מורים ותלמידי תיכון התייחסו אמש (שני) להחלטת הוועדה שהוקמה במשרד החינוך להקדים את פרסום המיקוד של החומר לבחינות הבגרות לתחילת השנה. יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, יובל כחלון, אמר לוואלה! חדשות כי קבלת המיקוד בתחילת שנת הלימודים תורמת ליצירת רצף לימודי אחיד. "עד כה למדנו חומרים שבאמצע השנה גילינו כי לא נצטרך לדעת לבחינת הבגרות. משנת הלימודים הבאה נוכל ללמוד ברצף אחיד וליצור תהליך למידה מעמיק לקראת בחינות הבגרות ובנוסף לקיים תהליכים חינוכיים תוך כדי כך. אנו מברכים על היוזמה ומאמינים כי נראה את ההשפעות בציוני הבגרות עם הזמן".
בקרב המורים לעומת זאת, הדעות חלוקות. אמנון רבינוביץ', מורה להיסטוריה ולאזרחות בתיכון "זיו" בירושלים וממקימי "תנועת המורים החדשה", בירך על היוזמה: "אני חושב שזה מצוין. בעיקר במבחני הבגרות של מקצועות הומניסטיים רבי מלל, יש עומס רב של חומר שתלמיד בסופו של דבר צריך לדעת, ואם באמת יצליחו לייצר מערכת שמורידה את כמות החומר, זה יהיה טוב". לדברי רבינוביץ', "המיקוד נוצר מלכתחילה כי רצו להפחית את כמויות החומר הנלמד. זה מצחיק שאתה מלמד את כל החומר ואז בסוף השנה מקצצים לקראת הבחינה. מה שצריך לעשות זה לצמצם את כמות החומר שמורים מלמדים ואז ניתן יהיה להעמיק בדברים. בצורה זו, במקום 'לרוץ' אני יכול לשאול שאלות מוסריות, לעסוק בדילמות ערכיות, מוסריות יותר, לפתח מיומנויות חשיבה יותר מורכבות, ולפתח יצירתיות. לעשות דברים משמעותיים יותר עם הילדים. במובן הזה זה מעולה".
הפער קיים, השאלה היא מה עושים בו
רועי, מורה להיסטוריה ואזרחות מאזור ירושלים, סבור דווקא כי מדובר בניסיון נוסף להעלות את אחוז הזכאות לבגרות, וכי ממילא כמות החומר המוגדרת מראש כחשובה לא תואמת את המציאות ואת כמות השעות הנדרשות ללמדה. "שר החינוך לשעבר אמנון רובינשטיין עשה הגרלות בין הבחינות, אחר כך עברו לשיטת המיקוד, ואז היה מיקוד מוקדם ומאוחר", אמר. "זה כל הזמן זז. בהיסטוריה זה הגיע לרמה מגוחכת שבה מגדירים כמות של חומר ומתוכו מגדירים חומרים שיהיו בבחינה, ובמהלך שלוש שנים מכסים את כל החומר על תלמידים שונים. יש המון פוליטיקה של העניין הזה, אבל זו לא חשיבה פדגוגית. השאלה שמנחה את הצעדים האלה היא לא מה המטרה שלנו בסוף או מה אנחנו רוצים שתלמידים ידעו ומה זה אמור לשרת, אלא יש נתון של החומר שצריך לכסות ועכשיו צריך לראות איך מתמודדים עם הנתון הזה. זו עדיין חשיבה של החומר במרכז, אבל בפועל אי אפשר לדעת וללמד הכל".
הוא הוסיף כי "בגלל הפער הגדול נוצר מצב שמורים מהמרים על החומר, כי הם יודעים שהם לא יספיקו הכל בכל מקרה. הפער עם כמות החומר קיים. השאלה היא מה עושים אתו? מחלקים אחרת את השעות? עצם המיקוד הוא לא חשוב, השאלה היא למה מכוונים ואיך מתמודדים עם החומר הזה. הצעד הזה הוא לא טוב או רע בפני עצמו, רק תלוי מה יחליטו לעשות בהמשך".
גל, מורה מאזור הדרום, טוען כי הצעד הנוכחי של הקדמת המיקוד לתחילת השנה מהווה שינוי בתכנית הלימודים הלכה למעשה, "רק בלי שמישהו ישב וחשב מה חשוב ומה לא, בלי ועדת מקצוע, וכדומה". לדבריו, "אף בית ספר לא יגיד למוריו ללמד את כל תכנית הלימודים אם יש מיקוד בתחילת השנה. זה צמצום תכנית הלימודים, רק בצורה שונה בכל שנה. למשל, השנה צריך לדעת על האירועים שהתרחשו בשנת 67' ובשנה הבאה נלמד על שנת 73'. אינני מתנגד לצמצום תכנית הלימודים, אבל באופן ישר, ישיר, תוך מחשבה, ולא באצטלה של 'מיקוד'. מבחינת בית הספר, התוצאה תהיה שתכנית הלימודים תצטמצם ומה שנבחר במסגרת המיקוד, יהיה למעשה תכנית הלימודים, גם אם החומר נבחר בצורה אקראית".
לקריאה נוספת:
הבשורה של פירון לתיכוניסטים: המיקוד לבגרות - בתחילת השנה
עובדים היינו: להיות מורה מחליפה בחטיבה שבה למדתי
ח"כ פירון: אין צורך ביותר משש בחינות בגרות
לפניות לכתבת מיכל רשף: michalresh1@walla.com