"אהוד אולמרט יודע להבחין טוב מאוד בין כספים אישיים לפוליטיים", כך אמר היום (שלישי) עו"ד נבות תל צור, פרקליטו של ראש הממשלה לשעבר, במהלך שמיעת ערעור המדינה במשפטם של אולמרט וראש לשכתו לשעבר שולה זקן. לדבריו, אורי מסר, שהחזיק "קופה סודית" עבור אולמרט, קיבל במשך כל השנים רק כספים שנועדו לפעילות פוליטית ולא לשימוש אישי של אולמרט. לטענתו, איש העסקים מוריס טלנסקי, שהעביר את הכספים למסר, תמך באולמרט למעלה מ-10 שנים, ומעולם לא ביקש תמורה. "הוא היה תורם פוליטי, ראה באולמרט מנהיג", הסביר. הוא הוסיף כי "הפרקליטות הולכת על סיסמאות - 'מזומן', 'הירשזון' - לא על עובדות. רוצים שתרשיעו על 'בערך'".
תל צור הוסיף כי ההגנה "קיבלה את הדין" בכל הקשור להכרעת הדין, ולא ערערה על הרשעתו של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות. "אנחנו למדנו מזה. בית המשפט שרטט את הגבולות, וקבע ששם הייתה הפרת אמונים", אמר. "גם בשאר הפרשות השופטים בחנו לעומק, וקבעו כי הכספים שקיבל אולמרט מטלנסקי היו קשורים לידידות ביניהם ולא בגלל תפקידו של אולמרט". הוא התייחס גם לעובדה שטלנסקי שילם עבור חדר מלון לאולמרט וכי אולמרט כתב לו מכתב המלצה, ואמר שגם זה נבע מהידידות ששררה ביניהם. "בית המשפט קבע שהיה ניגוד עניינים, אבל זה לא עבר את הרף הפלילי", אמר. עוד טען תל צור, כי מרבית הכספים שהוחזקו אצל מסר בנאמנות כלל לא התקבלו מטלנסקי. לדבריו, היה מדובר בכספים שהתקבלו מתורמים רבים למטרות פוליטיות.
השופט יורם דנציגר הקשה על תל צור ושאל מדוע אולמרט מסר גרסה שונה במשטרה ממה שטען מסר, והכחיש שהוחזקו בעבורו כספים. לכך השיב תל צור כי הדבר נבע מכך שהחקירה התבצעה בתקופה פוליטית וביטחונית סוערת, והיו הדלפות תקשורתיות רבות. "לא היה שום אמון בחקירה הזאת מהרגע הראשון. לכן ההכחשה הייתה גורפת". השופט סלים ג'ובראן תהה מדוע הכספים הוחזקו בקופה במשרדו של מסר ולא בבנק. לכך השיב תל צור כי היה מדובר בהחלטה של מסר, שנועדה לשמור על הכספים, שהתקבלו במטבע חוץ במזומן, נזילים. לדבריו, אולמרט לא דיווח על הכספים, אולם הוא סבר באותה תקופה שהוא פועל כחוק.
השופט עוזי פוגלמן תהה בנוגע לעדותו של מסר, על כך שבקופה במשרדו הצטברו כ-150 אלף דולרים אשר הועברו לזקן, ולא נמצאו עד היום. "אנחנו לא יודעים מה קרה עם הכסף הזה", הודה תל צור. השופט ניל הנדל תהה אף הוא בנוגע להתנהלות הכספית. "לא ברור מה קורה עם הכסף, אין דיווח. כל החסר הזה, האם יש לו משמעות משפטית?", שאל. תל צור השיב כי אולמרט הפקיד את הכסף בידי אנשים עליהם סמך. בהמשך שאל פוגלמן האם כל סימני השאלה סביב הכסף לא מחייבים את ההגנה להוכיח את העובדה שמדובר בכספים פוליטיים. לדברי תל צור, ההתנהלות של אולמרט הייתה רגילה, ולכן זו לא חובת ההגנה להוכיח על מה הוצאו הכספים, לאחר שלטענתו הוכח כי הכספים התקבלו מתורמים פוליטיים.
פוגלמן ושאר שופטי ההרכב הקשו על ההגנה ותהו כיצד מסביר תל צור את העובדה שאולמרט קיבל כספים פרטיים מטלנסקי - 15 אלף דולרים ותשלום עבור חדר מלון בוושינגטון. תל צור השיב כי אולמרט הכחיש שקיבל את הכספים, אולם בכל מקרה, בית המשפט לא קבע לשם מה ניתנו הכספים. לדבריו, טלנסקי טען כי מדובר בכספים פוליטיים. באשר למלון, אמר תל צור כי חומר הראיות מראה כי אולמרט התכוון לשלם על המלון מכיסו, ולא ברור מדוע בסוף טלנסקי שילם. תל צור הסכים להודות כי לכאורה אכן מדובר בטובת הנאה. אולם, לדבריו בית המשפט המחוזי לא התעלם מכך וקבע כי לא מדובר בהפרה שמצדיקה הרשעה בפלילים.
בתחילת הדיון אמרה נציגת הפרקליטות, עו"ד נעמי גרנות, כי המטרה של הערעור היא לתקן את המסר שהועבר לציבור מהפרשה הזאת. "מבחינת הציבור הפרשה הזו הסתיימה בקול ענות חלשה, והמשמעות היא שההתנהגויות הללו מתקבלות בסליחה ואולי גם מותרות", אמרה גרנות. לדבריה, כל הפרשות שבהן הואשם אולמרט עוסקות בהתנהלותו כנבחר ציבור בדרגים הגבוהים ביותר. "הוא הואשם בכל הפרשות במרמה והפרת אמונים. המשותף לאישומים זה הניצול של הסמכויות והמעמד שלו לקבלת טובות הנאה משמעותיות במשך שנים", טענה גרנות. "הוא ניצל את סביבת העבודה הקרובה שלו עובדות מדינה ששירתו אותו בנאמנות - שהיו המתווכות בקבלת אותן טובות הנאה". היא הוסיפה כי קיים אינטרס ציבורי רב בקבלת הערעור. "יש כאן תופעה של איש ציבור שעוטף את עצמו בכפיפים שנאמנים לו, ומוכנים לעשות מעשים שלא יעשו", אמרה.