חטיפה אכזרית, אימוץ על ידי משפחת קופים ושידול לזנות בקולומביה: אלו הן רק חלק מהחוויות שעברה בילדותה מרינה צ'פמן, כיום עקרת בית המתגוררת ביורקשייר שבבריטניה, אותן היא מגוללת בספר חדש על חייה. צ'פמן, שהתוודתה בפני בעלה על חוויותיה רק לאחר נישואיהם, פועלת כיום במרץ לקידום המודעות לסחר בבני אדם באמריקה הלטינית באמצעות ספרה "הנערה חסרת השם".
לדברי צ'פמן, שסיפורה התפרסם אתמול (ראשון) בהרחבה בעיתון ה"סאנדיי טיימס", היא לא יודעת את שמה המקורי או את גילה, אולם מניחה שנולדה בערך בשנת 1950. בגיל חמש בערך נחטפה צ'פמן, ככל הנראה תמורת כופר, אולם ננטשה בג'ונגל. "כל מה שהיא זוכרת מחייה הקודמים הוא שהייתה לה בובה שחורה", סיפרה ונסה ג'יימס, אחת משתי בנותיה של צ'פמן.
צ'פמן התגוררה בג'ונגל כחמש שנים, אולם לא בילתה אותן בגפה. לדבריה, היא חייתה עם קופי קפוצ'ין ולמדה מהם כיצד לטפס על עצים ולצוד חיות בר בידיה החשופות. "היא חלתה רק פעם אחת כשאכלה בטעות גרגרים רעילים", סיפרה הבת. לאחר חמש שנים, היא נמצאה על ידי חבורת ציידים, אולם אלה לא הצילו אותה אלא מכרו אותה לבית בושת בעיר קוקוטה שבקולומביה - תמורת תוכי. צ'פמן מספרת כי ספגה התעללות קשה במקום, ולעיתים הוכתה עד שאיבדה את הכרתה, אולם הצליחה להימלט לפני שאולצה לקיים יחסי מין עם לקוח. את השנים הבאות בילתה ברחובות העיר, ואף נעצרה מספר פעמים על ידי המשטרה.
"אם רצינו לאכול היינו צריכות לעשות רעש מסוים"
התפנית בחייה של צ'פמן חלה במהלך נעוריה, כאשר עברה להתגורר עם משפחה מקומית והועסקה על ידה ועל ידי המשפחה השכנה כמנקה. שם גם החליטה לאמץ את השם מרינה לוז. לאחר מספר שנים טסה משפחת השכנים לבריטניה למטרות עסקים ולקחה עמה את מרינה. שם, פגשה הצעירה את מי שיהיה לבעלה ג'ון צ'פמן נגן אורגן בכנסיה. על אף שלא ידעה כלל אנגלית, והוא לא ידע ספרדית, היא החליטה להישאר עמו בבריטניה ונישאה לו חודשים ספורים לאחר מכן בשנת 1977.
בנותיה סיפרו כי אמן סיפרה להן בילדותן לפני השינה סיפורים על הג'ונגל, וגידלה אותן בדרך היחידה שהכירה כמו הקופים. "אם רצינו לאכול, היינו צריכות לעשות רעש מסוים", סיפרה ג'יימס, "כל החברות שלי בבית הספר אהבו את אמא שלי כי היא הייתה כל כך מיוחדת. היא הייתה מאוד ילדותית בהרבה מובנים".
כיום צ'פמן מסייעת לילדים במצוקה, וממשיכה לספר את סיפורה. ספרה נמכר כבר בשבע מדינות ובשנה הבאה יתורגם לאנגלית. לפני כחמש שנים ביקרה עם בתה בקולומביה בניסיון למצוא את משפחתה. "אישה אחת יצרה איתנו קשר, אך אמי לא הסכימה להיפגש איתה", סיפרה ג'יימס. "הדבר המדהים הוא ששמה של האישה הוא מרינה לוז. אנחנו לא יודעים אם היא שינתה את שמה לזה של אמי, או שאמי קראה לעצמה בשם זה כי זכרה אותו באופן לא מודע מילדותה".