דמיינו לרגע שאתם סרדין. צאו מהקופסה וחשבו על עצמכם שוחים בשלווה באוקיינוס, חלק מלהקת ענק שמקיפה אתכם. ואז בום. כרישים, ואת זאת כולם יודעים, הם מבעלי החיים שפחות כדאי להיתקל בהם במהלך שחייה חטופה. אלא שלאחרונה התגלה כי מעבר למלתעות האימתניות ולתאבת הדם הידועה לשמצה, לכריש אסטרטגיה מבריקה במיוחד שבאמצעותה הוא צד את טרפו מכת מחץ בודדת של זנבו.
הממצאים פורסמו בסוף השבוע בכתב העת המדעי Plos One, והם מבוססים על תיעוד ראשון מסוגו של הטורפים הימיים, מסוג "הכריש החובט" (המכונה גם "כריש שועל", או בשמו המדעי Alopias pelagicus). מדובר בכריש הנפוץ בעיקר באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי. סימן ההיכר שלו הוא זנבו הענק, המזכיר בצורתו מגל. משקל הזנב לבדו עשוי להגיע לכ-350 קילוגרמים, ואורכו לשני מטרים כמחצית מאורכה הכולל של החיה.
עד כה היה ידוע לחוקרים הימיים כי יונקים כמו הדולפין והלווייתן הקטלן משתמשים בזנבם במטרה לצוד את מזונם, תוך הנפת הזנב במכה חזקה שהורגת את הטרף. יתר על כן, סוגים שונים של לווייתנים כגון הלווייתן גדול הסנפיר והראשתן גדול הראש, נעזרים במכות הזנב על מנת לתקשר ולהעביר ביניהם "קוד ימי" למרחקים ארוכים. גם כרישים לבנים נוהגים לחבוט באמצעות הזנב, אולם הם עושים זאת בדרך כלל על מנת להזהיר יריבים. באשר לכריש החובט החוקרים העריכו גם בעבר כי הזנב מסייע לו להשיג מזון, אולם הדבר לא תועד מעולם במי האוקיינוס, סביבת המחיה הטבעית שלו. הגילוי מצביע על כך שהכריש, ככל הנראה, חכם הרבה יותר מכפי שנהגו לחשוב עד כה.
את המחקר הוביל סיימון אוליבר, ביולוג ימי מאוניברסיטת ליברפול בבריטניה, המנהל את התכנית למחקר ולשימור כרישים באיי הפיליפינים. אוליבר עוקב אחר התנהגותם של הכרישים מאז 2005, אולם במשך השנים לא עלה בידו לצפות בהם בשעת הציד. נקודת המפנה הייתה ב-2010, כאשר כמה צוללנים הבחינו בפעולה המרשימה של הכריש ומיהרו לטלפן אליו. "שמתי הכל בצד והלכתי לחקור את זה", סיפר אוליבר לכתב העת Nature.
מי שהרים את הטלפון היה קלמנס גאן, צלם וידאו תת-ימי ומדריך צלילה, האחראי גם לצילומי הכרישים הייחודיים. אלה צולמו סביב אי האלמוגים הקטן פסקדור שבפיליפינים, המושך אליו את הטורפים הודות ללהקות סרדינים ששורצות באזור. התיעוד נלקח בעומק 25-10 מטרים מתחת למים, ושימש את החוקרים, שבחנו אותו בפיליפינים ובבריטניה.
אז איך הם עושים את זה? לאחר שהכריש החובט מזהה בסביבתו להקת סרדינים, הוא מזנק לעברה במהירות, תוך כדי שהוא "מחמם" את זנבו לקראת הפעולה הקטלנית. עם הגיעו ליעד הנחשק, הוא בולם עצמו בעזרת סנפירי החזה דבר הגורם למאות או אלפי הדגים הקטנים לנוס מעלה אל פני המים. אז, ללא אזהרה מוקדמת ובעזרת תנופה אדירה הוא חובט בדגים בזנבו, במהירות של כ-24 מטרים בשנייה (כ-80 קילומטרים בשעה), המותירה את פני המים שממעל מכוסים בועות אוויר.
מכת מחץ שכזו הורגת מיד כמה וכמה דגיגים בעוד שאת האחרים היא משתקת מפחד. כל שנותר כעת לכריש החובט הוא לחוג לאות ניצחון סביב הלהקה ואז לפעור את פיו הענק ולבלוע את הסרדינים הזעירים. שיטת הציד המרשימה הזאת, אגב, נצפתה בקרב כרישים זכרים ונקבות, בכל הגילים.
לדברי אוליבר, השיטה יעילה הרבה יותר מזו המעייפת שבה הכריש משקיע מאמץ פעם אחר פעם בציד של דג בודד. מעבר לכך, הדבר מסייע להם להשיג מזון, וזאת לנוכח הידלדלות הדגה עקב דיג-יתר, זיהום האוקיינוסים ובעיות אחרות שנגרמות על ידי האדם. "הטורפים הגדולים חייבים להתאים עצמם ליכולות ההתחמקות של הטרף שלהם, שהולך ומצטמצם", הסביר.
אוליבר העריך כי הבחינו באסטרטגיית הציד החכמה רק לאחרונה עקב המחסור במזון, שאילץ את הכרישים לחפש דגים קרוב לפני המים ובמהלך שעות היום. אוכלוסיית הכרישים החובטים עצמה ירדה בעשור החולף בכ-75%, בגלל ציד של בשרם או מפני שעלו במקרה ברשתות הסרדינים. "זהו זן הנמצא בסיכון, ואם נבין את התנהגותו, נוכל להגן עליו טוב יותר", אמר אוליבר ל"גרדיאן".
האוקיינוגרף נייג'ל הוסי מאוניברסיטת וינדזור באונטריו שבקנדה התרשם גם הוא מהתיעוד הנדיר, ועוד יותר מכך מחוכמתה של החיה הימית: "ללא ספק, המחקר הזה מוכיח שלכרישים יש אינטליגנציה שאפשרה להם לפתח שיטת ציד מתוחכמת ויעילה כמו זו".
