לפי כמות הממליצים שיבקשו היום ומחר מהנשיא, שמעון פרס, להטיל על בנימין נתניהו את הרכבת הממשלה, מצבו של ראש הממשלה הישן-חדש מצוין. לכאורה ממתינה לו קואליציה של 80 ח"כים, שבה לאף מפלגה, כולל יש עתיד, אין יכולת לפרק את הממשלה. אבל נתניהו יודע שמלאכת ההרכבה הולכת להיות הפעם קשה מתמיד. ש"ס, השותפה הוותיקה, חלשה מאוד ביחס ליש עתיד ובנט והבית היהודי מעוררים צרות, מחוץ ומבית. מה גם שהפעם נתקה לא יהיה בסביבה כדי ללחוש ולגשר. רק על שאול מופז, שאותו השפיל לפני חודשים ספורים, יכול נתניהו לסמוך. מוזרות הן דרכי הפוליטיקה.
יאיר לפיד רוצה להיות ראש ממשלה. השבוע ב"עובדה", מול המצלמות, הוא גם הודיע שהוא מניח שזה יקרה כבר בבחירות הבאות. וזה הופך את כל העניין למורכב הרבה יותר. לך תנהל ממשלה כשהשותף המרכזי שלך רוצה להחליף אותך בתוך שנים ספורות. לך תסמוך עליו שבתקופה רגישה הוא לא יעקוץ אותך ויברח. לך תפרק בשבילו את הברית עם השותפים הטבעיים שלך כדי שבעוד ארבע שנים הם ינקמו בך כשתתמודד נגדו. ההבדל בין נתניהו ללפיד הוא שלשני יש אופציה להישאר באופוזיציה, אפשרות לא רעה בכלל. נתניהו חייב להקים ממשלה.
יאיר לפיד מבקש מאתנו דבר קשה למימוש: סבלנות. באחד הסטטוסים שלו בפייסבוק הוא נקב בפרק זמן לא הגיוני מבחינת הישראלי הממוצע: חודש. אם הוא צודק, אנו צפויים לארבעה שבועות מטלטלים. ממשלה עם בנט. ש"ס בפנים וש"ס בחוץ. לפיד באוצר, בעצם במשרד החוץ, או שנתניהו מתכוון להפתיע ולהשאיר אותו בכלל מחוץ לממשלה. שלא לדבר על שרי הליכוד, שכולם אמורים בזמן הקרוב למצוא את עצמם בשלל מצבים: הם עשויים לזכות לשדרוג, או בכלל לא להתמנות לשרים או בסוף להישאר בתפקידם הנוכחי. והכל בתוך שבועות אחדים.
אולי מוטב להניח לכל העניינים הפחות חשובים הללו ולשפוט אך ורק לפי התוכן והמהות. הרי מה שחשוב באמת זה אם יהיה כאן שינוי בסוגיית השוויון בנטל, אם מחירי הדירות ירדו ואם יחודש התהליך המדיני. את זה נדע לפי קווי היסוד של הממשלה ופעילותה. לפחות בשני נושאים מרכזיים הקטנת הממשלה וחוק השוויון בנטל אפשר יהיה לראות תוצאות כמעט מיידיות. מה שיגרום לכך לקרות לא תהיה העובדה שבמשרד השיכון תשב דווקא יעל גרמן או שנפתלי בנט יהיה שר הפנים. המנוע של התהליכים הללו יהיה רצונו של ראש הממשלה. עם כל הכבוד ל-19 המנדטים של לפיד, בראש הפירמידה ניצב נתניהו.
יאיר? טומי
בכירים בש"ס משוכנעים שאין שום הבדל בין יאיר לפיד לאביו המנוח, טומי. אולי בהתנהלות הבן מרוכך מאביו, אבל ברמה המהותית הם דומים להפליא. שניהם רוצים את ש"ס מחוץ לממשלה. הוא לא רוצה אותנו בהגדרה, אומרים בכירים בתנועה. גם אם נסכים למתווה שלו הוא יעלה משהו אחר. הוא רוצה להביא הישג לשונאי החרדים, וזה שהחרדים בחוץ.
לזכותם של אנשי ש"ס ייאמר שבנוגע לגיוס הם מגלים עקביות לכל אורך הדרך. הטקסטים שיצאו מפיהם לפני כחצי שנה נשמעים גם עכשיו. זה לא משנה אם מולם ניצב יוחנן פלסנר או יאיר לפיד, ולב העניין אינו הגיוס, אלא עולם הישיבות. כשביש עתיד נוקבים במספר 400 בהקשר של תלמידים שיישארו באוהלה של תורה, בש"ס מתרגמים את זה להכרזת מלחמה. ועם כל הכבוד להקצבות, לקצבאות ולכיבודים, בממשלה כזו קשה לראות אותם יושבים.
נכון, אנחנו בתקופה שבה הספינים הפוליטיים עולים על כל דמיון והעיתונאים הם כלי מרכזי להעברת מסרים בין מפלגות ובין דורשי תפקידים מיניסטריאליים, לראש הממשלה. לכן מוטב להתייחס בספקנות הראויה בכל אמירה, דרישה או אולטימטום. ועדיין, הפסימיות של ש"ס בכל הנוגע לשותפות עם לפיד נראית אמיתית. אפילו על שיתוף פעולה עם שלי יחימוביץ' כבר מתחילים לחשוב במפלגה במונחים חיוביים. לעוני אין צבע, אומרים בש"ס, לעוני אין כיפה. אם מקצצים ונותנים בומבות לשכבות החברתיות - מה זה משנה עם מי משתפים פעולה?
אם יתרחש הדבר יהיה לנו כאן מאבק אמיתי בין גישות כלכליות שונות. מצד אחד נתניהו, לפיד ובנט שיספרו לנו איך הקיצוץ האדיר בתקציב מציל את הכלכלה הישראלית. מצד שני יחימוביץ', גלאון ומשולש דרעי-אטיאס-ישי ינסו להוכיח איך דופקים פה את החלשים. הכינו את חגורות הבטיחות.