קצין איסוף: מדוע אנשינו בוגדים במדינת ישראל?

המרגל שמעון לוינזון הוא חלום הבלהות של כל ארגון מודיעין. הוא נולד בירושלים והתגייס לצה"ל, התקדם לדרגת סא"ל במודיעין הישראלי, אך פרש מתוסכל מאי קידומו. הוא גויס לתפקיד מטה בשב"כ, הועבר לבקשתו למוסד שם כיהן בין היתר כראש שלוחה באפריקה. לוינזון הצליח להגשים חלום, שב לצה"ל, קודם לדרגת אל"מ ומונה לקצין קישור לאו"ם, אך משלא קודם פרש שוב ממורמר. בזכות קשריו הענפים, מונה מטעם האו"ם כאחראי על המלחמה בסמים בתאילנד. לקראת סיום כהונתו נקלע למצוקה כלכלית.

כאשר לוינזון שב לארץ, הוא ניסה להתקבל למוסד אך נדחה. באופן מפתיע מונה בשנת 1985 לקב"ט משרד ראש הממשלה שמעון פרס. לוינזון הפך להיות האיש שכיבה את האורות כל לילה בלשכת ראש הממשלה אחרי שדאג לכך שלא נותרו מסמכים רגישים על השולחנות ושכל הכספות סגורות ומאובטחות. האיש הזה הפך לבוגד.

פרשת האסיר X - כותרות נוספות
המדינה מודה: אזרח זר הוחזק בזהות בדויה בכלא והתאבד
חבריו של "האסיר X": "פטפטן שהתיידד עם אירנים"
השמועה בקיבוץ של "אסיר X": "חזר הלום קרב מלבנון"

לוינזון לא היה לבד. באותה השנה, אולג גורדייבסקי, סוכן ק.ג.ב בכיר ערק למערב כשהוא מתוסכל מפעולות הממשל הסובייטי והקומוניזם, והסגיר את זהותם של 25 קציני מודיעין סובייטים שהושתלו בבריטניה, כולל מסירת ידיעות חמות לבריטים על נשיא ברית המועצות מיכאל גורבצ'וב. באותה שנה נחשף רונלד פלטון, עובד לשעבר בסוכנות ה-NSA האמריקאית שהכריז על פשיטת רגל והחליט תמורת 37 אלף דולר לספק מידע רגיש על ארה"ב כולל על אחד הפרויקטים הרגישים ביותר בארה"ב, שכונה "פעמוני קיסוס". מעצרו הביא לסימון 100 חשודים נוספים בקהילת המודיעין האמריקאית. יומיים לפני מעצרו של פלטון, נחשף מרגל נוסף בארה"ב, לארי וו-טאי צ'ין שריגל לטובת סין. במהלך משפטו, קשר צ'ין שקית פלסטיק מעל לראשו והתאבד. באותה שנה נעצרו מרגלים נוספים בארה"ב, בהם ג'ונתן פולארד שריגל עבור ישראל. לכן כונתה שנת 1985 בעיתונות האמריקאית "שנת המרגל".

בחזרה לסיפור הישראלי. באפריל 1983 נכנס לוינזון לשגרירות ברית המועצות בבנגקוק והציע את שירותיו לרוסים שקיבלו אותו באהבה. הוא גויס והופעל בשירות הק.ג.ב עד לשנת 1991, מועד מעצרו. לוינזון העביר מידע באמצעות כתב סתרים, שידורי רדיו, מקומות מסירה מוסתרים וטכניקות נוספות תמורת 31,000 דולר. קצין המילואים המתוסכל היה חשוף לחומר רגיש ביותר ולכן גרם לנזק מודיעיני חמור ביותר לישראל. הוא הצליח למסור למפעיליו את מבנה קהילת המודיעין הישראלית, כולל יחידות רגישות באמ"ן, נתונים על המוסד, שב"כ, המחלקה לתפקידים מיוחדים במשטרה ו"נתיב"- לשכת הקשר עם יהודי ברית המועצות".

המידע היה מפורט וכלל שמות יחידות, מפקדים ושיטות פעולה. בנוסף לכך, העביר מידע אודות מבנה משרד ראש הממשלה, אישים מרכזיים בו, מסמכים מסווגים. לקינוח הוא חשף את זהותם של קציני מודיעין אמריקאים שעמדו בקשר עם המודיעין הישראלי ובכך פתח לסובייטים שער גם למודיעין האמריקאי. בשנת 1991 הוא פותה על ידי שב"כ לשוב ארצה, נעצר בנמל התעופה בן גוריון, נחקר, הודה בריגול, ונשפט ל-12 שנות מאסר. רעייתו עזבה אותו וארבעת ילדיו הפנו לו עורף. לוינזון ריצה את עונשו בכלא באותו תא עם מרגל נוסף, ד"ר מרקוס קלינברג.

לוינזון ריגל בגלל תסכול ובצע כסף. קלינברג, שכיהן כסגן ראש המכון הביולוגי בנס ציונה ונחשף לסודות הכמוסים של מדינת ישראל, העביר למפעיליו מידע במשך עשרות שנים, אך עשה זאת ממניע אידאולוגי ומתוך אהבה לקומוניזם. יש כאלה שבוגדים בגלל נקמה. מרגל האטום מרדכי ואנונו הוא מקרה קלאסי של גרסת הנקמה. הטכנאי הזוטר משכונה ד' בבאר שבע שלא קודם והחליט שתמות נפשו עם פלישתים. אז מה לכל הרוחות גרם לבן זיגייר אלון, האסיר איקס, לבגוד במדינת ישראל?

הוא נולד באוסטרליה, בן למשפחה מיוחסת בקהילה היהודית, התגייס לצה"ל ולאחר מכן "עשה עלייה", נישא לישראלית והפך לאב לשני ילדים. הוא התגייס למוסד, על פי הפרסומים הזרים, ופעל במשך שנים בתפקידים רגישים. תוך כדי הגשמת החלום הציוני הכול מתפוצץ. אז מה גרם לו לבגוד בערכיו ובערכי משפחתו?

לפחות על פי עדויות חבריו, מדובר באדם עם אישיות מאוד מוחצנת שהתרברב בפני חבריו על שירותו הצבאי והיו כאלה שטענו כי ידעו על כך שהיה סוכן מוסד. על פי פרסומים זרים, זיגייר היה כפי הנראה דמות שחיפשה הרפתקאות והמוסד סיפק לו אותן כשניהל חברת קש שמכרה ציוד טכנולוגי לאירן מתוך כוונה לשבש את תכנית הגרעין. המתח, היצרים והסיפוק הרב הם אלה שגוררים את הנפש שלך לקצה העולם עד כדי סכנת חיים ממשית. ד"ר שלמה שפירא, מומחה למודיעין מאוניברסיטת בר אילן ויו"ר האגודה הבינלאומית לחקר המודיעין, התייחס לעולמו של סוכן. "מדובר באנשים שבכל פעם שהם נפגשים עם בכירים הם מבהירים להם שהם מצילים את המדינה וביטחון המדינה מונח על כתפיהם. הם מתמלאים גאווה וסיפוק. כך הם באמת פני הדברים. אבל מה קורה ביום שאחרי?". לוינזון היה במרכז העניינים של מדינת ישראל והיה חשוף לסודות כמוסים, אך יום אחד הוא נקלע לבעיה כלכלית קשה והיה זקוק לכסף. לא נראה שזו הייתה הבעיה של האסיר איקס. בחור צעיר שהתגורר בקיבוץ, קיבל משכורת מכובדת מאוד. חייו של סוכן ביום שאחרי ביצוע המשימה הוא אתגר לכל סוכנות מודיעין ברחבי העולם. הסוכן מקבל כרטיס ועולה על גלגל ענק בלונה פארק. אתה מרגיש על פסגת העולם, אך הנפש שלך צריכה להבין שהגלגל מסיים את מספר הסיבובים ועליך לרדת. המשימה מסתיימת, אתה מפסיק לחשוב שאתה על-אנושי וחוזר לגודל הטבעי. בן זיגייר, כנראה סרב לרדת מהגלגל וחצה את הקווים כדי למלא את החלל שנותר.

בכיר לשעבר בקהילת המודיעין הישראלית, אמר אתמול בשיחה עם וואלה! חדשות כי "מי שנכנס לעולם המודיעין כסוכן צריך לקחת את הכול בחשבון. כולל הרגע שבו הוא עלול למצוא את עצמו לבד מול כל העולם או מת, וסוכן מוסד מביא את זה בחשבון. זה חולף בראשו. כשאני אומר מת אז הכוונה לא בכלא ישראלי, בתא הכי שמור במדינה. לכן יש לחקור לעומק את מה שאירע לפני מותו. יש כאן הרבה סימני שאלה ויש לאתר האמת".

עובדי המוסד, בטח הסוכנים שבהם, עוברים תהליכי סינון ובחינה על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים שאמורים לבחון את נפשם, כיצד היא תגיב כשתגיע לקצה. הגוף עובר את המבחן, אך הנפש מגיבה אחרת. "אין התאמה של מאה אחוז בין תוצאות תהליך המיון לנפש האדם", אמר הבכיר והוסיף, "מותו של סוכן בדרך בנסיבות כאלו הוא טרגדיה לא רק למשפחתו ולא רק למדינה שעבורה הוא לחם, אלא גם עבור הארגון כולו".

כל ארגון מודיעין מנהל על עצמו בקרה ופוקח שבע עיניים כדי לאתר חריקות בתפקוד עובדיו, אך מבחינה פסיכולוגית הסיטואציה מאוד קשה. לכן, הריגול הנגדי בישראל ומניעת חתרנות הוטלו על שב"כ כאחת ממטרות הארגון. אנשי המודיעין הנגדי נחשבים לשנואים ביותר בכל ארגון מאחר שהם אלה שאמורים להפוך כל אבן ולחטט בחייו האישיים של כל אלה שמתעורר לגביהם ספק ולו הקטן ביותר.

"מה שמקשה על מלאכת איתור אלה שסרחו הם שיטת ה'סמוך' הישראלית ומשפטים 'לנו זה לא קורה. הוא בשר מבשרנו. היעלה על דעתך שהוא יבגוד?' בדיוק כמו שנאמר על אודי אדיב שריגל למען הסורים. 'צנחן, קיבוצניק. היעלה על דעתך שהוא יבגוד?'. לכן גם לקח זמן רב ללכוד את יהודה גיל, שפברק ידיעות עבור המוסד במשך שנים רבות, הורשע וישב בכלא", מסביר ד"ר שפירא, "בעיה נוספת היא הפתיחות הישראלית. אין מידור גבוה במדינה. זה אופי של החברה שכולם חברים של כולם וכולם מספרים לכולם". ד"ר שפירא טוען כי ברווחים הללו נכנסים אנשי המודיעין המעולים של אירן שמחפשים את החוליות החלשות שיספקו להם את המידע.

בחודש מאי 2008 הותר לפרסום בישראל כי אזרח ישראל, יליד אירן, נעצר לחקירת שירות הביטחון הכללי והיחידה הארצית לחקירות פשיעה חמורה ובינלאומית במשטרת ישראל, בחשד שקיים מגע עם סוכן מודיעין אירני וכי מסר ידיעות למודיעין האירני. החשוד, אשר שהה בשנים האחרונות בחו"ל, סיפר בחקירתו כי בשנת 2006 במהלך שהותו בחו"ל, הוא הגיע לקונסוליה האירנית באיסטנבול מספר פעמים. במהלך הפגישות שקיים בקונסוליה הסכים לשתף פעולה עם גורמי המודיעין האירני, ואף מסר להם את שמותיהם של אנשים אותם הכיר, שלדבריו משרתים במערכת הביטחון במדינת ישראל. סוכן, בשונה מאזרח רגיל, ייכנס לחדר החקירות ותוך חמש דקות יהפוך אותו חוקר שב"כ מיומן מגיבור לאומי לחשוד בבגידה. חוקר בכיר מקהילת המודיעין הסביר כי "חוקר שב"כ שרגיל לחקור מחבלים עושה סוויץ' בראש אחרי שקרא את החומר המוצק על החשוד ותוך חמש דקות באמצעות שלילת זכויות בסיסיות הוא מבהיר לסוכן כי הוא מוגדר מעתה כחשוד בבגידה".

ההחלטה להפוך עובד ארגון מודיעין לחשוד בבגידה היא מהלך רחב מאוד ואיטי, בו שותפים בכירים רבים גם בדרג המדיני. לכל ארגון מודיעין יש קצין ביטחון, אך הוא לא הסמכות לחרוץ גורלות, אלא להיות מצפן ובדרך יש איסוף מתמשך של חומר מוצק אליו שותפים אנשי שב"כ עד לרגע המעצר. הבעיה המרכזית נעוצה בכך ששב"כ פועל במקרה זה בישראל, והסוכן של כל ארגון פועל בחו"ל. ארגון מודיעין, מטבע הדברים, לא יכול לעקוב אחרי כל סוכן למעט ביצוע בקרות ובחינה של מידע מוזר ולא שגרתי.

הרודנים אוגוסטו פינושה מצ'ילה וח'ורח'ה וידלה מארגנטינה נהגו להעלים עשרות אלפי אנשים שהתנגדו למשטר. הם נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה ואיש לא יודע מה עלה בגורלם. האם כך היה בפרשת האסיר איקס?

אחרי חקירה ארוכה בשב"כ ובמוסד, הובא החומר בפני שופט שחתם על צו מעצר. האסיר איקס, נעצר על ידי משטרת ישראל ולאחר מכן עבר חקירה על ידי חוקרי שב"כ ומשטרת ישראל. בתום החקירה הוארך מעצרו בפני שופט. נשללה ממנו זהותו בהסכמתו, אך הוא ראה את בני משפחתו לאחר מעצרו, קיבל את שירותיהם של מיטב עורכי הדין בישראל. סנגוריו קיימו משא ומתן עם הפרקליטות כדי להגיע לעסקת טיעון. עיתונאים פנו לבית המשפט כדי לפרסם את הפרשה ונדחו בערכאה משפטית. פוליטיקאים ניסו להוציא את הפרשה לאור ונכשלו. כל כך הרבה גורמים היו מעורבים בפרשה, אז כיצד ניתן לטעון שהעלימו אותו?

נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק שדן בעתירת עצורים פלסטינים ממבצע "חומת מגן" נגד מפקד אוגדת איו"ש דאז, אלוף במיל' יצחק (ג'רי) גרשון, מתח ביקורת על משך המעצר ושלילת זכויות בסיסיות מהעצורים. בפסק הדין כתב כי "חברה המבקשת ביטחון מזה וחירות מזה צריכה לשלם את המחיר. אין להצדיק הימנעות מחקירה בשל מחסור בחוקרים. יש לעשות הכול כדי להגדיל את מספר החוקרים. בכך יובטחו הביטחון והחירות גם יחד". הביקורת השיפוטית במדינת ישראל משמשת חותמת גומי, בוודאי במעצר כה רגיש וכל ניסיון לבצע עליה מניפולציה ועל החלטותיה כמוה כפגיעה בשלטון החוק.

קצין איסוף - טורים אחרונים
צה"ל הוא באמת הצבא המוסרי בעולם?
הסיוט של אסד הוא גם הסיוט של גנץ
גנץ הוכיח - אפשר לבצע מהפכה בלי מהומה

לפנייה לכתב: amirbohbot@walla.com