בית המשפט העליון קבע כי יש להכיר בחייל שגרם למותו של חברו בתאונת דרכים כנכה צה"ל, על אף שהוא זה שגרם לתאונה ואף נידון על כך ל-18 חודשי מאסר. בנוסף, בית המשפט קבע כי שני חיילים נוספים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, שרכבו על אופנוע ללא רישיונות, יוכרו כנכי צה"ל למרות שעברו על החוק.
בית המשפט דן בשלושה ערעורים שבמרכזם עמדה הפרשנות לסעיף 9 לחוק הנכים, השולל תגמולים מנכה ש"התנהגות רעה חמורה מצדו גרמה לנכותו". המקרה הבולט ביותר עסק באדם שנפצע בתאונת דרכים בעת שהיה חייל ב-1995. המערער הסיע את חברו על אופנועו, וביצע עקיפות בחוסר זהירות. לאחר אחת העקיפות התקרב בצורה מסוכנת לאוטובוס שנסע לפניו. בין שני כלי הרכב נוצר מגע, שכתוצאה ממנו הושלך החבר מהאופנוע, נחבל בראשו ונפטר במקום התאונה. לנהג נקבעה נכות נפשית של 30%. אולם לאחר התאונה, הוא הורשע בגרימת מוות ברשלנות וזכאותו בוטלה.
במקרה אחר הגיש אדם ערעור לאחר שנפצע בתאונת דרכים ב-1999, בעת שרכב על קטנוע מהבסיס שבו שירת במילואים לביתו, מבלי שהיה לו רישיון קטנוע, ונפצע בתאונה. תחילה הוא הוכר על ידי קצין התגמולים כנכה, אולם לאחר שנודע כי רכב ללא רישיון בוטלה ההכרה בו כנכה צה"ל. במקרה השלישי התנגש חייל בחופשה באופנוע אחר בעת שרכב בשדות. נקבעו לו 29% נכות, אולם לאחר שהתברר כי לאופנוע לא היה ביטוח חובה ורישיון רכב בתוקף, בוטלה ההכרה.
השופטים הסכימו כי בנוגע לשני המקרים האחרונים, מדובר במקרים שבהם העבירה הפלילית היא נמוכה, כאשר במקרה אחד היה מדובר בחייל שקיבל רישיון אופנוע חודשיים לאחר התאונה וגם נקבע כי לא היה אחראי לתאונה. במקרה השני מדובר בחייל בעל רישיון ששכח לחדש את הביטוח שלו ואת רישיון הרכב, אולם כפי הנראה אלה פגו זמן קצר בלבד קודם לכן.
"אין דין אחד לכל עקיפה הגורמת לתאונה"
בנוגע לחייל שגרם לתאונה הקטלנית, השופטים התלבטו רבות עד שהחליטו בדעת רוב להכיר בו כנכה צה"ל. "לאחר התלבטות הגעתי למסקנה לפיה יש לתת משקל משמעותי לתכלית הסוציאלית של החוק, זאת לצד המחויבות המוסרית שיש למדינת ישראל כלפי חייליה ומשרתיה", כתבה השופטת עדנה ארבל בפסק הדין. "קיים קושי לשלם תגמולים לחייל שבעת חופשתו עשה דין לעצמו ונהג ברכב ללא רישיון נהיגה, ובשל חוסר מיומנותו בנהיגה לא הצליח למנוע את תאונת הדרכים שגרמה לנכותו. עם זאת, הצורך בענישתו של אותו חייל ובהרתעת הרבים צריך לקבל מענה מתאים במסגרת דיני העונשין או הדין המשמעתי. הצורך לתת מענה סוציאלי ראוי לחייל ולמשפחתו ולאפשר לו לשקם את חייו, לצד החובה המוסרית כלפי חיילנו, מחייב מתן תגמולים לפי חוק הנכים גם במקרה כזה. יש לזכור כי גם אזרחים הנפגעים בתאונת דרכים מקבלים פיצויים לפי חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) מבלי לבחון כלל את אשמתם באירוע. מקל וחומר יש להקיש לגבי חיילים שנפגעו בתאונת דרכים וזכאים לתגמולים לפי חוק הנכים".
לדעה הזו הצטרף השופט ניל הנדל, שכתב בפסק הדין: "אין דין אחד לכל עקיפה הגורמת לתאונה. נתון נוסף הוא כי עולה מהחומר שהנכות הנפשית שנגרמה למערער כתוצאה מהתאונה לה היה אחראי עניינה גם בניסיונו הכושל להחיות את הנוסע שמת כתוצאה מהתאונה... בשוקלי אפוא את תכליתו הסוציאלית של החוק ובהבחיני בין ההליך הפלילי (שהתקיים כאמור, ואף שקל את התוצאות החמורות) ובין ההליך שלפנינו סבורני כי מעשיו של המערער אמנם פליליים, אולם בנסיבות המקרה לכלל התנהגות רעה חמורה לא הגיעו".
מנגד, השופטת אסתר חיות סברה בדעת מיעוט כי אין להכיר בנהג כנכה צה"ל. "ענישה פלילית כה חמורה של מאסר בפועל לתקופה לא מבוטלת, משקפת את תפיסת בית המשפט בהליך הפלילי כי מעשי המבקש הם מעשים רעים חמורים", כתבה. "קשה לדעתי לראות בהתנהגותו של המבקש התנהגות רעה שאינה חמורה ואין בעיניי הצדקה לחייב את המדינה להעניק לו ב'כובעה' על פי חוק התגמולים הטבות המשקפות יחס מועדף לחיילים, בשעה שהיא זו אשר עתרה בגין אותה התנהגות עצמה לענישה משמעותית של המבקש בהליך הפלילי בשל חומרתה. עוד ראוי להזכיר כי המבקש נפגע בדרכו מן הבסיס לביתו, ולא נטען כי קיימת זיקה בין תפקידו הצבאי לבין האופן הרשלני שבו נהג באופנוע בדרכו הביתה. לכן, נראה לי כי במקרה זה אין מקום להתערב בהחלטתו של קצין התגמולים לשלול מן המבקש את קצבת הנכות על-פי חוק התגמולים ולצמצם בכך את הסיוע שהוא זכאי לו אל גדרי החקיקה האזרחית ואל הקצבאות הניתנות לכל אזרח מן השורה במצבו, אך לא מעבר לכך".
