בלעדי: הכתב הערבי ש"מקבל הדלפות מישראל" מדבר

מה המשותף לדיווח על חקירת השב"כ בלשכת ראש הממשלה נתניהו, דיווח על כך ששר האוצר שטייניץ עומד מאחורי הדלפות מישיבת קבינט, ודיווח על כך שישראל היא זו שעומדת מאחורי הפצצת מתקן חיזבאללה שבו טילים סוריים עם יכולת כימית? המשותף הוא כלי התקשורת שפרסם אותם – העיתון הכוויתי "אל-ג'רידה". בשנים האחרונות הפך העיתון לאחת ההפתעות בעולם הערבי, לאחר שפרסם דיווחים על נושאים פנים-ישראליים רגישים שחלקם התבררו כנכונים ומהימנים, תוך הסתמכות על מקורות ישראליים בכירים.

פרסומי העיתון העסיקו רבות בחודשים האחרונים את הזירה הפוליטית והתקשורתית, לאחר שבין יתר הסיפורים הבלעדיים שפורסמו – חלקם מדויקים יותר וחלקם פחות - פורסם גם סיפור חקירת ההדלפות מלשכת נתניהו, שעורר סערה גדולה בארץ. עיתונאים רבים בישראל העלו השערות וספקולציות מאין מגיעים הדיווחים לעיתון. עיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע אף טען כי ראש המוסד לשעבר מאיר דגן סיפר כי ראש לשכתו של נתניהו לשעבר, נתן אשל, הדליף ידיעות לעיתון באמצעות מנכ"ל קול ישראל, יוני בן מנחם. בין אם הסיפורים התבררו כנכונים ובין אם לאו, ברור כי העיתון עושה שימוש תדיר במקורות ישראליים בכירים.

כעת ניתן לגלות כי מאחורי כל הדיווחים הללו עומד עיתונאי ערבי אחד שהסכים להתראיין לראשונה, מבלי להיחשף בשמו. בראיון מיוחד לוואלה! חדשות מסרב העיתונאי לגלות היכן הוא מתגורר ובאיזו אזרחות הוא מחזיק, אך מסכים לחשוף שהוא עיתונאי ערבי עם ותק של 20 שנה, המחזיק בדרכון זר ולפיכך מגיע באופן תדיר לביקורים גם בישראל. הוא מדבר ערבית, אנגלית וגם עברית, ואת כל המידע שמגיע אליו ממקורות ישראליים ואחר כך מתפרסם בעיתונו – הוא מקבל תמיד בפגישות אישיות עם מקורות בכירים במדינה שעימם הוא נועד בארבע עיניים. בנוסף, הוא מוכן להסגיר שהוא עובד בכלי תקשורת אחרים, וכי יש לו גם מקורות במצרים, ירדן ובמדינות רבות במזרח התיכון.

"שמעתי שהיו בישראל הרבה ספקולציות על איך אני מקבל את הידיעות מישראל", הוא צוחק. "כשאני שומע את ההשערות על איך מגיע אליי המידע, זה מצחיק אותי. יש כאלה שטוענים שהעיתון מקבל את הדיווחים בפקס מישראל, יש כאלה שמשוכנעים שאיש מוסד מגיע ללונדון ומעביר את החומר לאיש ביטחון מכווית והוא מעביר אותו לעיתון. יש שטוענים שזה בא דרך מצרים או ירדן. קיימים הרבה סיפורים ואגדות, אבל למען האמת זה הרבה יותר פשוט: אני יושב עם אנשים בישראל בארבע עיניים והם מוסרים לי את הסיפורים והמידע. יש ביני לבין המקורות אמון מלא".

"לפעמים כשאין ברשותי דף, אני כותב על מפית", הוא מעיד. "לפעמים אני כותב בטלפון הסלולרי, ולפעמים אני נאלץ לזכור כמה משפטים חשובים שנאמרים לי. אני והמקורות שלי בישראל לא מתכתבים בדואר אלקטרוני ולא במסרונים. אני פועל בשיטה הישנה ולא בשיטה המתוחכמת שדרכה אפשר לגלות מי אני ומי הדליף לי. אני יושב עם המקור, אני מקבל את הסיפור, אני בודק את העובדות כמה שאפשר ומפרסם. אני לא יכול לבדוק כל דבר כי משמעות הדבר היא לפנות לצנזורה בישראל. אני נזהר לא לפרסם דבר שעלול להסגיר אותי או את המקור שלי. אני גם לא רוצה להתעמת עם החוק הישראלי למרות שאיני כפוף לו. חשוב לי להמשיך ולהביא סיפורים טובים".

העיתונאי נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" טען שנתן אשל הדליף לעיתון את הדיווחים בעזרת יוני בן מנחם מקול ישראל. מה תגובתך?

"לא קראתי את זה, רק שמעתי. כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. שימשיכו להגיד. בינתיים כל הסיפורים האלו רק עוזרים לי ולמקורות שלי להמשיך לפעול בשקט. אני בטוח שאף אחד לא יודע איך זה עובד. כשאני קורא בעיתונות הישראלית איך זה מגיע אליי, זה מצחיק אותי. שימשיכו לחפש ולחטט. שעיתונאים ישראלים ימשיכו להזיע".

מה האינטרס של בכירים ישראלים להדליף לך ידיעות?

"יש הרבה אינטרסים. קודם כל, כשעיתונאי ערבי מפרסם משהו בעיתון ערבי, המידע נתפס אמין. ואכן, 99% מהסיפורים שקיבלתי היו אמינים. הרבה פעמים המקורות שלי מעדיפים שעיתונות ערבית תעסוק בנושא כלשהו, ולא ישראלית. בנוסף, זו גם דרך לעקוף צנזורה. הם עושים את זה פעמים רבות, כי אף אחד לא יודע מי אני. כמעט כל סיפור עוקף את הצנזורה כשהוא מתפרסם אצלי".

אתה לא מרגיש שלפעמים "מנצלים" אותך או "משתמשים" בך?

"כבר למדתי להבחין מתי משתמשים בי ומתי לא, ולכן אני לא מפרסם את כל הסיפורים שאני מקבל. מה שאני מפרסם זה חלק קטן ממה שאני מקבל. לפעמים אני מקבל החלטה ביחד עם העורכים שלי לא לפרסם סיפור מסוים כי אנו רואים בו בלון ניסוי כלשהו שישראל רוצה להפריח. אגב, על כל סיפור שאני מפרסם בעיתון מתנהל דיון מעמיק ורציני עם העורכים. לפעמים דיון על כל מילה. העורכים שלי יודעים שיש לי מקורות מהימנים, ולכן הם לא שואלים אותי מי הדליף. הרי הם רואים שהסיפורים מתבררים כנכונים".

למה ההדלפות מגיעות דווקא אליך ופחות לעיתונים הערביים הגדולים והחשובים, כדוגמת "א-שרק אל-אווסט" או "אל-חיאת"?

"זה התחיל מסיפור אחד שהתברר כנכון, עוד סיפור שהתברר כנכון וכך זה הלך ותפס תאוצה. הכול התנקז אליי. מי שצריך לדעת – יודע מי אני, ואז הוא פונה אליי ומשם אנו ממשיכים. הכל תוך כבוד הדדי ותחת מעטה של סודיות מוחלטת. יש הבנה בישראל שהעיתון שלנו הוא מקום טוב לפרסם סיפורים כאלה. אני חושב שבעיתונים הגדולים בעולם הערבי אין את הפתיחות שקיימת אצלנו, והם גם נמצאים בתחרות זה עם זה – תחרות שלא קיימת בעיתון שלי".

"סיפור שמפורסם אצלי בעיתון זוכה להד גדול ולפרסום בעיתונות ערבית ומערבית", הוא ממשיך. "כל העולם מצטט את הסיפורים שלי, כולל בעיתונות המערבית. הפרסום טוב לעיתון. העיתון נחשב היום לעיתון מהימן מאוד בעולם הערבי, למרות שמדובר בעיתון כווייתי קטן. אני חושב שלמרות שהוא בסך הכול עיתון בן חמש שנים, הוא פוזל לכיוון העיתונות העולמית. אולי עוד כמה שנים הוא יהפוך לכזה. 'אל-ג'רידה' הוא עיתון בבעלות פרטית ולכן לא אכפת לו והוא לא עושה חשבון. אגב, מתפרסמים אצלנו סיפורים טובים גם ממצרים, ירדן, לבנון ועוד מדינות, לא רק מישראל".

מה תגובת הקרובים בכווית ובעולם הערבי לסקופים מישראל?

"תמיד יש את אלה שחושבים שאנו מספרים את הסיפורים שהציונים רוצים שנספר. אבל רוב האנשים מפרגנים לעיתון, ועדות לכך היא העובדה שכל העיתונים הערביים מפרסמים את הסיפור למחרת אצלם".

כשאתה מפרסם סיפור פנים-ישראלי, כמו הסיפור על חקירת ההדלפות בלשכת נתניהו, אתה לא חושש שיגלו מי אתה או מי המדליף?

"המקורות שומרים על עצמם וגם אני שומר על עצמי. במקביל, אני שומר על המקורות שלי והם שומרים עליי. יש אמון בינינו, אף אחד לא רוצה לפגוע בשני. אני עיתונאי שעושה את עבודתו, והמקורות שלי רוצים לספר את הסיפור שלהם. זו נוסחה ידועה שלא אני המצאתי. נכון, יש פעמים שהם מעבירים לי דברים וזה נראה כאילו הם עושים בי שימוש לצרכים אחרים, ואז אני לא מפרסם. מדוע הם העבירו דווקא לי את הסיפור על לשכת נתניהו? צריך לשאול אותם. הם פנו אליי. העבירו לי את הסיפור, התייעצתי עם העורך, פרסמנו, וזה עשה הד עצום. האמת שדי חששתי כי ידעתי שעיתונאים רבים מקנאים ורוצים לחשוף מאיפה זה הגיע".

מתי העורך שלך לא יפרסם ידיעה שאתה מביא?

"העיתון שלי רוצה ממני רק סיפורים בלעדיים שאף אחד אחר לא הביא. הם לא רוצים את החדשות הרגילות על ישראל. את זה הם מביאים מסוכנויות הידיעות. ממני הם רוצים את הסקופים".

מה מניע אותך?

"זו העבודה שלי. אני עיתונאי".

באותו נושא:
עיתון כוויתי: שטייניץ הוא שהדליף מישיבת הקבינט
עוזי ארד, חקירת ההדלפות והסקופים בעיתוני כווית
השב"כ: חקרנו מקרה הדלפה מלשכת ראש הממשלה

לפניות לכתב ניר יהב: nir_yah@walla.com