כדי לחמוק מנישואים אלימים, יותר ויותר נשים בפקיסטן פונות בשנים האחרונות לפתרון שבעבר הוטל עליו טאבו במדינה המוסלמית האדוקה: גירושין. המודעות לאפשרות הזו גוברת ככל שהנשים משתלבות בשוק העבודה במדינה ומתוודעות יותר לזכויותיהן, אך היא עדיין מציבה אותן בסיכון. רבות מהבקשות להתגרש נתונות להטרדה אלימה, ולא נדיר לשמוע על אישה שנרצחת בבית המשפט, או אפילו לעיני עורכי דינה.
בבירה איסלמבד, ביתם של יותר ממיליון תושבים, התגרשו ב-2011 קצת פחות מ-670 זוגות. למרות הכל, זהו זינוק מרשים מ-208 הזוגות שהתגרשו בעיר ב-2002. הנתונים מגיעים מגופים עצמאיים, שכן הממשלה אינה מנהלת מעקב אחרי מספר הזוגות שמבקשים להתיר את קשר הנישואים.
"אם יש לך הכנסה, הדבר היחיד שאת צריכה מהבחור זה אהבה וחיבה", מספרת ראביה, עיתונאית בת 26 שעזבה נישואים כפויים לגבר שבגד בה. "אבל אם הגבר לא נותן לך אפילו את זה, את עוזבת אותו". חרף מספרן הקטן של הבקשות לגירושים, נשים כמו ראביה מסומנות כאיום גובר על ידי הקנאים הדתיים בפקיסטן. "הנשים קיבלו 'חופש' וחירות לכאורה, אבל זה רק מסכן אותן", טוען אחסאנוללה אחסאן, דובר הטליבן.
ואכן, בשנה שעברה דיווח ארגון לזכויות אדם בפקיסטן על יותר מ-1,600 נשים שנרצחו בתואנה שפגעו בכבוד משפחתן. אחד המקרים הבולטים היה של זמרת מפורסמת, גזאלה ג'ווד (בסרטון) שביקשה להתגרש מבעלה אחרי שגילתה שהוא כבר נשוי לאישה אחרת. הזמרת ואביה נמצאו ירויים למוות.
אם במערב נחשבים גירושים להליך שגרתי, בפקיסטן מדובר בתופעה חדשה יחסית. כשזוגות במדינה מבקשים להתגרש בבית דין מוסלמי הם מחויבים להגיע להסכם מקובל תוך חצי שנה, אך תיקים המובאים בפני בית משפט אזרחי - כמו אלה של נשים מהמיעוטים הרבים המרכיבים את החברה בפקיסטן - יכולים להיגרר במשך שנים. זישהן שריף, פרקליט מעיר התעשייה קראצ'י, אומר כי לפני עשור לא נתקל כמעט בבקשות לגירושים, אך כיום הוא מטפל בכמה תיקים מדי שבוע. לדבריו, שכר הטרחה הממוצע לטיפול בהליך הוא כ-300 דולרים, כמשכורת השנתית של אזרח במדינה. עקרות בית עניות לא חולמות אפוא על עזרה משפטית בהליך הסבוך.
"גם נשים מרוויחות היום כסף, ולכן הן חושבות שאם הן מתחזקות הן לא צריכות להקריב באותה מידה", אומר מוספירה ג'מיל, בכיר במפלגה הדתית "ג'מעת אל-איסלמי". לדבריו, "אלוהים לא אוהב גירושים, אבל אלוהים גם לא מרשה לאף גבר להכות את אשתו או לענות את משפחתו". דובר הטליבן מתעקש שהתרבות המערבית - ולא מעשי התעללות בתוך המשפחה - היא הסיבה שבגללה נשים מבקשות להתגרש.
אם ההחלטה לבקש גירושים אינה מסובכת דיה, יש מכשולים גם בהמשך הדרך. נשים מוסלמיות כלל לא הורשו להתגרש עד שנות ה-40, וגם אז הוערמו עליהן קשיים ביורוקרטיים. רק ב-1961 עבר חוק שהתיר לנשים להגיש בקשה לגירושים בפני בתי משפט אזרחיים, אם הצליחו להוכיח שהבעל אשם בפירוק הקשר הזוגי. חינה ג'ילאני, עורכת דין המתמחה בזכויות אדם, אומרת כי הפחד נותר המכשול הגדול ביותר. לקוחה שלה, שביקשה להתגרש, נורתה למוות על ידי אמה-שלה.
לישון מאחורי דלת נעולה
הסטיגמה החברתית, החשש מאלימות והייאוש מנבכי המערכת המשפטית הם כה חזקים עד שנשים רבות אינן מנסות להיאבק בהם. גם אלו שמצליחות להתגרש נתקלות בקשיים ביצירת קשר זוגי חדש, ונשים רבות מרגישות לעתים שקל יותר להישאר בנישואים אומללים מאשר להיוותר לבד. מדובר במצב קשה במיוחד כאשר יש ילדים קטנים, שכן נדיר מאוד שבתי המשפט בפקיסטן פוסקים תשלומי מזונות, ונדיר עוד יותר שהרשויות אוכפות אותם.
פאטמה, אם לשניים בת 31 מהעיר לאהור, חיה שבע שנים עם בעל מתעלל לפני שהעזה להתגרש ממנו. "הוא סטר לי, דחף אותי ומשך לי את השער. אפילו שנפצעתי בגב בצורה חמורה מאוד, הוא גם הכה אותי כשהייתי בהריון", סיפרה. אחרי הגירושים, בעלה סירב לשלם עבור הילדים, והיא לא הצליחה למצוא עבודה טובה מספיק. היא שבה לבית, ונישאה מחדש לבעל שעזבה כדי שיממן את בית הספר עבור הילדים. כיום היא ישנה בלילות בחדר עם דלת נעולה. "הוא לא ישלם אם אני אשן מחוץ לבית, ואני לא רוצה להשאיר כאן את הילדים לבד", אמרה. "אם רק הייתי יכולה לתמוך בהם, הייתי כבר עוזבת".