"סוף סוף היה לנו חבר אמיתי במנהל האזרחי" - כך מסכם אחד מבכירי ההתיישבות ביהודה ושומרון את תקופתו של ראש המנהל הנוכחי תת-אלוף מוטי אלמוז. "פתאום, אחרי שנים שהיינו רגילים רק לריב איתם, מצאנו אוזן קשבת, כמעט אחד משלנו - כמעט". קשה להאמין, אבל הגוף שנחשב בעבר כמחסום הגדול ביותר של המתנחלים, הפך לבעל ברית כמעט עבור ראשי ההתיישבות, שהתמודדו בעבר עם מפקדים עוינים הרבה יותר - כאלה שעוד לא הספיקו להגיד "גדר ההפרדה" וכבר מצאו את מקומם באחד מארגוני השמאל מיד לאחר שחרורם מצה"ל. בקיץ הקרוב יסיים תא"ל אלמוז את תפקידו במנהל האזרחי, והמתנחלים כבר מתגעגעים.
"מוטי היה קצין ענייני, שדן בכל נושא לגופו של עניין ואני חושב שהרקע שלו כחקלאי מהצפון, איש התיישבות וציוני ברמ"ח איבריו היו לזכותו", אומר יו"ר מועצת יש"ע היוצא, דני דיין. זמן רב לא נשמעו מילים חמות כל כך על קצין שבסמכותו לפנות מאחזים ובהינף עט לאשר בנייה חדשה. "הוא היה אובייקטיבי, אבל הלב שלו הוא לב ציוני שקרוב לאדמה ולהתיישבות וזה סייע לו למלא את תפקידו", אומר דיין. אלמוז מילא פיו מים מאז נכנס לתפקיד, כמעט ולא מדבר עם עיתונאים ("מה לי ולתקשורת?", הוא אומר בשיחות סגורות, "אני בסך הכל פלאח פשוט" - רמז לעובדה שעד היום הוא מסייע לאביו במטע הזיתים שליד הכנרת), מה שרק מגביר את האהדה כלפיו בקרב המתנחלים. כעת, בדרכו לתפקידו הבא כקצין חינוך ראשי, מקווים גם בציונות הדתית שחברם החדש מהמפקדה בבית אל יהיה לצדם גם בקריה בתל אביב.
אלמוז, תושב כפר תבור בן 46, נולד במושבה מגדל שליד הכנרת ואב לחמישה ילדים. את רוב שירותו הצבאי העביר בחיל ההנדסה. בין היתר שימש כקצין ההנדסה של פיקוד דרום ובהמשך מונה למפקד חטיבת הבקעה, תפקיד הנחשב לאפרורי, אולם דווקא שם התבלט ועבר לכהן בפיקוד מרכז, ולאחר מכן כראש המטה. בנובמבר 2010 מונה לראש המנהל האזרחי, אחד התפקידים המורכבים ביותר במרקם היחסים העדין שבין צה"ל, המתנחלים והפלסטינים בגדה המערבית. בפועל, אחראי אלמוז על כל היבט אזרחי וצבאי באזור - מחסומים, העברת כספים, תיאום ביטחוני, בנייה חדשה וכמובן גם סוגיית הריסת המאחזים הבוערת. לצורך התפקיד למד אלמוז ערבית ונכנס לנעליו של קודמו, תא"ל יואב (פולי) מרדכי כיום דובר צה"ל.
היחסים בין המתנחלים למרדכי ידעו עליות כאשר המנהל קידם תכניות בנייה וירידות כשנהרסו מבנים לא חוקיים. חלק מראשי המועצות עומדים לצדו של ראש המנהל הקודם מרדכי עד היום, חלק אחר יוצא היום במתקפה קשה, אפילו בוטה מדי נגדו. "פולי היה פוליטיקאי משופשף", מספר אחד מראשי המועצות, "קודם כל הוא שלט בערבית בצורה מדהימה לאור עברו ביחידת מודיעין מובחרת. היה לנו קשה מאוד לעבוד עם פולי שהיה קרוב הרבה יותר לצד הפלסטיני מאשר אלינו. באותה תקופה התהדק הקשר בין ראשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים למקביליהם הישראלים ופולי היה אוכל בקלקיליה וטול כרם קבבים חופשי יחד עם חבריו הערבים, ואחר כך חוזר ומספר כמה נפלא שם ואיזה אירוח נפלא קיבל. התחושה שלנו הייתה שפולי מדבר הרבה ועושה פחות, עושה בעיקר את מה שאומר לו שר הביטחון. ליהודים הוא אמר את מה שהם רצו לשמוע, לערבים הוא אמר את האמת וההתנהלות שלו הייתה פרו-ערבית, בוודאי ביחס לאלמוז".
גורמים בצה"ל דוחים את הטענות. "ראש מועצה שמדבר בצורה כל כך גסה על מרדכי, כנראה שבאזורו הייתה פעילות רבה של אכיפה נגד בנייה בלתי חוקית. לא מפתיע שהוא בחר להישאר בעילום שם", אומר גורם צבאי, "בתום כל כהונה של ראש מנהל יש מי שדואג להטיל דופי בעבודתו ולסווג אותו פוליטית אבל בפועל מרדכי נמצא עד היום, אחרי שכבר נמצא בתפקיד אחר, בקשר מצוין עם ראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון".
אלמוז, אומרים המתנחלים, קנה אותם בפשטותו ובעיקר בישירות שלו. מבחינת פינוי מאחזים, הצליחה מערכת הביטחון לפנות בשקט כמעט מופתי ובהסכמה את שכונת גבעת האולפנה בבית אל ובעיקר את המאחז מגרון. ראשי ההנהגה טוענים כי לאלמוז תפקיד מרכזי בפינוי המוסכם והשקט. אבל את תהילתו קנה במאבקו נגד האויב האמיתי של הימין - היועצים המשפטיים. "מוטי השתגע כשגילה שמי ששולט בצה"ל והמנהל זה לא המפקדים אלא המשפטנים", אומר בכיר בהנהגת המתנחלים, "הוא לא קיבל את השלטון של אנשי הפקולטות עם האג'נדה הברורה שלהם". המאבק של אלמוז ביועצים המשפטיים בא לידי ביטוי בסוגיית השימוש ב"צו שימוש מפריע" - ביטוי שהוא קללה בקרב המתנחלים. הצו מסמיך את המנהל האזרחי לסלק מתנחלים הפולשים לכאורה לאדמות חקלאיות של פלסטינים.
בפועל, כאשר ישנה טענה כי יהודי פולש לקרקע פלסטינית ומעבד את האדמה במקום, יכול ראש המנהל לדרוש ממנו הוכחות לבעלות וכן לסלקו מהשטח, גם ללא כל תלונה פלסטינית. המתנחלים מצדם מחו על השימוש בצווים וטענו כי המקום לבירור טענות על בעלות על מקרקעין הוא בתי משפט ולא ועדות צבאיות. אלמוז תמך בהם. "אני לא שופט", אמר בשיחות סגורות והפסיק להשתמש בצו. המשפטנים רתחו. במכתב פנימי שנשלח על ידי היועץ המשפטי של פיקוד מרכז, אל"מ אלי בר-און, שפורסם בעיתון "הארץ", זעם המשפטן על התנהלותו של אלמוז. "השימוש בצו הוא כלי חיוני להתמודדות עם סכסוכי קרקעות", כתב בר-און, "איננו מקבלים את הימנעותך מהפעלת סמכויותיך. לטעמנו, יש בהימנעות זו משום התנערות מחובותיך הנובעות מהמשפט הבינלאומי וזו אינה מתיישבת עם התנהלות המצופה מרשות מנהלית סבירה. גישתך אינה מתיישבת עם ההיגיון הבריא".
אך יש כאלה שלא שוכחים לאלמוז את העימותים עם ההתיישבות ביהודה ושומרון. מייל פנימי שהפיץ אלמוז בעניין הריסת מבנים לא חוקיים עורר סערה כאשר ראש המנהל קרא להגביר את האכיפה במגזר היהודי. במכתב, תחת הכותרת "הקייטנה נגמרה", כתב אלמוז: "אנחנו רחוקים מאוד מקיום שוויון באכיפה. עד שנרגיש שאנחנו פועלים גם בנושא הבנייה הבלתי חוקית הישראלית, אני מבקש לעצור את כל הפעילות מול הפלסטינים". בפועל, קשה לומר שאלמוז עמד בהבטחתו. הריסות הבנייה בקרב הפלסטינים גבוהות משמעותית מזו המבוצעת כלפי המתנחלים כשברקע הפוליטיקאים. "לא אחת הוא אמר לי שהוא לא יכול לפעול לטובתי כי יש עליו לחץ של ארגוני שמאל", אומר אחד מראשי המועצות, "חשבתי שלא שמעתי טוב. אני חושב שכל מאבקו נגד המשפטנים היה בסופו של דבר רק כדי לרצות אותנו. בפועל, שום דבר לא השתנה. הכול היה רוח וצלצולים. הוא נמנע מקבלת הכרעות, כמו העברת אדמות מדינה לידיים ישראליות. הוא לא שונה מקודמיו". אלמוז התעמת גם עם גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, שנחשב לאחד הגורמים החזקים פוליטית בשטחים. באחד המקרים, הוא התעמת עמו כאשר מסיקה הזיז כיתת לימוד ביישוב עלי זהב, על אף שטרם התקבל אישור סופי מהמנהל. במקרה אחר התעמתו השניים על רקע מחלוקת בנוגע לדרישת אלמוז כי המועצה תהרוס מבנה באלון מורה. "למרות שאנחנו ב'כסאח', ואחד דרך על היבלת של השני, אני יכול להעיד שמוטי הוא אדם ישר והגון. אני מעריך אותו מאוד", אומר מסיקה.
ומה עם הפלסטינים? גורם בכיר שעבד עם אלמוז התרשם בעיקר מכוונותיו. "זה לא כמו שהיה אצל פולי", הוא מספר בערגה, "מוטי מאוד ישיר ותכליתי, לא מורח ולא מסובב. היה ברור שהוא רוצה לשנות דברים ולהפוך אותם לפשוטים יותר. בסך הכול בתקופתו הקשר עם הפלסטינים התחזק, היו שיחות שוטפות, גם באירועים משמחים וגם כשהיו בעיות, כמו פעולות "תג מחיר" למשל. ברור לנו שאלמוז הוא לא הקובע בשטח אלא הממשלה בירושלים אבל הוא ניסה לעשות את מה שיכל". בארגוני השמאל אומרים כי המדיניות של אלמוז ביחס למתנחלים הובילה לתוצאות בשטח. בניגוד להתיישבות, נדמה שבצד השני של המפה הפוליטית סופרים את הימים עד לסיום הקדנציה של אלמוז, בתקווה לשינוי אצל מחליפו. מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של ארגון יש דין, אומר כי "בתקופתו של אלמוז כראש המנהל האזרחי, רמת אי-האכיפה כלפי המתנחלים שבנו בניגוד לחוק או פלשו לאדמות אחרים, והיקף אי מימוש צווים מנהליים לפינוי פלישות והריסת בניה בלתי חוקית, הגיעו לממדים מפלצתיים". לדבריו, "במקביל, הגיעו מאמצי ההכשרה של בנייה לא חוקית לשיא חדש כאשר המנהל השקיע מאמצים אדירים להכשיר מאחזים שלמים. השילוב של אי-האכיפה מחד והליכי הכשרה מאידך מהווים הלכה למעשה סיוע של אוכפי החוק לעבריינים ומעורבות הלכה למעשה של רשויות המדינה בגזל לא חוקי של אדמות פלסטיניות".
ממתאם פעולות הממשלה בשטחים האחראי על המנהל האזרחי סירבו לשתף פעולה עם הכתבה או להתייחס לנאמר בה.