97 מועמדים ומועמדות מנסים להשתבץ במקום ריאלי ברשימת הליכוד-ביתנו לכנסת הבאה. 97 סיפורים אישיים של אנשים שמשוכנעים שהם-הם אלו שיידעו איך להוביל, להנהיג, לשפר ולתקן. שנים של חיבוקים, הבטחות, חוגי בית, אכזבות ותקוות ירוכזו לרשימה אחת שבה יוכרע הכל הערב (שני), לאחר שנדחו מאתמול בשל שורת התקלות הטכניות.
הערב עם פרסום התוצאות - משדר מיוחד בוואלה! חדשות
המאבקים בצמרת בין השרים כץ, ארדן, סער ושלום מרתקים. גם השאלה האם השר יעלון יצליח להתברג במקום מספיק גבוה - כך שייקשה על ראש הממשלה שלא להעניק לו את תיק הביטחון - מעוררת עניין, ממש כמו הקרב על האישה הבכירה במפלגה. ובכל זאת, כדאי להתמקד באנשים הבאים:
1. משה פייגלין. בתחילת דרכו הפוליטית הוא התמודד רק על ראשות הממשלה. אחר כך הבין שהדרך למעלה עוברת בכנסת, אבל שם הוא נתקל במחסומים בלתי עבירים (עד כה) שהציבו בפניו אנשי נתניהו. בבחירות האחרונות הוא נבחר במקום ריאלי, אבל שינוי בחוקה שנעשה לאחר הבחירות דחק אותו למקום לא ריאלי. לקראת הבחירות הללו השלים פייגלין את המהפך. מעכשיו הוא פוליטיקאי, לא משיח שיכבוש בסערה את מפלגת השלטון. בכיר בליכוד כינה אותו לפני כמה שבועות בשיחה פנימית "סוחר סוסים", במובן של עוד אחד שעושה דילים. רוצה שאתמוך בך? העובדה שאתה בעד ארץ ישראל השלמה לא מספיקה, תן לי גם את הקולות שלך. וכך רקם פייגלין דיל ועוד דיל, מה שמציב אותו בעמדה מצוינת לכבוש מקום טוב ברשימת הליכוד-ביתנו. מלבד ההיבט הפרסונלי יש כאן מסר חשוב לכוכבים ולסתם כאלה שחושבים שהפוליטיקה נוצרה בשבילם: המערכת חזקה ממך. רוצה לשנות אותה? קודם תשחק לפי הכללים שלה, אחר כך כבר נראה.
2. יובל שטייניץ. בבחירות הקודמות הגיע יובל שטייניץ למקום התשיעי, אבל בעת בניית הממשלה הוקפץ מעל לכל אלו שהקדימו אותו לתפקיד שר האוצר. בעת כתיבת שורות אלה הוא היה חותם על מקום בעשירייה הראשונה, אתגר לא פשוט לכל הדעות. על שטייניץ נגזר להיות שר אוצר בתקופה קשה למשק העולמי, דבר שחייב אותו לבצע התאמות ולגזור גזרות על המשק הישראלי. האם היה שר אוצר טוב? הוא ורבים אחרים משוכנעים שכן, יש כאלה שטוענים שלא. אבל על עובדה אחת אין חולק: בצעדים שביצע, גם אם היו טובים למשק הישראלי, היתה משום פגיעה בחלק מאזרחי ישראל ובהם גם מתפקדי הליכוד. יהיה מעניין לראות האם הם יגלו הבנה לסיטואציה שאליה נקלע, או שיבחרו לנקום בו. נקודה נוספת שראוי להתעכב עליה בהקשר של שטייניץ נוגעת לכוחו של ראש הממשלה בקרב אנשי הליכוד. נתניהו, בתוקף תפקידו כשר העל לאסטרטגיה כלכלית, השקיע בימים האחרונים מאמצים לא מבוטלים על מנת לסייע לשטייניץ. אם שר האוצר לא ייכנס לעשירייה הראשונה, תהיה בכך הוכחה לכוחו המוגבל של ראש הממשלה בקרב אנשיו.
3. מיכאל איתן. בעוד ח"כים אחרים מנסים לקושש תשומת לב בצורת הצעות חוק הזויות או התבטאויות אומללות, מיכאל איתן הולך עם האמת שלו. פעמים רבות היא ערבה לאוזני הליכודניקים, אבל בקדנציה האחרונה הם אהבו פחות לשמוע אותו. השיא היה בהצבעה עם הסכם המיזוג עם ישראל ביתנו. בעוד שרוב חברי המרכז חיפשו את האיחוד, איתן החליט לפעול נגדו. האם זה יעבוד כבומרנג נגדו? לא מן הנמנע שכן. אם איתן ימצא עצמו במקום לא ריאלי, יירשם בכך ציון הדרך הראשון של מערכת הבחירות הזו: ותיק הח"כים כמעט 30 שנה במשכן יילך הביתה.
4. הנסיכים. שניים פרשו וחזרו בקדנציה הקודמת. השלישי ערק וחזר הביתה לפני כמה חודשים. האם בני בגין, דן מרידור וצחי הנגבי יצליחו לחזור ולשתף פעולה בכנסת הבאה? כרגע הסיכויים לכך נראים שבירים. השניים הראשונים עוררו את חמתם של הליכודניקים כשתמכו בהקפאת הבנייה, בהסכם ההסדרה ובהחלטות של בית המשפט העליון בעניינים מדיניים. בעוד שכלפי בגין מגלים מידה של סלחנות, מצבו של מרידור פחות טוב בהרבה. בעניין הנגבי, מהר מאוד לאחר שהודיע על חזרתו, נשמו לרווחה בכירי הליכוד. מי שהיה מלך המרכז לא יסכן את מעמדם, לפחות לא בקדנציה הזו. הנגבי למד על בשרו שיש מחיר לבגידה, ושמצפה לו דרך ארוכה בחזרה ללב המצביעים. הפעם, סביר להניח, הוא ישתדל מאוד לא לסלול אותה על גבי ג'ובים.