"אל תפסיקו לחשוב על המחר", שרה להקת פליטווד מק לפני ארבעה עשורים. נראה שהם צדקו: המפתח לתזונה נכונה, הימנעות משימוש בסמים, חסכונות מוצלחים ואפילו הימנעות מגירושים אינו משמעת עצמית, אלא הדמיון שלנו - כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת פנסילבניה בתחום הנוירו-כלכלה, תת תחום של הכלכלה ההתנהגותית. התחום בוחן את ההשפעות הביולוגיות והפסיכולוגיות על קבלת החלטות בכלכלה.
ג'ון קייבל הוא מומחה לנוירו-כלכלה באוניברסיטה, שם הוא מדמיין לעצמו דרכים טובות יותר להבין מדוע אנשים עושים את שהם עושים עם הכסף שלהם. הוא מבלה את ימיו בבחינת מתנדבים המוכנים להיכנס למכונה, אשר ממפה את פעילות מוחם. הוא שואל אותם שאלות על כסף ולומד אילו חלקים ממוחו "מוארים" באותו הרגע.
לאחרונה, עלה על תגלית מפתיעה במחקרו. הוא מצא כי נבדקים שמוחם הראה פעילות מוגברת כשהם מדמיינים את העתיד לבוא - עשו החלטות כלכליות נבונות. קייבל מעריך כי צרכנים היכולים באמת, בבירור, לדמיין את הריח של המכונית החדשה שיקנו בעתיד, או עד כמה יתרגשו לקבל את המפתחות לביתם החדש - לא יתקשו כמו אחרים לחסוך כסף. מנגד, אלו עם דמיון פחות מפותח נוטים לחיות בהווה ולבזבז את המשכורת שלהם בלי לחסוך אגורה.
אם אני אינני אני - מיהו "אני" העתידי?
"התגלית יכולה לשנות את האופן שבו מלמדים כיצד לחסוך", הסביר קייבל לחדשות NBC. "הממצאים הללו מחליפים את התפישה הקודמת לגבי דחיית סיפוקים. נכון להיום, אנו מנסים להתאפק כשיש פיתויים מידיים. אבל במקום, מוטב להגביר את ההתלהבות בנוגע לעתיד". לדברי קייבל, קיים מתאם גבוה בין הפעילות המוחית של דמיון ל"היוון" - חישוב הערך העתידי של הכסף.
בשאלה טיפוסית לנחקרים בנושא הנחות, הם נשאלים האם היו מעדיפים לקבל עשרה דולרים באותו הרגע או להמתין שבועיים ולקבל 20 דולרים. הצרכנים שאינם טובים בהיוון ייקחו את הכסף ויברחו. "הפעילות המוחית בעת חשיבה על העתיד תעדיף לדחות את קבלת הפרס בקבלת ההחלטה", הסביר. "העושר והבהירות של החושים בזמן שהם מדמיינים או הערכים (החיוביים או השליליים) הקשורים אליהם, מגבירים את הסיכויים שמישהו יוותר על סיפוק מיידי".
ממצאיו הראשונים בנוגע לדמיון נכללו במחקר הנבחן כעת על ידי עמיתים, ובינתיים ממשיך קייבל במחקרו. אך הוא לא היחיד הבוחן את הקשר בין דמיון מפותח לדפוסי חיסכון. האל הרשפילד, פרופסור בבית הספר לעסקים באוניברסיטת ניו יורק, מצא שכלל שהנבדקים מסוגלים לדמיין את עצמם בעתיד, הם מסוגלים יותר לחסוך ליום הפרישה.
בניסיון לשנות זאת משתמש הרשפילד בסימולציית מחשב כדי להראות לאנשים את תפיסתם לגבי עצמם בעוד 20 או 30 שנה. הוא מכנה את זה "גיל דמיוני". לאחר מכן, הנחקרים הופכים באופן עקבי את תכנון עתידם לדתם: "אם מישהו מסוגל להתחבר לדמות העתידית הדמיונית של עצמו, הם יכולים לחסוך יותר".
אך למיומנות לדמיין את העתיד השלכות רחבות יותר מלבד החלטות כספיות, הוסיף קייבל. "אלו המסוגלים לבחור לדחות את קבלת הפרס, סביר להניח שלא ישתמשו בסמים. סביר להניח שהם יהיו רזים יותר ויקבלו החלטות נבונות ביותר בדיאטה שלהם ובנוגע לבריאות שלהם . "הם לא מעשנים", הסביר, "אפילו סביר יותר להניח כי הם יימנעו מגירושים, ואפילו לא יאבקו יותר מדי עם המשכנתא על ביתם".
שני החוקרים מאמינים כי "מיומנויות דמיון" מושפעות בחלקן על ידי גנטיקה והסביבה, אך הם גם חושבים שאנשים מסוגלים לשפר את המיומנות הקריטית הזו. הרשפילד מציע ללקוחות להוריד לטלפונים החכמים שלהם אפליקציות אשר מאפשרות להם ליצור תמונה של עצמם בגיל מבוגר. אולם אלו לרוב אינן מדויקות מספיק כדי ליצור השפעה עמוקה דיה. הם מציעים להמתין 30 שניות לפני קנייה גדולה ולהשקיע מחשבה על כיצד ה"אני-העתידי" צפוי להגיב לה. עצתם האחרונה היא לכתוב מכתב ל"אני-העתידי" שלכם. משהו בסגנון: "חביבי, אני יודע שמכונית עם גג נפתח זה נחמד, אבל אם תחסוך, אולי תקנה לך איזה פנטהאוז במקום זאת".