נשיא ונצואלה, הוגו צ'אווס, מת לפנות בוקר (רביעי) בגיל 58 ממחלת הסרטן. שר החוץ של ונצואלה, אליאס חאואה, הכריז על שבעה ימי אבל במדינה ומסר כי הלווייתו של צ'אווס תיערך ביום שישי. חוקת המדינה דורשת לקיים בחירות חדשות תוך 30 יום. המועמד המוביל הוא סגנו של צ'אווס, ניקולס מדורו, שסומן כיורשו עוד בחייו. מטעם האופוזיציה יתמודד אנריקה קפרילס.
גופתו של צ'אווס תועבר מבית החולים בקראקס לאקדמיה צבאית. בהלוויה הממלכתית צפויים להשתתף מנהיגים מרחבי אמריקה הלטינית. טרם ידוע מי ממנהיגי המערב יבוא לטקס האשכבה. בקובה ביכו את לכתו של צ'אווס, שקשר עם המדינה ידידות עזה והממשלה בהוואנה הכריזה על שלושה ימי אבל לציון מותו. בהודעה רשמית ששודרה בערוץ הטלוויזיה הממלכתי נמסר כי במהלך "14 שנות שלטונו ניצב צ'אווס לצד פידל (קסטרו) כמו בן אמיתי".
באמצע 2011 הודיע צ'אווס כי הוא שוהה בקובה לעבור טיפולים כימותרפיים למחלת הסרטן, שככל הנראה התפשטה בבטנו. הוא מעולם לא גילה מאיזה סוג של סרטן הוא סובל, ופעמיים מסר כי החלים לגמרי ממחלתו. הוא עבר שלושה ניתוחים בבית החולים בהוואנה ושני גידולים ממאירים הוסרו מגופו. בחודש אוקטובר זכה בכהונה שלישית בתפקיד, אך המשיך לעבור טיפולי הקרנות. לאחר מכן עבר ניתוח נוסף, שהסתבך וגרם למותו.
מילד עני לקצין ומהפכן
תומכיו של צ'וואס אמרו כי הוא היה נשיאם של העניים, ומבקריו אמרו כי הוא היה פופוליסט שהנהיג שלטון-יחיד בארצו. הוא נולד ב-28 ביולי 1954 בכפר הקטן סבנטה שבמערב ונצואלה, ולימים יספר כי שאיפתו הגדולה הייתה להיות צייר או שחקן בייסבול מקצועי באחת הליגות הגדולות בארצות הברית. ילדותו עברה עליו בעוני, אך שימשה אותו לתיאורים שיוצרים אמפתיה בנאומיו הפוליטיים בעתיד. שורשיו הצנועים, יחד עם הכריזמה המפורסמת שעוררה יראת-כבוד במי שפגש אותו, סייעו לו לתקשר עם רבים מעניי המדינה, שראו בו בן משפחה וכאחד משלהם.
כקצין בכיר, שהתקדם בדרגות הפיקוד והתמנה לסגן אלוף, צ'אווס העביר רבים מימיו המאוחרים בצבא ברקימת קשרים עם חיילים מהשמאל ששאפו להדיח את ההנהגה. ב-1992, הוביל צ'אווס ניסיון הפיכה צבאית נגד הנשיא קרלוס אנדרס פרז, ובכישלונה החלה הקריירה הפוליטית שלו. נאום קצר שנשא בזמן שהובל לבית הכלא, בעודו חובש את הכומתה האדומה הידועה שלו, הצית את רוחם של המוני אזרחים בוונצואלה, ומיצב אותו בהדרגה כמנהיג פופוליסטי וכמועמד לתפקיד הנשיא.
אחרי שקיבל חנינה ושוחרר מבית הכלא, צ'אווס סייר ברחבי המדינה, וב-1998 זכה בבחירות לנשיאות. בתחילת השנה שלאחר מכן הושבע לתפקיד, והיה למגדלור של תקווה עבור עניים רבים, שראו בו מנהיג שיוכל לרענן את מנגנוני השלטון שנהגו בשחיתות במשך עשרות שנים.
שאב השראה מפידל קסטרו
ב-2002, נעצר צ'אווס במסגרת גל של הפגנות שלובו בעידודם של בעלי עסקים ואנשי תקשורת, שהתנגדו בחריפות למדיניותו של צ'אווס. הוא הוטס לבסיס צבאי באיים הקריביים. כעבור יומיים, קצינים שנותרו נאמנים לצ'אווס השיבו אותו לארמונו, בתמיכת ומפגינים שתמכו בשלטונו. צ'אווס האשים את ארצות הברית בניסיון ההדחה, ואמר כי הוא חשש שסופו קרב. כמה מתומכיו ראו ממד דתי בחזרתו של צ'אווס מהגלות הקצרה.
לאורך השנים, נהנה צ'אווס מתמיכה רחבה של עניי ונצואלה, בין היתר בשל הסבסוד הממשלתי הנרחב על הוצאות בריאות ותכניות חינוך, הממומנות מייצוא נפט. הוא גם גייס תמיכה בשלטונו מעימותים קולניים עם ארצות הברית, אותה הגדיר אימפריה דקדנטית ומחרחרת-מלחמה.
לא אחת איים צ'אווס להפסיק את ייצוא הנפט לארצות הברית, ובמיוחד ב-2002, כאשר טען שהנשיא ג'ורג' וו. בוש תמך בניסיון להדיחו מהשלטון. צ'אווס מעולם לא הוציא את איומיו מהכוח אל הפועל, וארצות הברית נותרה יבואנית הנפט הגדולה ביותר מוונצואלה. ואולם, גם מדינות אנטי-מערביות - בהן אירן, סין, סוריה ובלארוס - זכו ליהנות מהזהב השחור של ארצו.
כמי ששאב השראה מידידו הקרוב ומורו הרוחני פידל קסטרו, צ'אווס ניתב את ונצואלה למסלול קיצוני יותר ויותר והלאים את מרבית התעשיות. הוא ניהל את הקבינט בקראקס במו ידיו, ולדעת רבים באופן אוטוקרטי. יריביו האשימו אותו בהשתקת קולות הביקורת שהושמעו נגדו, בניפוח רווחי הנפט ובהברחת משקיעים על ידי עיקול נכסים שונים, החל מחנויות וחוות וכלה במפעלים בבעלות זרה בשווי הנאמד במיליארדי דולרים.
