יום שישי האחרון של אוקטובר 2008 היה יום רגיל עבור דגנית כהן. הילדים יצאו לבתי הספר, והיא התכוונה לעסוק בסידורים לקראת טיסת עבודה קרבה ובאה. אבל בשעה שמונה הכל השתנה. המנהלת של בתה, דניאל, התקשרה וסיפרה לה שהיא נמצאה ללא דופק באולם בבית הספר שבתל אביב. יומיים לאחר מכן, דניאל, ילדה בעלת פיגור ואוטיזם, מתה כתוצאה מבליעת בלון. מאז, דגנית מחפשת אחר תשובה לשתי שאלות: מה קרה שם באותו בוקר, ומי אחראי לכך. "מישהו אחראי למה שקרה שם ואני רוצה לדעת מי זה. לא השגיחו עליה, וזה זועק לשמיים שאפשר להשתגע מזה. אני שלחתי את הבת שלי בבוקר לבית הספר והיא לא חזרה. אני רוצה שלחיים שלה יהיו משמעות. אם זו הייתה ילדה 'רגילה' כל הארץ הייתה רועשת וגועשת", היא אומרת.
דניאל חגגה בת מצווה חודש לפני היום שבו נפטרה. "היא הייתה היפראקטיבית. לא ישבה לשנייה", מספרת דגנית. "היא הייתה ילדה מאוד שמחה באופי שלה, אבל לא קלה. אי אפשר היה להשאיר אותה לרגע לבד. היא מאוד אהבה מוזיקה, זמזמה את כל השירים של עברי לידר ואת כל השירים של קולדפליי". מותה של דניאל פגע קשות במשפחה. "התפרקנו", אומרת דגנית. חוסר הוודאות סביב מה שקרה באותו יום מדיר שינה מעיניה של דגנית, וכעת היא מקווה שתביעה שהגישה תוכל לספק את התשובות.
בתביעה שהגישו דגנית ובן זוגה יוסי באמצעות עו"ד גיורא בלופרב, נטען כי בכל בוקר רוכזו כ-70 ילדי בית הספר באולם המוסד החינוכי. רק בשעה שמונה הוכנסו הילדים לכתות. חמש סייעות, כך נטען, הוקצו כדי להשגיח על התלמידים, שגילם נע בין 6 ל-21. לטענת התובעים, שלוש מהסייעות השגיחו על הכניסות לאולם, וכך יצא שהילדים השתוללו, רבו, אכלו ועוד. כל זאת, ללא השגחה של ממש. סמוך לשעה שמונה בבוקר, מצאה אחת הסייעות את דניאל כשהיא שוכבת על במת האולם נחנקת, לאחר שבלעה בלון. היא פונתה לבית החולים, שם כאמור מתה כעבור יומיים.
"המנהלת התקשרה אלי הביתה בשמונה בבוקר וסיפרה לי שדניאל נמצאה בלי דופק", משחזרת דגנית את אותו יום נורא. "חטפתי את שוק חיי. כמעט התעלפתי במקום. אני זוכרת שכל הדרך רק צרחתי והייתי בהיסטריה". בדרך התקשרו אליה ואמרו לה לנסוע לבית החולים. כשהגיעה לשם, ראתה דגנית את רגליה של דניאל מבצבצות מתחת לשמיכה בעת שהוציאו אותה מהאמבולנס. "אני רק זוכרת שהתמוטטתי על הרצפה", היא אומרת כשדמעות בגרונה. מאוחר יותר הגיעה מנהלת בית הספר לבית החולים. "הראיתי לה את דניאל ואמרתי לה: 'הבאתי לך ילדה בריאה ותראי באיזה מצב החזרת לי אותה'", דגנית מספרת. "היא ענתה לי שבבית הספר יש רק בלונים מפוצצים. הייתי בהלם".
ההורים טוענים כי בבית הספר היו מודעים לסכנה שבבלונים, וכי כחודשיים קודם לכן הגיעו לפגישה עם המנהלת, לאחר שמצאו שאריות של בלון בצואה של דניאל. באותה ישיבה, המכונה בכתב התביעה "ישיבת הבלונים", נאמר להם כי חל איסור על שימוש בבלונים בבית הספר. למרות זאת, בערב שלפני מותה של דניאל, התקיימה לטענתם מסיבת יום הולדת בבית הספר שכללה בלונים. מהתביעה עולה כי המנהלת אמרה בחקירתה כי התכוונה שאם משתמשים בבלונים אז מפוצצים אותם בסיום האירוע ולאחר מכן זורקים אותם לפח. לדברי דגנית, המורים והסייעות בבית הספר קיבלו הוראה לא לשתף עמה פעולה. כך יצא שרק במהלך השבעה, לאחר שהושחל מכתב אנונימי מתחת לדלת ביתה בו נכתב שמסתירים מהמשפחה את העובדה שבערב לפני מותה של דניאל היו באולם שבו היא מתה שתי מסיבות עם בלונים ולא ניקו את האולם, ידעה למעשה מה הוביל למות בתה.
"לא ידעתי שהבת שלי נמצאת ללא השגחה במשך שעה. הבלון הוא לא ה'אישיו', אלא העובדה ש-75 ילדים נותרו במשך שעה ללא השגחה, ומי שאכלה אותה זה דניאל. היא מתה כי היא נותרה ללא השגחה, במשך 20 דקות לא ראו אותה שוכבת מאחורי הבמה. היו שם כל כך הרבה ילדים וכל כך מעט סייעות. הם גם לא ידעו שיש לחצן מצוקה בחדר של המנהלת", היא אומרת.
דגנית מאשימה את בית הספר ואת משרד החינוך בטיוח. בתביעה נטען כי ועדת בדיקה שהקים משרד החינוך, שמסקנותיה הגיעו לידי וואלה! חדשות, הגיע למסקנות לא מבוססות על סמך עובדות הרחוקות ממה שעלה בחקירת המשטרה. בין השאר קבעה הוועדה כי לא ידוע היכן מצאה דניאל את הבלון, מכיוון שכל הבלונים שנעשה בהם שימוש יום קודם נאספו, ולא ניתן לקבוע מתי דניאל בלעה את הבלון.
ההורים גם טוענים כי בית הספר ניסה "להעלים את מותה של דניאל". דגנית מספרת כי לפני כשבועיים נכנסה אמה של ילדה שלמדה עם דניאל בבית הספר ואף נסעה עמה בהסעה, ושאלה אותה מה שלום דניאל. האם כלל לא ידעה שדניאל נפטרה. "ההורים לא הגיעו לשבעה כי הם לא ידעו מזה. לא הסכימו לשים מודעת אבל בבית ספר", אומרת דגנית. "גם להנציח אותה הם לא מוכנים, כאילו שדניאל לא הייתה קיימת. הייתה ילדה בישראל והיא איננה עוד".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה, כי הנושא נמצא בדיון בבית המשפט. אשר על כן, המשרד ייתן התייחסותו בבית המשפט, כמקובל.
מעיריית תל אביב נמסר כי העירייה תלמד את התביעה ותגיב בבית המשפט.