נפילת רקטת הקסאם אתמול (שבת) בשטחי המועצה האזורית שדות נגב, במהלך מדורות ל"ג בעומר, סיפקה עוד הוכחה לעובדה קיימת שבישראל לא אוהבים להודות בה: ההרתעה הישראלית כלפי רצועת עזה הולכת ונשחקת. אט אט, ולא בבטחה, חוזרים להם תושבי הדרום לשגרת החיים המוכרת והמתישה: מדי פעם בפעם נופלת רקטה או יותר בקרבת אחד היישובים באזור, ובישראל (במקרה האחרון צה"ל, ובנפילה הקודמת היה זה ראש הממשלה נתניהו), מבטיחים כי "אין כוונה לאפשר חזרה לשגרה של לפני מבצע עמוד ענן". צה"ל תוקף יעדים בעזה ללא נפגעים, וחוזר חלילה.
בסך הכל, מאז תום המבצע בעזה בחודש נובמבר 2012, נורו יותר מ-18 רקטות לתחומי ישראל. אלא שקשה לבוא בטענות אל צה"ל או אל מקבלי ההחלטות נוכח המציאות הזו. בניגוד לתקופה שקדמה למבצע, ניכר כי חמאס עושה לא מעט מאמצים כדי למנוע את ירי הרקטות לעבר ישראל. רק לאחרונה הוקם ברצועה מחדש גוף צבאי שפעל שם לפני כמה שנים, בשם "א-דבט אל-מידאני" (או "שליטה בסדר"). תפקידו של הכוח החדש-ישן הוא לסכל ירי של רקטות לעבר ישראל.
על פי עדויות מעזה, אנשי המנגנון הזה זכו לתגבורות חדשות בכוח אדם ובאמצעי לחימה, והם מסיירים באזורי הגבול בלבוש אזרחי וצבאי. חמאס גם עצר פעילים חברי ארגוני הג'יהאד העולמי, שניסו בשבועות האחרונים לשגר רקטות לעבר ישראל. יתרה מזו, כמה מהאסירים האלה, שמוחזקים בבתי הכלא של חמאס ברצועה, אף שבתו רעב במחאה על מעצרם. ספק אם תקיפת יעדים של חמאס, במקום יעדים השייכים לקבוצות שאחראיות ישירות לירי, אכן תסייע רבות לשיקום ההרתעה בטווח הזמן המיידי. נפגעים בקרב חמאס כתוצאה מתקיפות ישראליות יביאו לצדם ככל הנראה "תגובה מדודה" מצד הארגון, קרי, ירי לעבר יישובי עוטף עזה. מכאן ועד הסלמה רבתי, הדרך קצרה למדי.
אין פתרונות פלא למצב הנוכחי בעזה. ניתן אולי להגביר את הלחץ על מצרים כדי שזו תגביר מצדה את הלחץ על חמאס, אך כל עוד מבקשת ישראל להימנע מפעולה נרחבת בעזה, ארסנל המקלות והגזרים שנתון בידיה כדי לוודא הפסקת ירי, מוגבל למדי. האופציה האחרת היא כמובן עימות צבאי אלים וקשה שייתכן שיביא שקט לתקופה מסוימת, כפי שתרם מבצע עמוד ענן, וגם זה לתקופת זמן מוגבלת שלאחריה יחודש הירי.
פעולה קרקעית, שבסופה הפלת משטר חמאס בעזה או כיבוש הרצועה, אינה מסתמנת כפתרון ריאלי מכמה סיבות: האחת, המחיר הקשה של חיי אדם פלסטינים וישראלים כתוצאה ממבצע צבאי נרחב, ושנית מאחר שאין כיום אלטרנטיבה שלטונית לחמאס בעזה. הארגון אמנם ממשיך לדבוק בהצהרותיו שלעולם לא יכיר במדינת ישראל, אך בפועל מנסה לשמור על הפסקת אש מולה, ועל ערוצי שיתוף פעולה לא ישירים, כלכליים והומניטריים.
לפני עשרה ימים נורו שתי רקטות לעבר הנגב. יממה לפני כן שיגרו פעילי ג'יהאד עולמי שמושבם בעזה שני טילי גראד מסיני, והפעם לעבר אילת. צה"ל נמנע אז מתגובה צבאית, אולי בניסיון לאפשר למודיעין המצרי לדחוק בחמאס ולהסתפק בסגירת מעבר כרם שלום. לפנות בוקר כבר לא הסתפק הצבא בעצירת העברת הסחורות לעזה והפציץ שני יעדים, ברפיח ובחאן יונס. לטענת מקורות פלסטיניים מדובר במחסן של הג'יהאד האיסלאמי וביעד של החזית הדמוקרטית. בצה"ל טוענים כי שתי המטרות שהותקפו שייכות לחמאס. נותר רק לקוות שהתגובה הישראלית הלילה תביא להפוגה ארוכה יותר בשיגורי הרקטות לתחומי ישראל. עצירה מוחלטת של הירי נראית לא ריאלית בשלב זה.