת ענק שנערכה לפני כחודש, אליה הוזמנו אלפי לוחמי גולני ממלחמת יום הכיפורים - כשברקע מתנגן שוב ושוב השיר "על שלושה פשעי דמשק" שכתבה זרובבלה ששונקין. אנשי דמשק, על פי המתואר בספר עמוס, פרק א' פסוק ג', ביצעו פשעים בעם ישראל בימי המלכים אחאב, יהורם ובעשא. ששונקין שכתבה את השיר כמה ימים אחרי תחילת הקרבות, הבליטה באמצעות הציטוט את השינוי ההיסטורי שעשו לוחמי גולני במלחמה בשיבוש מהלך ההבקעה הסורי - והוסיפה את הפזמון: "אתם לא תעברו. כאן גולני לוחם". השיר הפך ללהיט באותם ימים, אך נשכח בהמשך לטובת הבכורה של "גולני שלי".

מפקד חטיבת גולני, אלוף-משנה יניב עשור, הדגיש בעצרת את מורשת הקרב שהותיר אחריו אונגר והעלה על נס את רוח הלוחמים, את העוצמה הפיקודית של המג"ד, את נדבקות במשימה ואת מימוש האחריות בצורה בלתי רגילה. מפקדי החטיבה טוענים כי הדרג הזוטר מחפש אחר דמויות להזדהות איתן, ואין אירוע טוב יותר ללמוד ממנו, מאשר מה שאירע ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

אמש (רביעי) ערכה חטיבת גולני טקס התייחדות לזכר 1,444 חייליה מאז קום המדינה. במהלך הטקס אמר אל"מ עשור לאחר שהגדיר את המורשת של גולני כמחייבת את כלל החטיבה, "בכל גבולות המדינה, בכל מקום שנדרש, קשת גולני לא תיסוג אחור. רוח גולני וערכיה יהיו עמוד האש שלאורו נצעד". במלחמת יום הכיפורים, נהרגו 155 לוחמים מחטיבת גולני.

"אחד התרגילים הקשים שעשו חטיבות החי"ר בצה"ל בשנים האחרונות" - כך הגדיר קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תת-אלוף איתי וירוב, את התרגיל החטיבתי האחרון שערכה גולני הקיץ. אורך התרח"ט, השינויים הבלתי פוסקים, הפתעות, הקושי הפיזי והמנטלי שהוטמעו בו ומורכבות המשימה - הם אלו שהפכו אותו לבולט יותר מהאחרים.

מפקד החטיבה, אל"מ עשור, שינה את שדה האימונים כדי להתקרב למציאות בשדה הקרב - ולשם כך פנה לראשי המועצות וראשי הכפרים הערביים בגליל וקיבל את אישורם להתאמן בגזרתם. המבנים הצפופים והרחובות הצרים תואמים את השטחים האורבאניים שמחכים להם ב-190 כפרים שיעיים בדרום לבנון. לוחמי גולני מלווים בנגמ"שי ה"נמר" ובטנקים, "כבשו" את הכפרים על אף צפיפותם ועל אף הצירים הבעייתיים לקרב.

אחת המשימות בתרגיל הייתה השמדת משגרים של חיזבאללה בלב הכפר. המודיעין זרם בזמן אמת ובכמויות גדולות, כפי שלא נראה בעבר בצה"ל. אחד ממפקדי הפלוגות התמהמה בפאתי הכפר, וביקש "ללמוד את הסיפור מהמידע המודיעיני". המח"ט העיר למפקדים בקשר שבזמן שהוא "לומד" את המידע על הכפר, משגרים רקטות על המשפחות שלהם בישראל. "לך תחפש את האויב... תקדים את השיגור", אמר לו. "יש מישהו בארץ שחוטף טילים - ולכן אין לכם זמן לחכות שהם ישגרו כדי לזהות את המקור. אני גם מצפה ממפקד צוות שמגיע למרחב לחימה ואזלו לו מטעני החבלה לשלוף פלייר ולכופף את הכנפונים של הטילים".

שבע שנים חלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, וחמש שנים מאז מבצע "עופרת יצוקה". רוב לוחמי חטיבת גולני חסרי ניסיון באירועים תחת אש, למעט הפיקוד הבכיר בחטיבה. מנגד, לוחמי חיזבאללה המתבוססים בבוץ הסורי, צוברים, לצד האבידות, גם ניסיון רב תחת אש ותרגול של תורת הקרב שלהם, כשאל השיא הגיעו בהכרעת המורדים בקרב בעיר קוסייר לפני כחודשיים וחצי.

בגולני טוענים שכדי לגשר על הפער, הפכו האימונים החטיבתיים (בשנה האחרונה נערכו שניים) לקשים ביותר בצה"ל. אחד התחומים שעליהם ניתן דגש באימונים הוא הלמידה תוך כדי תנועה. קצין בכיר בגולני סיפר על תקופתו של אל"מ עשור כמפקד גדוד 51 של החטיבה, באמצע העשור הקודם. תחת פיקודו, נפתח מבצע באל-עטטרה שבצפון רצועת עזה בתגובה לחטיפתו של גלעד שליט. לוחמיו היו חסרי ניסיון בלחימה תחת אש, אך למרות הלחימה הקשה, הוא סיים את המבצע ללא הרוגים. "כמו בכל אירוע קשה, יש את ההלם הראשוני", הסביר הקצין הבכיר, "אבל האימונים והביטחון העצמי בנשק מאפשרים לך להתעשת מהר מאוד ולהסתער". משם, הם יצאו לקרב המפורסם בבינת ג'בל שבלבנון.

שפע המודיעין על האויב מצד אחד וחוסר החלטיות בצמרת הצבא והדרג המדיני מאידך עשויים להוביל לשינויי משימה בקצב בלתי הגיוני ולבלבול בקרב מפקדים שנדרשים לשנן את התכניות המבצעיות. כיצד זה משפיע על הדרג הלוחם? בתחילת התרגיל החטיבתי האחרון, תירגל כל גדוד בגולני במשך יומיים פשיטות על מרחבי שיגור רקטות, שכללו תנועה בשטח קשה מאוד ותלול, שבסופה נדרש לתקוף באש חיה. שעות ספורות לפני היציאה להתקפה הגדולה, הוחלט לשנות לכל הפיקוד הזוטר את תכנית ההתקפה. הלסתות של מפקדי הפלוגות נשמטו מההלם, אך מהר מאוד הם הבינו כי עליהם ללמוד את התכנית החדשה.

מסוקי הסער העבירו את אחד הגדודים בלילה להתקפה רחבה ביעד חדש. אחרי לילה שלם של הליכה עם ציוד כבד, הם תקפו כמה "כפרים לבנוניים" בזה אחר זה באש חיה, תוך כדי חציית ואדיות ונחלים עמוסים בחוליות שמדמות מחבלי חיזבאללה ששיגרו לעברם טילי נ"ט והניחו מטעני חבלה.

אחת התמונות הבולטות בתרח"ט היה נגמ"ש ה"נמר" בלב השטח הבנוי, לצדו מסתערים לוחמים. בגולני משוכנעים כי שימוש נכון בנגמ"ש העתיד של צה"ל במלחמה הבאה בלבנון תשנה את המאזן בקרבות באופן בולט. "בקרב בבינת ג'בל היה חסר מחץ בין הבתים", הסביראחד מהמפקדים בחטיבה, "ואם אתה מביא את עוצמת האש של ה'נמר' לתוך הלחימה בשטח הבנוי, אתה לא נותן לאויב לנשום".

בתרח"ט האחרון בחן קצין הלוגיסטיקה של פיקוד הצפון את התפקוד בשטח, והתגאה בכך שהחטיבה אבטחה ציר פתוח להעברת תחמושת, מזון ופצועים באורך של יותר מעשרה קילומטרים, מקו הגבול ועד ליעד האחרון שבו נמצאים הלוחמים. במלחמת לבנון השנייה, ציר כזה לא הצליח להיות מאובטח לאורך חצי קילומטר. נוסף על כך, תרגלו הכוחות אספקת מטען מהאוויר במספר רב של תצורות, כי אי אפשר לבנות רק על היכולות באימונים. כך היה גם בתרגול חציית נהרות ופרישת גשרים הנדסיים לנגמ"שים ולטנקים שילוו את הכוחות המתמרנים. בעבר היו "מוותרים" למפקדי הכלים ומנחים "לחצות מתודית" את הנחלים. בתרח"ט האחרון, דרש אל"מ עשור ממפקדי החימוש וההנדסה להעביר את הכלים על גבי גשרים, גם אם יש תקלות קשות בדרך. "משחק מלא", כהגדרתו.

ובגולני כמו בגולני - אי אפשר תרח"ט ללא כיבוש החרמון. כהגדרתם, "למרות העומס והעלייה התלולה, צריך משהו לנשמה. זה מסכם אתגר פיזי, נשיאת משקלים, קושי מנטאלי, עייפות, הפתעה, פצועים ותוואי שטח קשה מאוד".

כבר שנים שחטיבת גולני שוברת את שיאי הביקוש מבין כלל חטיבות החי"ר בצה"ל. לפי הנתונים האחרונים, על כל מקום פנוי בטירונות של החטיבה מתמודדים 5.6 חיילים. מדובר בירידה של חצי אחוז מהשנה שעברה, אך בזמן שהביקוש לקרבי בכלל צה"ל ירד ב-3%, מח"ט גולני יכול להיות מאוד מרוצה. החטיבה החומה לא נחה על זרי הדפנה, והשנה, בשונה משנים קודמות, הוחלט לקיים את "מרוץ גולני" תוך כניסה לבתי הספר, העברת מורשת קרב וסיפורים על החטיבה. למה? "כי מחזקים גם את אחד המותגים החזקים בעולם, כמו 'קוקה קולה' - אז לא נחזק את גולני?". השנה, הושם הדגש על מושבים וקיבוצים, בהם ביקרו ב-60 בתי ספר ובהם 8,000 תלמידים. בשנה שעברה, המיקוד היה סביב עיירות הפיתוח.

אל"מ עשור, יליד מושב מבטחים בנגב המערבי, התגייס בשנת 1990, ובהתאם למסורת המשפחתית, הלך אחרי אחיו הבוגר לגולני - ובעקבותיהם המשיך גם האח הצעיר. בנובמבר הקרוב יתגייסו לחטיבה גם שניים מאחייניו. "גולני זה כל עם ישראל", מתגאים בחטיבה, ולמרות הסטריאוטיפ כאילו רוב לוחמיה מגיעים מעיירות הפיתוח בצפון ובדרום, ניתן למצוא בה גם נוער מצפון תל אביב, מושבניקים, קיבוצניקים ועולים טריים מאמריקה - בהם אפילו זמר ראפ מבולטימור.

המח"ט הקודם, תת-אלוף אופק בוכריס, התגאה במאבק הפרטי שלו לדלל את כמות החיילים בעלי קב"א נמוך שמגיעים ממצב סוציו-אקונומי קשה, כי הנטל על מפקדיהם הפך לכבד ופגע במשימה. לשאלה "מהי הנוסחה האנושית של גולני", השיב קצין בכיר בחטיבה: "גולני משדרת מקום אותנטי ולוחמני. אתה רוצה להיות לוחם? בוא לגולני. זה פשוט. היא מחוברת לעם, והפיקוד בה הוא בגובה העיניים. אנשים מתחברים לזה".

זה לא סוד שאחת הסטיגמות על גולני היא שזו החטיבה הפרועה ביותר בצה"ל, שלוחמיה ידועים בנטייתם למרוד במוסכמות (ובמפקדים), ובלשונם שלוחת הרסן. בסגל הפיקוד הבכיר של החטיבה מביטים על הממצאים הסוציולוגיים שעולים מכלי התקשורת בגישה שונה, ומתעקשים שהסטיגמה רחוקה מהמציאות. דוקטרינת המשמעת החדשה של אל"מ עשור עם כניסתו לתפקיד, לפני כשנה, כוללת כמה חידושים: קצין או נגד שעומדים בקביעות בכניסה לבסיס "שרגא" של החטיבה, ובודקים סדר והופעה; ביטול רוב החמשו"שים; מסדרי מח"ט לכלל הגדודים מדי יום שישי, כולל תרגילי סדר; והחמרה בענישה. התוצאות לא איחרו לבוא: בחצי הראשון של 2013, היו 150 תלונות משטרה צבאית פחות מהתקופה המקבילה אשתקד, ואפס גניבות נשקים. זאת ועוד: המח"ט קבע כי לוחמים ותיקים שומרים בש.ג עד היום האחרון בשירות, שוטפים כלים ומטפסים על מגדלי שמירה.

בכלי התקשורת דיווח לאחרונה על מיני אירועים שמזכירים את ה"מרד" של שנות ה-90 בגולני שהרעידו את צה"ל (זכור במיוחד "מרד התותים") - אך בפועל, ה"מרידות" האחרונות לא מתקרבות לעוצמות של פעם, ומוגדרות "אירועי משמעת נקודתיים".

אל"מ עשור הוא קוטבי. מצד אחד יירתם למען חיילים שזקוקים לעזרה עד אין קץ - אך מנגד, "יכרות אצבע כדי להציל את הגוף", כהגדרת מפקדיו. ההנחיה בשפה הגולנצ'יקית מאוד ברורה: "לא מנהלים משא-ומתן עם חיילים שבורחים מאחריות. לא נותנים עונשים עם פקודות. תופסים את הלב ורותמים. מי שמחובר מרגיש מחויב - אך מי שיפר אמון ויפגע בכוח המבצעי של גולני, לא יענוד את תג היחידה לעולם".

26 ביולי 2006, מלחמת לבנון השנייה. פלוגה ג' של גדוד 51 נתקלה בעשרות מחבלי חיזבאללה במרחב בינת ג'בל, באחד הקרבות העקובים מדם במלחמה. מפקד אחת המחלקות, סגן מפקד הפלוגה והסמג"ד נהרגו, ו-24 לוחמים נפצעו. שירן אמסילי, ששימש כמא"גיסט, נפצע בתחילת הקרבות מרסיסי רימון שהושלך לעברו. למרות פקודה ברורה לסגת למבנה סמוך, הוא המשיך בלחימה, פינה פצועים ומנע מחיזבאללה לחטוף חיילים. עשור, אז מפקד הגדוד וכיום המח"ט, המליץ להעניק לו צל"ש. מאוחר יותר הנהיג אמסילי מרד בפלוגה יחד עם אחרים, וקיבל עונש כבד של 56 ימי מאסר בפועל. מג"ד 51 הנכנס, דוד זיני, המליץ למנוע את הענקת הצל"ש - אך בתום דיון מעמיק הוחלט להפריד בין המשמעת של הלוחם לבין פועלו בקרב המפורסם, ולהעניק לו את צל"ש הרמטכ"ל על בסיס ההמלצה המקורית.

בספר "אנשים מול אש", מאת הגנרל ס.ל.א מרשל, ששנוהג אל"מ עשור לחלק, מוזכר מחקר שנערך בקרב 480 פלוגות. על בסיס עדויות שנגבו מהלוחמים, עולה כי לא יותר מ-15% מהם בממוצע ירו על האויב ועמדותיו. כשהמחקר בחן את מעורבות הפצועים וההרוגים לפני מותם, עלה הממוצע ל-20%. השאר סייעו במשימות השונות בקרב.

"היכולת הנפשית שלנו ליטול חיים לא טמונה בכל אחד", מסביר קצין בכיר בגולני, ומדגיש שהמשמעת מסייעת להקנות כישורים שונים, למידה, ערכים והשגת מטרות - אך לא בהכרח להפיכת החייל ללוחם טוב יותר. "גיליתי שתחת אש הלוחמים הממושמעים ביותר שממלאים פקודות הם לא בהכרח הלוחמים הכי טובים (...). צריך שיהיה לו משהו באישיות שיעזור לו לירות ולפגוע באדם אחר, גם אם הוא אויב - כמו שלא כל אחד צד חיות ודג דגים". ובכל זאת הוא מדגיש: "זה לא אומר שבגולני יש גיבוי לבעיות משמעת. בשום פנים ואופן לא - אבל מפקד צריך לדעת להכיל נכון את התופעות השונות שיש היום".

ביום עיון שנערך בגולני לפני כמה חודשים, בנושא מנהיגות מודרנית, הרצה ד"ר אשר עידן על רשתות חברתיות והשימוש המושכל בניו מדיה. המפקדים התבקשו להשתמש באפליקציה של החטיבה, ולהגיב במהלך ההרצאה לצ'אט. אחד מקציני פלוגת המפקדה כתב לד"ר אשר: "וואלק אתה חכם גדול. נראה אותך מתמודד עם חיילי המפקדה שלי עם חוכמת ההמונים שלך... חחח".

ויש גם פייסבוק, שמייצר למפקדים דילמות מסוג חדש. כך למשל, ביום העיון נשאלו הקצינים: "כמ"פ, אתה מאשר חברות למ"מ שלך? אם כן. אז איפה יחסי מפקד-פקוד? אתה מבקש ממנו חברות? מה זה עושה? יש יחסי מרות? איפה האתיקה? אני מ"פ, ויצאתי לפאב לשתות בירה. אני מצטלם ומעלה לרשת? מה האפקט של זה?". בעניין זה נהג מפקד החטיבה בזהירות, ולא אסר על שימוש בפייסבוק - אבל רמז ביום העיון: "אתה מפקד בנשמתך כל הזמן. אין לך הפסקות...". אבל השמירה על מעמדו של המפקד נעשית בשני הקצוות. אם חייל ירשום מילות גנאי נגד מפקד בפייסבוק, הוא ייענש בחומרה: "חייבים למנוע כרסום במעמד המפקד למרות הניו מדיה, ולקבוע גבולות".

מאפייני שדה הקרב השתנו. בעבר לאויב היו מרכזי כובד, ונדרש להשמיד לו את חיל האוויר, את המכ"מים ואת סוללות הטילים. אבל האויב למד את הסביבה, והיום אין לו מרכז כובד. הוא מכוון עשרות אלפי משגרים לעבר ישראל, שפזורים בכל מקום. "חיזבאללה מבין היטב שהוא לא יכול לנצח את צה"ל", מסביר קצין בכיר בגולני, "אבל הטקטיקה שלו גורסת שהוא לא מפסיד כי הוא תמיד יוכל לשגר רקטות לעבר ישראל. אסור לנו להיגרר למצב הזה. אנחנו חייבים להביא את הניצחון. אני כבר אומר לך שהשיגורים לא ייפסקו, והציבור חייב להבין את זה".

אז נשאלת השאלה, מה היא תמונת הניצחון, אם יש כזו בכלל. "אנחנו צריכים להרוג כמה שיותר מחבלים", משיב הקצין הבכיר, "להרוס כמה שיותר תשתיות טרור, ובמובן מסוים לעשות בארצו ואדמתו כשבשלנו. גולני תעמוד במשימתה בזמן שניתן לה. כל אלו ייצרו מסה קריטית שקשה יהיה מאוד להתווכח איתה (...). כל אלו תלויים בלוחמים. אוי לאלה שהייתה להם אחריות ולא עשו את הכול כדי לממש אותה. אוי ואבוי להם. יש לך אחריות, והיא על הכתפיים שלך. נגיד שאני הולך לבצע פעולה מסוימת, ואישרו אותה האוגדונר, האלוף, הרמטכ"ל וכן הלאה. על מי האחריות? גם אם הם אישרו, יכולה להיות כאן אשליה שהאחריות מתחלקת. רק אני אחראי. אני מפקד המשימה ורק אני אחראי. אני לא יוכל לבוא ולומר 'אתם אישרתם לי'. המפקד אחראי כל הזמן". הוא חוזר לדוגמה של אל"מ זאב אונגר ז"ל, מג"ד 13 במלחמת יום הכיפורים: "הוא התעקש לממש את המשימה שלו. אמרו לו, תיסוג - והוא אמר להם 'חבר'ה, אני מאמין באנשים שלי. זו עת מלחמה ואני מממש אחריות".

סגן הרמטכ"ל, האלוף גדי איזנקוט, המוגדר כיום "זקן השבט" של חטיבת גולני בצה"ל, נוהג לומר בשיחות עם מפקדי הדרג הנפרש, בהתאמה נכונה למציאות: "אם אתה רוצה להעניש את המפקד שלך, תעשה בדיוק את מה שהוא אמר לך".

קצין איסוף - לכל הטורים של אמיר בוחבוט

לפניות לכתב:
amirbohbot@walla.com