אי-שוויון הולך וגדל בחלוקת ההכנסות, שכר נמוך יותר לנשים ביחס לעמיתיהם הגברים כך גם שכר המזרחים ביחס לאשכנזים ומערכת חינוך שמזה עשור מגרדת את מחסום ה-50% זכאות לבגרות. זו תמונת המצב החברתית העולה מהדו"ח השנתי של מרכז אדוה לשנת 2011, שמציג גם מגמות של העשור האחרון.
מחברי הדו"ח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיא, מצאו כי האי-שוויון בישראל הוא מהגבוהים בקרב המדינות החברות ב-OECD. על פי מדד ג'יני לאי-שוויון, ישראל ממוקמת במקום ה-5 מבין 27 החברות בארגון. יתרה מזאת, בעוד שהאי-שוויון בארצות ה-OECD גדל מאז אמצע שנות ה-1980 בשיעור ממוצע של 4.3%, בישראל הוא עלה ב-13.8%, מ-0.326 ל-0.371.
מהשוואת שכר נשים לשכר גברים עולה כי השכר החודשי הממוצע של נשים עמד על 6,600 שקלים, המהווים 66% מהשכר החודשי של גברים. שכר לשעה של נשים עמד בממוצע על 44 שקל, 83% מהשכר הממוצע לשעה של גברים. מהדו"ח עולה כי הפער השעתי שהצטמצם בתחילת העשור, בעיקר עקב ירידה בשכר הגברים, התייצב מאוחר יותר, אך שב וגדל בשנתיים האחרונות.
עוד מצאו מחברי הדו"ח כי ב-2011 הצטמצם במעט המעמד הבינוני, וחלקו בכלל משקי הבית עמד על 27.5%. זאת ביחס ל-33% ממשקי הבית דור אחד אחורה, בשנת 1988. מדובר בנתון המעיד כי המעמד הבינוני בישראל קטן ביחס למרבית ארצות ה-OECD.
שיעור הזכאות לבגרות - דומה לתחילת העשור
אמנם ניכר כי בישראל 2012 הניחו בצד את ההבחנה האנכרוניסטית לכאורה בין אשכנזים למזרחים, אך מהדו"ח עולה כי בשכר קיימים עדיין פערים. כך ב-2011 עמדה ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ואשכנזים (ילידי ישראל לאב יליד אירופה או אמריקה) על 33% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. זאת בזמן ששכר הכנסתם של שכירים עירוניים מזרחים (ילידי ישראל לאב יליד אסיה או אפריקה) עלתה במהלך העשור האחרון, מ-5% מתחת לממוצע ל-7% מעל לממוצע. לעומת זאת, ההכנסה החודשית של שכירים עירוניים ערבים ירדה ל-33% מתחת לממוצע, לאחר שב-2004 כבר הגיעה ל-25% מתחת לממוצע.
מבחינת מערכת החינוך, עולה כי זו לא הצליחה במהלך העשור האחרון לפרוץ את מחסום ה-50% של זכאות לתעודת בגרות בקרב גילאי 17 זו עומדת על 48.1%, שיעור דומה לתחילת העשור. עוד נמצא בתחום זה כי רק 34.4% ממסיימי תיכון בשנת 2003 החלו בלימודים אקדמיים עד שנת 2011.
באשר לשירותי הבריאות, הדו"ח מראה כי ב-2011 נמשך הגידול בהוצאות בתחום. כך ב-2011 גדלה ההוצאה החודשית של משקי בית בעשירון העליון על ביטוחי בריאות פרטיים ומשלימים, מ-457 שקלים ל-523. ההוצאה של העשירון השישי קטנה רק במעט, מ-227 שקלים ל-223, ואילו זו של העשירון השני גדלה מ-103 ל-110 שקלים.
מבחינת הצמיחה, עולה כי בעשור הנוכחי גדל התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש של ישראל ב-1.6% בלבד, בעוד שאותו מדד במזרח אסיה ובמזרח אירופה גדל בשיעור ניכר. הדבר נובע בעיקר מהצמיחה השלילית בתקופת האינתיפאדה השנייה. לדעת מחברי המסמך, יכולתה של ישראל לצמוח באופן יציב בפרקי זמן ארוכים נפגעת מאוד מהעדר הסכם מדיני עם הפלסטינים.
הדו"ח מלמד גם כי צמיחה כשלעצמה אינה מיטיבה בהכרח עם כלל האזרחים ובוודאי שלא באותה מידה. כך בתקופת הצמיחה שהחלה ב-2003, הכנסות המאון העליון גדלו עד 2010 ב-27%, בשעה שהכנסות העשירון העליון (ללא המאון העליון) ואלה של העשירון השישי גדלו רק ב-8%.
גם אחרי הנפילות בבורסה בשנת 2011, שהובילו לפגיעה במאון העליון, עולה כי ההכנסה החודשית הממוצעת שלו, במשקי בית שבראשם עומד שכיר, עמדה על 85,047 שקלים. מדובר בהכנסה הגבוהה פי 2.1 מזו של משקי בית בשארית העשירון העליון, פי 5.7 מזו של משקי בית בעשירון ה-6 ופי 13.4 מזו של משקי בית בעשירון השני. מדובר בפלח אוכלוסייה הכולל מנהלים בכירים של התאגידים הנמנים עם רשימת "תל אביב 25", שעלות שכרם גדלה בין 2003 ל-2010 ב-161%.
הדו"ח מצא גם כי המנכ"לים של מאה החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה בתל אביב תוגמלו בממוצע בסכום שנתי כולל של 6.48 מיליון שקלים, או 539.9 אלף שקלים בחודש. התגמול כלל שכר, דמי ניהול, מענקים ותשלום מבוסס מניות. תגמול זה היה גבוה פי 60 לערך מן השכר הממוצע במשק בשנת 2011, ופי 130 משכר המינימום באותה שנה שעמד על 4,100 שקל.
לקריאה נוספת:
דו"ח: שיא במספר הילדים שמגיעים למיון בשל אלימות
חיים ברחוב ותת-תזונה: האנשים שמאחורי דו"ח העוני
זינוק במתמטיקה: תלמידי ישראל במקום השביעי בעולם
לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com