מצעד נאומי הבכורה של חברי הכנסת הטריים נמשך, ואף שרבים סיפרו במהלך דבריהם כי הם נרגשים, הציבו הח"כים שנשאו היום (רביעי) דברים במשכן רף גבוה במיוחד שלושה מהם דמעו על דוכן הנואמים. לח"כ איציק שמולי (עבודה) זה קרה בעת שהודה בנאומו למשפחתו על התמיכה בדרכו.
"אני מבקש להודות לאבא שלי, שהוא העוגן שלי, שקיבל מכתב פיטורים לפני כשבועיים, רק מפני שסירב לאחר שנים של עבודה קשה ומסורה במסעדה להיקלט מחדש כעובד קבלן", אמר שמולי הוחל לדמוע. "אני גאה על החלטתך לעזוב בראש מורם אבא, ומצטער על שלא הצלחנו למנוע את רוע הגזרה. אני מתחייב שאנהג כאן כפי שלימדת אותי - לפרוץ דרכים באומץ, לשמור על צניעות, לנהוג ביושר ובעיקר להאמין באדם. כך אולי נוכל יחד למנוע כאן את הגזרה הבאה".
בנאומו התייחס ח"כ שמולי גם לדור שהוביל את המחאה החברתית של קיץ 2011: "אני מגיע לכאן כנציגו של דור שלם, שמביט בדאגה על האתגרים הגדולים שניצבים בפני ישראל - ועודנו מאמין ביכולתה לצלוח אותם", אמר שמולי. "אני ניצב כאן כשליחו של דור שמוכן תמיד להקריב את הכול, ואינו מוכן לוותר על המדינה, שלעיתים כך נדמה, ויתרה עליו כבר מזמן".
ח"כ יעקב פרי נפרד מליפקין שחק
גם ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) סיפר על התרגשותו, וזו גאתה כשנפרד מידידו אמנון ליפקין שחק, שהלך לפני מספר שבועות לעולמו. אני מוצא עצמי מזיל דמעה, מתרגש ומתפעם למשמע נאומי הבכורה של חברותי וחברי ולמשמע נאומיהם של חברות וחברי הכנסת החדשים, מהמפלגות האחרות. הפעם מתלווה לכך תקווה, תקווה גדולה ועמוקה. תקווה אמיתית להזדמנות היסטורית שנקרתה בדרכנו, לשינוי והתחדשות".
"עמי פה, בכנסת, ישובים לידי, לוחשים לאוזני ורוחם עמי, מפקדי והשראתי למנהיגות, יושר וסובלנות, יצחק רבין וחברי ורעי אמנון ליפקין-שחק, מצביא ולוחם שלום בלתי מתפשר", המשיך ח"כ פרי, והחל אף הוא לדמוע. "אני נושא אותך בליבי כל העת. אני רואה בהימצאותי על הדוכן הזה, באולם המליאה ובוועדות השונות, שליחות. ולמי מכם שמנסה לייחס לי תמימות מה, או שמא טירונות פוליטית, אצטט מדברי וינסטון צ'רצ'יל: 'פוליטיקה מרגשת כמעט כמו מלחמה ומסוכנת ממש כמוה. במלחמה אתה עלול להיהרג רק פעם אחת, בפוליטיקה הרבה פעמים'".
ח"כ שולי מועלם נזכרה בבעלה שנפל באסון המסוקים
לבסוף נאמה ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי) והתרגשה כשהזכירה את בעלה, שנפל באסון המסוקים ב-1997. "משה, הגיבור האישי שלי, איתו זכיתי להקים בית, מתוך אותה שותפות ייעוד, ואיתו זכיתי להביא לעולם שתי בנות - נועם וניצן. שוב אני נזקקת למילותיו המדויקות והרגישות כל כך של אהוד בנאי בשירו איש ציפור. תמונת הלוויין מטושטשת, אזור דמדומים. בקצה הרקיע אתה נוגע, קודקוד לציפור, האם שומע. מאז אותו לילה בו נדם קולו של איש הציפור שלי, כמו גם קולם של 72 חבריו שהיו עמו, ידעתי שבפניי ניצבים שני שבילים בלבד: שביל העצב והייאוש, השכול והחידלון, וממולו ניצב שביל הגבורה, הבחירה בחיים. וידעתי שהשביל הזה מתחיל כאן. כאן, ברגע ובמקום האסון. הבחירה הייתה ברורה וחד משמעית בחיים", סיכמה ח"כ מועלם.