עיון אקראי השבוע באתר המוסד מגלה שדרושים לארגון עובדים במגוון מקצועות בתחומי התפקידים המיוחדים, מודיעין, אבטחה, מחשוב ותוכנה ואפסנאות. הבאנר המרצד המופיע באתר מבהיר: "המוסד מגייס לשורותיו נבחרת חדשה עם כאלה אויבים צריך חברים".
גל הפרסומים החדש בכלי התקשורת בגרמניה ובאוסטרליה בשבוע האחרון על הישראלי-אוסטרלי, בן זיגייר, שהוגש נגדו כתב אישום בגין ריגול חמור ושהתאבד בכלאו לפני כשנתיים וחצי, מחדד ביתר שאת את הסוגיה של גיוס מועמדים לעבודה במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. במילים פשוטות - כיצד לאבחן את המגויסים כך שיתאימו לתפקיד, ומעל לכל שלא יגרמו בעבודתם לתקלות מביכות, לטעויות ומעל לכל למחדלים שעלולים להביא למותם של בני אדם או למעצרם ולנזק מדיני, מודיעיני, ביטחוני וכספי לישראל.
אין הגדרה ברורה של התפקידים המוצעים באתר, אך מתיאור העבודה והכישורים הנדרשים של המועמדים, אפשר להסיק במה מדובר. כך למשל, למשרה בתחום התפקידים המיוחדים נכתב כי יתאפשר למועמד שיתקבל "ליצור מציאות שבה תשחק/י את/ה תפקיד מרכזי. אם יש בך תעוזה, תבונה ותחכום, תוכל/י להשפיע ולממש שליחות לאומית ואישית. אם אתה יכול/ה לסחוף, לרתק, להניע בני אדם, ייתכן שקורצת מהחומר האיכותי שאנו מחפשים. אם יש בך כל אלה המוסד נפתח לפניך". אם זה לא מפתה דיו - מוגדר התפקיד ככזה "שישנה את חייך" וגם - "התפקיד שעליו חלמת".
אפשר להניח כי מדובר בהצעת עבודה להכשרת "קצין איסוף (קצ"א), או במילים פשוטות יותר - מי שתפקידו לאתר, לגייס ולהפעיל סוכנים. קציני האיסוף משתייכים לאגף המפעיל סוכנים ושמו "צומת". אם כי אפשר שמדובר גם במשרות אחרות ביחידות אחרות בתחום המבצעי יחידת "קשת" העוסקת במעקבים ובחדירות לאובייקטים, ו"קיסריה", האחראית למבצעים מיוחדים, כולל התנקשויות וחבלה והפעלת לוחמים והחדרתם למדינות ולארגוני אויב (מדינות יעד).
לתפקידים נוספים נדרשים לעבודת מטה, מורה לשפות פרסית, ערבית, ספרדית ואנגלית עסקית, מדריך ירי לאנשי אבטחה, מהנדס פיתוח ומחקר לפרויקט תוכנה וכן מעצב גרפי ואקדמי ל"גיבוש וניתוח תמונת המודיעין הכלכלית-מדינית, כתיבת ניירות עמדה, עדכונים והמלצות לקובעי מדיניות לצורך מעורבות בפעולות חוצת ארגון". מדובר במשרה באגף המחקר.
האתר הרשמי של מוסד הושק בסוף המאה ה-20, כשאפרים הלוי עמד בראש הארגון. כיום האתר משמש כלי חשוב בגיוס עובדים לארגון. אם כי המוסד ממשיך לאתר ולגייס מועמדים לעבודה גם בשיטות הישנות של התקופה הקדם-אינטרנטית: שיטות של חבר מביא חבר, בנים של עובדים ותיקים וחיפוש במאגרים הקלאסיים של יחידות המודיעין של צה"ל, שב"כ ושל עולים חדשים שלהם אזרחות נוספת.
נדוניה בדמות דרכון זר
שיטות האיתור, הגיוס והאבחון השתכללו מאוד. אולם אז כהיום, הבעיה מספר אחת של אגף משאבי אנוש (המרכז את גיוס העובדים לפי צורכי היחידות השונות) נותרה כיצד לאבחן שהמגויס אינו אדם שסובל מאישיות גבולית. את הבעיה או טעויות האבחון, ניתן גם להגדיר בעזרת שני מושגים: אלפא וביתא. בעיית אלפא היא כיצד לאבחן בעל הפרעת אישיות. בעיית ביתא היא כיצד לא לדחות מועמד מתאים.
היו כמה מקרים כאלה בעבר. מרדכי קדר שגויס ליחידה המבצעית הסודית של אמ"ן (שלימים הועברה למוסד) ב-1956 היה עבריין מחדרה שנחשד במעשי שוד ורצח. את בדיקת האבחון עשה הפסיכולוג דאז של המוסד, ד"ר דוד רודי, שאחת השאלות ששאל אותו הייתה "כמה פעמים אתה מאונן". קדר גויס ונשלח לארגנטינה (מדינת בסיס) כדי לבסס סיפור כיסוי כאיש עסקים בעזרת סייען יהודי. משם היה צריך לחדור למדינת היעד (מצרים), אולם קדר נחשד ברצח הסייען ובשוד כספו, ואף ישב בכלא כעשר שנים.
מקרה אחר היה של אברי אלעד ("האדם השלישי") ששירת בצה"ל, נחשד בביזה במלחמת השחרור, אך למרות זאת גויס גם הוא ב-1954 ליחידה 131. הוא הוחדר למצרים כדי להפעיל רשת חבלה וריגול של צעירים יהודים במצרים, ונחשד כמי שהסגיר אותה לשלטונות במצרים. גם אלעד נשלח לכלא, אך בגין בעבירה אחרת של מגע עם סוכן מצרי.
עשרות שנים מאוחר יותר נחשפו הפרשות של צוער המוסד ויקטור אוסטרובסקי, שגויס למוסד למרות עברו המפוקפק, כמי שביצע מעשי הונאה כספית. מגייסיו סברו כי יש לו תכונות חיוביות שהתאימו לתפקיד קצין איסוף (יצירתי, מלא חן ומניפולטיבי), והעריכו כי יוכלו לשלוט בו ולנטרל את תכונותיו השליליות. הם טעו. אוסטרובסקי אמנם הודח לפני סיום הקורס ולא הפך לאיש מבצעים במוסד, אך בתור נקמה פרסם ספר סנסציוני על המוסד (חלקו הארי שקרי) וחשף שמות של רבים מעובדיו.
כמו כן, זכור המקרה של יהודה גיל, קצין איסוף ותיק ואגדי, שהתגלה כשקרן פתולוגי ושפברק דוחות (כתבות) מודיעין על גיוס ומפגשים שהיו לו עם גנרל סורי. גיל אמנם נפגש באירופה עם הגנרל (על פי רוב לאחר שהלה כבר פרש וניהל חנות מכולת), אך לא רצה לשמש כ"מקור" וכלל לא ידע כלל שהוא כזה. כדי שלא יושם ללעג בעיני חבריו, פברק גיל במשך כמעט שני עשורים ידיעות שכביכול נמסרו לו באותם מפגשים עם הגנרל.
באחד המקרים, ב-1996, הביא "המידע" שסיפק גיל את ישראל ואת סוריה לסף מלחמה. גיל שנעצר ונידון לחמש שנות מאסר, טוען עד היום לחפותו. הוא אף הצליח לזכות בחשיפה מיותרת להשמעת טענות הכזב שלו באוזני כלי תקשורת חשובים וגדולים. היו גם מקרים אחרים שלא פורסמו, של אנשי מוסד, חלקם בכירים ביותר, עם הפרעת אישיות שלא אובחנה בעוד מועד, ושגרמו, או כמעט גרמו, לנזקים חמורים, שלמרבה המזל לא הסתיימו באסון ובמותם של לוחמים.
הפרעת אישיות גבולית היא הפרעה שמתאפיינת בשינויים קיצוניים במצב הרוח ובהתנהגות, ובחוסר יציבות ביחסים עם הזולת. פעמים רבות בעלי ההפרעה הגבולית נוטים לראות את האנשים הקרובים להם בצורה דיכוטומית: "אוהב או אויב"- הזולת נתפש כאדם טוב מאוד, עד כדי רצון אובססיבי להיות בחברתו ולרצותו, ומכאן גם מתפתחת חרדת נטישה, ולחלופין הופך בבת אחת הזולת לאדם שנוא ונתפש כרע מוחלט.
כאשר בעלי האישיות הגבולית חשים עמדה כזו כלפי מישהו, הם עלולים להאמין שהוא רודף אחריהם ומתנכל להם. אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית מהווים סכנה גדולה ביותר לארגון מודיעין. כיוון שמדובר בהפרעה ערמומית וחמקמקה שקיים קושי לאבחן אותה, התפרצות ההפרעה עלולה להיות הרת אסון לארגון.
רוב המאמצים של ארגון חשאי בגיוס עובדים לשורותיו מוקדש לסינון אותם אנשים. אלא שאליה וקוץ בה - לעתים דווקא סוג כזה של אנשים ניחן בתכונות שאותם מחפש הארגון - מעוף, יצירתיות, תעוזה, מקוריות, יכולת להחליף זהויות, התמודדות עם מצבים בלתי צפויים ומשתנים, ובעיקר - היכולת לשקר מבלי להניד עפעף. לעתים מועמדים אלה מביאים נדוניה יקרה בדמות דרכון זר מקורי וסיפור כיסוי מוצלח, והארגון מתקשה לעמוד בפיתוי.
המטרה - איתור התכונות שהמועמד מנסה להחביא
המוסד מחפש, כפי שניתן ללמוד ממודעות הדרושים שלו, לגייס לשורותיו אנשים מיוחדים. אולם ברור לארגון כי כניסת אנשים בעלי הפרעות אישיות גבוליות עלולה להמיט אסון, כפי שהמוסד ומערכת המודיעין הישראלית חוותה מגיוסם של קידר, אלעד, אוסטרובסקי, גיל ואחרים, ששמותיהם לא נחשפו.
בעקבות פרשת ויקטור אוסטרובסקי הופקו ונלמדו הלקחים הדרושים וכל שיטת המיון והגיוס למוסד עברה מהפך. ראשית מרכז ההדרכה, שבו מכשירים את מי שהתקבלו לקורס הצוערים, הועתק ממתחם המוסד בגלילות למקום אחר. המדריכים בקורס אינם מציגים עצמם עוד בשמותיהם האמיתיים, וגם הדוגמאות ומקרי הבוחן שהם מלמדים עוברים עיבוד וצנזורה. כך ניתן לשמור טוב יותר על המידור בארגון ולמנוע חשש מחשיפת פרטים בידי חניך מתוסכל.
נקבע עוד כי לאחר שהחניך סיים את הקורס עדיין אין בוטחים בו. בעבר, מיד לאחר סיום שלב ההכשרה הבסיסי, השתלב החניך במטה היחידות המבצעיות, ושם ספג ידע רב. הוא הכיר עובדים מבצעיים וסייע בתפקידי מטה, ואגב כך גם נחשף לפעילות המוסד. כיום החניך מבודד לחלוטין מפעילות המוסד עד תום הכשרתו ועד שהוכחה מעל לכל ספק התאמתו.
אך הלקח החשוב והמהותי ביותר שנקבע הוא שלא יהיו שום הנחות. למרות הפיתוי לגייס אנשים יצירתיים ו"ציוריים", נקבע באופן נחרץ כי לא יהיו "מקרים מיוחדים". ניתן דגש רב לחוות דעת של גורמים עמם היה קשור המועמד. אין עוד מסתפקים ברשימת ממליצים בלבד שהמועמד מסר. מנסים דווקא לאתר את אלו שהכירו את המועמד ושאותם ניסה "להחביא".
תחקיר הרקע שקדם לגיוס זיגייר היה לקוי
בתום שלב המיון הבסיסי והפסיכולוגי מתקיים מרכז ההערכה, שנמשך כמה ימים ומתבצע באחת הערים בגוש דן. המועמד עובר שורה של התנסויות וסימולציות בתנאי מציאות, שבהן מתרשמים מקור רוחו, מיכולתו לעמוד בלחצים, מאמינותו, מיכולתו להשתלב בעבודת צוות ומהאינטליגנציה שלו.
כמו כן נבדקת יכולת האלתור שלו והאם ניחן בתכונות של "חתול אשפתות" אדם שיכול להסתגל כמעט לכל סביבה, להתחכך ולהתחבב על סביבתו, ובשעת מצוקה להיחלץ ממנה באלגנטיות. אף שפרטים רבים על אופי המרכז נחשפו בספרו של אוסטרובסקי, עדיין מדובר בכלי אבחוני יעיל בעל יכולות ניבוי לא מבוטלות. במהלך פעולת מרכז ההערכה, ניטלים מהחניך כל סימני זיהוי. כולם שווים. טייסי קרב ושומרים במועדונים. ההתמודדות מול האתגרים נטולה סימני סטטוס. רק היכולת האישית קובעת. לא חשוב מי אתה ומאין באת. החשוב הוא כיצד אתה פועל.
קורס ההכשרה הבסיסי הוא גם קורס בעל אוריינטציה אבחונית. הקורס מלווה בצוות פסיכולוגים העוקבים אחר כל חניך בשבע עיניים. צוות המדריכים לרוב בעל ניסיון ויש לו רקע ועבר מבצעי. דבר זה מאפשר למדריכים לפקח אחר החניכים. המדריכים נדרשים למלא חוות דעת יומית אחר כל חניך וחניך. כמו כן, במהלך הקורס נערכות ישיבות שבהן נבחנת התאמתו של כל חניך לתפקיד המיועד לו. אך למרות ההקפדה, רשת הסינון והאבחון אינה מושלמת, ותמיד עלולה להתגלות, לרוב בדיעבד, שגויסו עובדים שאינם מתאימים לתפקידם, כפי שמצטייר לכאורה מהדיווחים החלקיים בפרשת בן זיגייר.
מובן שהמקרה של זיגייר הוא טרגדיה גדולה למשפחתו הקרובה, לחבריו וגם למוסד. האם המקרה הוא ביטוי למה שאמר הפילוסוף-מדינאי-מחזאי הרומי סנקה, כי כל "אדם אשם הוא התליין של עצמו"? האם הוא היה בבחינת "אישיות גבולית" והתאפיין באותה תכונה חמקמקה, שקשה אך היה צריך לאתרה? ואם כן, כיצד הצליח להסוותה? כיצד קרה שהוא עבר את כל מערכת הסינון והמיון והתקבל למוסד כעובד מבצעי והשתלב, על פי הפרסומים הזרים, בתפקידים רגישים, גם אם זוטרים, בחוץ לארץ? כיצד קרה שמאבחניו, מדריכיו ומנהליו לא שמו לב לכך?
ברור שבמבחן התוצאה המוסד נכשל. נוצר הרושם שתחקיר הרקע שקדם לגיוסו ולהכשרתו, במיוחד על שירותו הצבאי בלבנון, היה לקוי. חבריו ומיודעיו של זיגייר שהתראיינו לתקשורת וסיפרו על בחרותו, על תקופת שהותו בקיבוץ גזית ועל שירותו הצבאי העריכו, אם כי גם בדיעבד, בחוכמה שלאחר מעשה, כי לא היה מתאים לדעתם לעבוד בארגון כמו המוסד. האם הנדוניה שהביא האזרח אוסטרלי, נושא הדרכון הזר, היא שסנוורה את המאבחנים ואת אלו שקיבלו את ההחלטה לגביו? האם זה קרה בשל הצורך המבצעי לגייס עובדים חדשים?
בשנים האחרונות הגדיל המוסד את כוח האדם המבצעי שלו לאור האיום האיראני. ניתן להניח כי בתהליך הגיוס המואץ נופלות טעויות. אלא שטעות מסוג אלפא, כלומר קבלת אדם בלתי מתאים, היא הרת אסון לארגון חשאי. יש לקוות ואף להניח שהמוסד מינה ועדת בדיקה להפקת לקחים ולריענון הנהלים. אפשר גם להעריך כי האחראים לטעות נענשו ואף שילמו עליה במשרתם. האם זו ערובה שמקרה דומה לא יחזור על עצמו? ודאי שלא. עוד לא הומצא החיסון או הנסיוב שיצליח לנטרל את הפכפכות הטבע האנושי.