כשבחור או בחורה מהציבור הדתי מספרים לרב שהם נמשכים לבני מינם, לרוב הווידוי לא מתקבל בהבנה. יש רבנים שמציעים "טיפולי המרה", אחרים מייעצים להם להתחתן כדי לקיים את מצוות "פרו ורבו", גם אם זה אומר שלעולם יחושו סיפוק מלא בחייהם הזוגיים. מעבר לדעות הקדומות הנפוצות גם בציבור הכללי, במקרה של הומואים דתיים מדובר באיסורי תורה ברורים ובתפיסות שליליות שמונחלות על ידי המנהיגים הדתיים. רק באחרונה אמר הרב יעקב יוסף, ראש ישיבה ובנו של הרב עובדיה, כי להומו אסור להיות מלמד לילדים. יוסף הביא כאסמכתא את דברי הרב שך, לפיהם גם השגחה על מורה "חולה" שכזה לא תועיל, ויש לפטר אותו.
עד לתקופה האחרונה, להומואים מהמחנה הדתי לא היו ברירות רבות: מי שלא מצא את מקומו עבר צד, ומי שלא רצה לוותר על אמונתו הדתית ועל חיי הקהילה, הסתתר בארון במשך שנים. בשנים האחרונות פועל בציבור הדתי ארגון הו"ד, שנותן קורת גג לגברים הומואים דתיים וגם משתדל להשאיר את חבריו בתוך המגזר. זאת נראית כמשימה בלתי אפשרית, אך לדברי הרב רון יוסף, העומד בראש הארגון, הפעילות נושאת פרי והתקווה נראית באופק.
"מצב ההומו הדתי לא כל כך גרוע. העתיד דווקא ורוד", אומר יוסף. "אני מסתכל אחורה ורואה מה הספקנו בחמש השנים האחרונות; כשהקמנו את הארגון לא תיארנו לעצמנו שנגיע למצב כזה". הארגון נותן תמיכה נפשית ומקצועית לכל מי שנזקק לה כדי להתמודד עם הגילוי הלא מקובל במגזר. כלי חשוב שמשמש את הו"ד הוא אתר האינטרנט, שמציע מידע ומאפשר לכל מי שנתון במצוקה לפנות לארגון באופן דיסקרטי. מאז שהוקם הארגון פנו אליו בדרכים שונות למעלה מ-5,000 הומואים דתיים. לדברי יוסף, רבים מהם מגלים נטיות אובדניות לאור המלכוד שבו הם מצויים.
להיכנס לראש של ההורים
הרב יוסף, בן 38 מנתניה, גדל בבית מסורתי. מגיל 15 הוא התקרב לדת, עד שחזר בתשובה ואף קיבל הסמכה לרבנות. יוסף נשאר בנתניה והפך לרב קהילה בעיר. במקביל, כבר בגיל צעיר הוא גילה את זהותו המינית. חייו של ההומו הדתי אינם קלים, אומר יוסף. אף הורה לא מקבל את העובדה שבנו לא הולך בתלם וזאת בנוסף לאיסור החמור המוטל עליו, לממש את תשוקתו המינית. הקהילה אינה מכירה בזהות ההומוסקסואלית ורואה בה סטייה או מחלה, מצב שאפשר לשנות או להתעלם ממנו.
"כל משפחה רוצה שהבן יסיים את הלימודים, ילך לצבא, ימצא עבודה, יתחתן ויביא שמונה ילדים והכל בסדר. אני תמיד אומר להומו דתי שהוא לא צריך לפחד מהתגובה של ההורים, גם אם ההורים מגיבים ככה, אני מבין אותם. צריך לבוא לקראתם ולהיכנס לראש שלהם, להבין מאיזו תקופה הם מגיעים. מה שאנחנו מנסים לעשות זה לשבת עם ההורים. הרבה פעמים הורים ישבו פה ודיברו איתי. אני מקשיב להם ואומר 'נכון שזה לא נחמד', אבל אם הורים רבים מגיעים עם סימן קריאה - אני מנסה לגרום להם לצאת עם סימן שאלה. לשמחתי הרבה, ברוב הגדול של המקרים זה מצליח".
בתקופה שבה יוסף יצא מהארון והקים את הארגון, הוא כבר היה רב מוכר בעירו. "אני רב בית כנסת כאן בנתניה כבר הרבה שנים. את החיים התורניים התחלתי מזמן, ואנשים הכירו אותי. כשיצאתי מהארון והתחלתי עם הארגון זה היה הלם. אף אחד לא קיבל את זה בשמחה. קיבלתי איומים, טלפונים בשעות לא שעות, זרקו ביצים על הדלת שלי. אני מניח שחשבו שזה ירתיע אותי ויגרום לי לעזוב את הארגון את בית הכנסת ואפילו את העיר. אגב, אני חושב שמי שעושה את זה הוא פחדן. נראה אותו יושב איתי בארבע עיניים".
אין איסור על אהבה
לשיטתו של יוסף, הכול עניין של תקשורת - ושל סבלנות. בעקשנות ובהתמדה, הוא מפיץ את הבשורה בציבור ובקרב הרבנים. ברגע שמפסיקים לחשוב מהבטן, הוא אומר, יש סיכוי להבנה. "אני חושב שמה שעזר לי בקהילה הקרובה שלי וגם בקהילת הרבנים זה ששברתי להם את הסטיגמה. אצלם הומו זה מי שגר בשינקין ומבלה ומתהולל כל היום. כמו שאתה רואה, אני לא השינקינאי הטיפוסי. הם אמרו לעצמם, בעצם אנחנו מכירים אותו - הוא חיתן אותי או את בני או בתי, הוא היה אתנו חלילה כשהורה נפטר. הקשר האישי הזה גרם לאנשים קודם כל לכבד, ולא לצאת מיד עם הסטיגמה. נכון שאצל רבים ישר יוצא ה'אסור' שהם רגילים אליו, אבל אני אומר לכולם הנה החומר, קחו לרבנים שאתם סומכים עליהם, ואם אחד יגיד שמה שכתבנו לא נכון, אני אסגור את הארגון. ופתאום רואים שאני צודק. נכון, זה עדיין לא נעים ונוח להם בגרון, אבל הם מבינים שזה לא יכול להשפיע עליהם ביחס הדתי או ההלכתי או האמוני כלפיי וכלפי מה שאנו עושים".
לפי יוסף, הדיון ההלכתי על המותר והאסור צריך להוביל להכרה בהומו הדתי כדמות לגיטימית בקהילה. שאלת מיליון הדולר, כפי שמגדיר זאת יוסף, היא כמובן שאלת הפרקטיקה המינית. "אני בטח לא יכול להחליט מה שמתאים לי ולפי זה לפסוק את ההלכה, ולכן הלכתי ושאלתי רבנים. ניסיתי להבין במה אנחנו בטוחים ומה שייך לתחום האפור. מה שבטוח הוא שיש איסור הלכתי על משכב זכר. זה דבר ידוע, אין אפשרות לעקוף ולהתיר את זה. גם קידושין חד-מיניים אסורים וגם בזה אי אפשר לשחק. הנטייה עצמה לא אסורה.
"לסטרייט הדתי יש הגדרות הלכתיות איפה הוא יכול לבטא את המיניות שלו ואת הרגש שלו עם בת זוגו. לגבי הומו אין הלכות, כי לא עסקו בזה מעולם. הרבנים צריכים לשרטט את ההלכות הללו כי מדובר בדיון חדש שמעולם לא עסקו בו. הם נורא מפחדים כי זה פותח את כל נושא המיניות בעולם, והם לא רוצים את זה. בעקבות כך אני שואל אותם מה אתם רוצים שההומו הדתי יעשה. מדובר באדם בעל נטייה לגיטימית, שלא יכול לתת לחייו לעבור מנגד בלי פתרונות והדרכות. אחד הפתרונות שרבנים מציעים זה להתחתן בכל זאת. בבדיקת הנושא התברר שההלכה היהודית לא מקבלת פרישות והתנזרות, בהלכה היהודית לא קיים מצב כזה שאדם לא יבטא את יצר המיניות שלו. אנו מכירים את זה מחכמינו זיכרונם לברכה וזה ברור".
אם הדיון עדיין לא החל, מה הומואים דתיים צריכים לעשות בינתיים?
"איפה שאין הלכה יש שני צדדים למטבע. מצד אחד צריך להישמר מכל דבר רע, איפה שיש איסורים צריך להימנע, כמו משכב זכר או שפיכת זרע לבטלה, וזה נכון בכל תחום הלכתי. הצד השני של המטבע אומר אין צדיק בארץ שלא יחטא. אין מאה אחוז. צריך להסתכל למעלה, לעשות חשבון רק להקב"ה ולהישמר מלעבור על איסורים".
מה עם גילוי חיבה, נשיקות?
"אין שום בעיה שתהיה להומו דתי אהבה. משם ועד למשכב זכר קיים תחום אפור שבדיוק בו אני מנסה שהרבנים יחליטו מה מותר ומה אסור. עד שהדברים יוכרעו, בעיני אהבה היא לא דבר רע ואין איסור על זוגיות חד-מינית אלא על קידושין. אנחנו נתמוך בכל בחירה שההומו הדתי יעשה אם אין בה איסור הלכתי".
הכיסא מתנדנד
המאבק למען ההכרה בזהות ההומואית הדתית לא היה פשוט. בחמש שנות פעולתו של הארגון התקיימו פגישות רבות עם רבנים ונוסח מסמך עקרונות שלדברי יוסף, 136 רבנים ציונים-דתיים מרחבי הארץ חתמו עליו. עם זאת, רוב החותמים עשו זאת בסתר ולא נתנו גושפנקה פומבית. "ישנה התקדמות לא קטנה בשיח עם הרבנים", הוא אומר, "אבל עדיין יש מה לשפר. אצל רבני הציונות הדתית, שאני רואה את עצמי חלק ממנה, אלה שנחשבים ליברלים מוכנים לקיים איתנו שיח ולשתף איתנו פעולה. מסמך העקרונות של הו"ד הוא מסמך הלכתי, אמוני-חברתי שמגדיר את הגבולות, כדי שיוכלו לקבל את ההומו הדתי, אבל רוב הרבנים שחתמו מפחדים שנפרסם את שמם בתקשורת. רב אחד אמר לי ששמעו שהוא חתם על המסמך וישר התחילו הטלפונים ואז הכיסא שלו התחיל להתנדנד, וזה דבר גרוע. צריך לחזור לזמן המשנה, אז היו ויכוחים, ולא פחדו לדבר גם על הדברים הכי אינטימיים. היום מפחדים לדבר מחשש שזה יפגע בתפקיד, בכיסא ובמעמד בקהילה, וזו בעיה מאוד גדולה. אני קורא לרבנים להפסיק לפחד ממה שאחרים יגידו".
באחרונה גם נדחתה בקשתו של יוסף להרצות בפני חיילי צה"ל. "נפגשתי עם הרב הצבאי, וזו הייתה פגישה טובה ואני מעריך אותו על זה. הם לא אמרו לי שאני לא רב לגיטימי, אבל אמרו שהם מפחדים להכניס את הנושא לצבא. אני מנסה להבין איך זה יכול להיות אם חיילים דתיים מגיעים לרבנות הצבאית כדי לקבל מענה לכל נושא דתי ורק לא בנושא הזה. לא ביקשתי לעשות הרצאות כדי לשכנע חיילים לצאת מהארון, בסך הכול רציתי לדבר על סבלנות בנושא. אבל אני מבין שהם מתחילים להבין שהם צריכים לתת מענה גם בנושא הזה, וזה טוב".
מה לגבי הרבנים החרדים?
"בציבור החרדי היחס יותר דקדקני. אבל מאחורי הקלעים אני יכול להגיד שדיברתי עם רבנים בציבור החרדי והרצאתי בפני מטפלים חרדים. יש איתם שיח והם מבינים שצריך להתמודד עם הנושא. לרב יש אחריות מאוד גדולה כי ההשפעה שלו גדולה ומילה אחת לא נכונה יכולה לגרום לבן אדם להתאבד, וזה קרה לפני כמה חודשים בציבור החרדי. בהלוויה של אבא של אחד הבחורים שידעו עליו שהוא הומו, רב דיבר נגד זה ואמר דברים מאוד קשים ולמחרת הבחור התאבד".
אם זאת הגישה, מאיפה האופטימיות?
"אני מאמין שהם לא מדברים מתוך שנאה, אבל זה סוג של אי-הבנה ואפילו עיוות. אני חושב שהדרך הטובה היא ללכת ולדבר איתם פנים אל פנים, שיבינו שיש פער מאוד גדול בין מה שהם חושבים לבין המציאות. אנשים שתוקפים הומוסקסואלים הם אנשים שלא למדו ממש את הסוגיה, הם באים עם תפיסות שנמצאות להם בראש. לי ברור שאם יושיבו אותי עם הרב עובדיה יוסף או הרב שטיינמן או כל רב אחר בלי עוזרים שיגידו לו כך או כך אני בטוח שאני אצא משם עם חיבוק ותמיכה. אני בטוח בזה. כי הם אפילו לא רואים הומו דתי. מבחינתם זה משהו שכתוב בספר. התורה כל כך מדברת על היחס לזולת ועל דאגה לאחר, ליתום ולאלמנה. אצל חרדים בעיקר, התפיסה הישירה היא שזו תועבה. אבל בתנ"ך הדיבור על תועבה הוא הרבה בהקשרים של גזל או אי-דאגה לחלש. אני לא רואה את הציבור הדתי עושה הפגנות נגד דברים כאלה".
גם בחלום הכי ורוד, להומו דתי אין אפשרות לממש את האהבה שלו עד הסוף. למה להישאר בעולם שלא נותן לך להיות עצמך?
"אני מאמין שהיהדות היא דת מכילה ושהקב"ה אוהב את כולם. הכי קל ללכת לקיצוניות - לעשות טיפולי המרה או לשלוח הומו להתחתן עם לסבית או מצד שני, לחיות במקום שהכול מותר. שני הצדדים הם של בדלנות, זה גטו וזה גטו. הדבר היפה הוא לראות את היהדות היפה שעוברת תהליך. נכון, זה לא קל ולא תמיד יש לך תשובות. אתה רואה את כמות הפונים אלינו, שהם אלפים, ואתה רואה שהם בוחרים להישאר. אנחנו לא מכריחים אותם להישאר, הם רואים ביהדות בית והם יודעים שגם בסופו של התהליך יש אור, יש תקווה. אנחנו פועלים עכשיו כדי שאולי אחרים אחרינו לא יצטרכו להתמודד עם הבעיות שהיום אנחנו מתמודדים איתן.
"להומואים הדתיים יש היום תקווה יותר גדולה מפעם. הם מבינים שהם צריכים לחיות את החיים שלהם, ואני אומר להם לחיות את החיים שלהם בצורה מלאה. בסופו של דבר, אם הומו ירצה אהבה הוא ידע מה מותר ומה אסור לו לעשות ויוכל לקיים חיים טובים ומלאים".