ניסוי שערכו מדענים קנדים בעכברי מעבדה הוביל אותם להשערה לגבי התעלומה שאותה כינה פרויד "אמנזיית הילדות": על פי השערתם, ייתכן שאחת הסיבות לכך שאנו מתקשים לזכור את השנים הראשונות לחיינו היא שתאי העצב במוח מתחדשים בתדירות גבוהה בהרבה במהלך תקופה זו. את תוצאות המחקר שערכו בעקבות השערה זו הם הציגו בחודש שעבר בפני העמותה הלאומית לנוירולוגיה בקנדה.
ההתחדשות שלה מייחסים החוקרים את ההשפעה הזאת, היא זו שבהיפוקמפוס, אזור במוח האחראי בין השאר על יצירת זיכרונות חדשים ואחסונם בתודעה. ההתחדשות הזאת נמצאת בשיאה בימים שלפני ואחרי הלידה, וזאת כדי שנוכל ללמוד בקצב מהיר יותר. מרגע זה ואילך, קצב ההתחדשות יורד.
ד"ר פול פרנקלנד וד"ר שינה ג'וסלין מאוניברסיטת טורונטו רצו לבדוק אם התהליך הזה משפיע על שימור הזיכרונות מהילדות המוקדמת. במאמר שבו הציגו את ההיפותזה שלהם בשנה שעברה, לפני תום הניסוי, הם ציינו כי לעתים קרובות "אמנזיית הילדות" מיוחסת לחוסר בשפה או חוסר בתפישה עצמית המאפיינים את השנים הראשונות לחיי אדם, אך טענו שאין די בכך כדי להסביר את התופעה.
לדברי המדענים, גם אצל חיות שלהן אין שפה או תפישה עצמית כשל בני אדם קיימת תופעת "אמנזיית הילדות". הם הזכירו ניסויים קודמים שבהם הוכח שעכברושים מבוגרים מיטיבים לזכור את דרכי היציאה ממבוכים שהושמו בהם באופן משמעותי מעכברושים צעירים יותר.
כדי להוכיח קשר בין התחדשות תאי העצב ל"אמנזיית הילדות" המדענים הקנדים ערכו ניסוי משלהם בעכברי מעבדה צעירים ובעכברים מבוגרים יותר. כדי לבדוק את ההיפותזה שלהם, הם הצליחו להשפיע על התהליכים הביולוגיים במוחותיהם של חלק מהעכברים הצעירים, והאטו את קצב התחדשות התאים בהיפוקמפוס שלהם, על ידי כך שחיסלו את התאים החדשים שנוצרו בטרם הספיקו "להחליף" את הישנים.
במהלך הניסוי, אומנו העכברים להירתע מקופסה אשר במגע אתה הוזרם לגופם זרם חשמלי. בקרב העכברים ה"רגילים" אלה שבמוחם לא הייתה התערבות היו הבדלים משמעותיים בשימור הזיכרון הכואב. המבוגרים שבהם המשיכו להירתע מהקופסה גם כעבור 28 יום, לעומת זאת הצעירים הספיקו לשכוח בתוך פחות משבוע. עם זאת, בקרב העכברים הצעירים שהתחדשות התאים במוחם הואטה, נרשמה זהירות גבוהה בהרבה: נטייתם לקפוא למראה הקופסה הייתה גבוהה ב-18%. בניסויים אחרים שערכו נמצאה גם התאמה הפוכה, שלפיה עכברים מבוגרים שקצב ההתחדשות במוחם הואץ, נוטים לשכוח, באופן הדומה לזה של עכברים צעירים, כיצד לצאת ממבוך שבו הושמו פעם אחר פעם.
החוקרים מודים שתופעת "אמנזיית הילדות" עדיין נמצאת בגדר תעלומה, אולם הם מקווים שהמחקר שלהם יקדם מעט את ניסיונות המדע לפענח את סודות הזיכרון. "אם אתה מנסה לאחסן משהו, זה לא מאוד יעיל לעשות זאת במבנה שעדיין מתפתח", סיכם ד"ר פרנקלנד. "זה הרבה יותר קשה לשחזר את המידע בשלב מאוחר יותר, כאשר כל החיבורים השתנו".