כללי המשחק השתנו - ההתערבות בסוריה קרבה

הפיגוע בריהאנלי אתמול (שבת) עתיד לשנות את כללי המשחק. שתי מכוניות התופת שהתפוצצו בעיר הטורקית, ליד העירייה וברחוב הראשי, גרמו להרג של לפחות 46 בני אדם וללמעלה מ-100 פצועים, חלקם קשה מאד. ככל שעובר הזמן, רבים הסימנים המעידים שנשיא סוריה, בשאר אסד, וארגוני המודיעין שלו ניצבים מאחורי הפעולה. כתוצאה מן הפיגוע, המתווסף לפשעי הלוחמה הכימית ומעשי הטבח ההמוניים, גוברים במהירות הלחצים לקדם התערבות צבאית בינלאומית בנעשה בסוריה. שתי מדינות מעוניינות בכך יותר מכל - ישראל וטורקיה.

מבחינת ישראל הרצון ברור - סוריה היא בעלת בריתה העיקרית של איראן באזורנו וספקית הנשק והציוד העיקרית לחיזבאללה. התערבות בינלאומית נגד שלטונו של אסד תחליש את המאחז האיראני באזור ותמוטט את הקואליציה הפרו-איראנית. התערבות כזאת גם תבהיר לטהרן שהאיום בפעולה צבאית במקרה של חציית הקו האדום הגרעיני איננו איום ריק, ושארצות הברית מוכנה לנקוט בצעדים צבאיים כדי למנוע חציית הקווים האדומים שסימנה. מבחינת הקבינט הישראלי, יהיה בכך צעד חשוב וממשי לטיפול באיום האסטרטגי הגדול ביותר על המדינה.

האינטרס הטורקי ברור לא פחות. מעבר לרצונה של טורקיה לנקום את הפיגוע, יש כאן אינטרסים אסטרטגיים עמוקים - ובראשם קידום "המודל הטורקי" (שילוב "רך" של דמוקרטיה ואיסלאם) אצל השכנה מדרום, באופן שיהפוך אותה בעצם לגרורה של אנקרה, ויחזיר אותה להיות חלק מהאימפריה הטורקית - כפי שהטורקים סבורים שהיא צריכה להיות.

השתלטות דה-פקטו על סוריה תקדם מאוד את מאמציה של טורקיה להפוך למעצמה האזורית הבכירה, כשהסהר הפורה כולו הופך לאזור השפעה פוליטית וכשוק כלכלי עיקרי עבורה - שכן סוריה היא אזור מעבר עיקרי ל"שדות הציד הכלכליים" העשירים של חצי האי ערב והמפרץ הפרסי. אינטרס מובהק נוסף הוא עניינה של אנקרה בשלטון יציב וסמכותי על האזור הכורדי בצפון סוריה, שקשור מסורתית למחתרת הכורדית האנטי-טורקית.

ואולם, כחברים ותיקים בברית נאט"ו צריכים הטורקים גם לשקול את צעדיהם בזהירות ולתאם אותם עם שותפיהם. גם הציבור הטורקי מתנגד לפלישה עצמאית לסוריה, ולפיכך מעורבות בינלאומית או אמריקנית נתפסת כאופציה הריאלית ביותר - ואכן, הדוברים הטורקים חוזרים וקוראים לכך מדי יום ביומו.

גם בוושינגטון, תחת לקחי שתי המלחמות הכושלות בעיראק ובאפגניסטן, הנשיא אובמה אינו שש לפעולה צבאית בסוריה - אך בשבועות הבאים, בעיקר בגלל הפיגוע בריהאנלי, ייאלצו האמריקנים להיענות לדרישת בעלות בריתם באזור להגביר באופן ניכר את מעורבותם במאבק. לשם כך יהיה עליהם להכין תכנית מסודרת, המבוססת בין היתר על לקחי עיראק ואפגניסטן. תכנית כזאת תצטרך לכלול כמה שלבים, שהראשון בהם הוא חיזוק הקואליציה התומכת בפעולה פולשנית.

הצלחה לרתום את מצרים ועיראק לקואליציה הזאת תהיה הישג מרשים של הדיפלומטיה האמריקנית, אולם הסיכויים לכך, בייחוד במקרה העיראקי, קלושים למדי. יש להניח שהמגעים בנושא הזה מתנהלים כבר עתה. האמריקנים ימשיכו לנסות לרתום גם את רוסיה וסין למהלך, או לפחות להבטיח נייטרליות שלהן. ישראל, כרגיל, תישאר בחוץ כדי לא לפגוע בשותפים הערבים.

השלב הבא יהיה קידום כוח אווירי אמריקני לאזור (כוח כזה נמצא כבר בבסיסים במזרח טורקיה, אולם ייתכן שיהיה צורך לקדם גם נושאת מטוסים למזרח הים התיכון). בסיום ההיערכות ישאפו האמריקנים להגדיר אזורים אסורים בטיסה - כמו בלוב בשעתה - כדי למנוע מבשאר אסד להפציץ את אזרחי המדינה. בשונה מן העבר, לא מדובר כאן באזור מוגדר אחד אלא בגזרות נרחבות המכסות את כל שטחה של סוריה. ומה עם כניסה קרקעית של כוחות צבאיים לסוריה? נראה כי כניסה כזו אינה עומדת כנראה על הפרק.

הכותב, פרופ' דרור זאבי, הוא מומחה לטורקיה במחלקה למזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון, ועורך התוכן באתר "אפשר לחשוב" לחילופי דעות בנושא המזרח התיכון

עוד בנושא:
טורקיה: עצרנו את "המוח" מאחורי הפיגוע בגבול
כך סלל הפיוס עם טורקיה את הדרך לתקיפה בדמשק / דני אילון
למשבר בסוריה אין פתרון דיפלומטי / בועז ביסמוט