שנה למותו: על הטירוף והשפיות של הרודן קדאפי

הוצאתו להורג של קדאפי בעיר סירת, לפני שנה

לפני כמה שנים קרא שליט לוב מועמר קדאפי לדיפלומט הלובי הבכיר, עלי תריכי. "טוס עכשיו למרוקו ותגיד למלך חסן השני שהוא 'ריאקציונר ומשת"פ'", שאג קדאפי. תריכי אכן נסע להיפגש עם מלך מרוקו, אך לא מילא אחר דרישתו של קדאפי. "תחשוב שנציג ממדינה זרה מגיע למדינה כדי לומר למלך או למנהיג שהוא 'משת"פ'", נזכר תריכי. "כמובן שלא העברתי את המסר הזה. באתי למלך כדי למסור לו הזמנה לפסגה האפריקאית שהייתה אמורה להיערך בטריפולי. המלך קיבל אותי ביחד עם שר החוץ ושניים מיועציו ואז הוא אמר לי: 'לפני הכל, אני רוצה להשמיע לך הקלטה'. זו הייתה הקלטה מהרדיו הממלכתי בלוב ונשמעו בה ביטויים קשים מאד נגדו, נגד המוסר שלו ונגד עמדותיו. בסופו של דבר קיימתי אתו פגישה ארוכה, שנמשכה משמונה בערב עד שתיים לפנות בוקר, וליבנו את העניינים".


תריכי, שכיהן במשך שנים ארוכות בתפקידים בכירים תחת משטר קדאפי, בהם תפקיד שר החוץ, העניק לפני מספר חודשים ראיון ארוך לעיתון "אל-חיאת". בראיון סיפר תריכי בהרחבה על הבוס לשעבר מועמר קדאפי, שחוסל באכזריות בדיוק לפני שנה על ידי המורדים בעיר הולדתו סירת. במהלך הראיון סיפר תריכי כיצד נאלץ פעמים רבות לתקן את הנזקים הדיפלומטיים והמדיניים שגרם קדאפי בדבריו ובמעשיו, כפי שעשה במרוקו. בין השאר סיפר על משברים דיפלומטיים שגרמה התנהגותו של קדאפי ליחסים של לוב עם ערב הסעודית, סודן ותוניסיה. בנוסף סיפר כיצד קדאפי הביך את לוב כשהעלה דרישות הזויות - כגון "לבטל" את שוויץ ולחלק אותה בין איטליה, צרפת וגרמניה ולחקור מחדש את חיסול ג'ון קנדי - וכיצד פעל לא פעם בצורה מגלומנית, בלתי-צפויה ולעתים מטורפת.

"אני חושב שפעמים רבות הוא היה חי בתוך עולם משלו", השיב תריכי לשאלת המראיין "האם קדאפי היה משוגע". "יש לי תחושה שהוא היה משוכנע שהוא אישיות יוצאת דופן ושמוטלת עליו החובה לשנות את העולם. מועמר לא הבין את מוגבלותה של לוב ואת מוגבלות תפקידו. הבעיה היא שברגע ששליט משיג כמה הישגים קטנים, הוא חושב שהוא מסוגל להשיג כל דבר. הדבר המסוכן אצל קדאפי הוא שהיו לו עמדות ותגובות בלתי-צפויות. הוא הציע פתרונות שקשה היה לצפות אותם. מי אתה בכלל שתציע לאו"ם לבטל את שוויץ? הוא הרי ביקש מהנציג של לוב באו"ם להעלות את ההצעה באופן רשמי. הנציג סירב וזומן לטריפולי. קדאפי קרא הרבה אבל הוא לא הכיר את העולם האמיתי, העולם שנמצא במציאות. הוא התייחס לארה"ב כפי שהוא התייחס לגרנדה. הוא לא התייחס בכלל לכוחן הכלכלי והפוליטי של המדינות".


במשך עשרות שנות כהונתו הפך קדאפי ליעד אטרקטיבי עבור מדעני מדינה, בעיקר מתחום הפסיכולוגיה וההתנהלות החברתית-מדינית, שניסו לנתח את אישיותו המורכבת ולבדוק האם הוא משוגע. פרופסור יהודית רונן, המעידה על עצמה שלעיתים היא חשה שהיא מכירה את קדאפי טוב יותר מכפי שהכיר את עצמו, טוענת כי אותם חוקרים הגיעו פעמים רבות עם מסקנות ידועות מראש שלפיהן קדאפי מטורף. "כל ניתוח של אישיות כה עשירה ומורכבת כמו זו של קדאפי בשלט רחוק הוא לא אמין ואפילו יומרני", אומרת רונן, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "באישיותו היו מרכיבים מגוונים שכמו קלידוסקופ, בכל פעם שהיית מזיז אותו בסערה, היה מתגלה פן אחר ולא צפוי. ממעקב ארוך שנים שאני מנהלת אחר התנהלותו, להערכתי לא מדובר באדם משוגע אלא באדם שלא ענה לנורמות המקובלות בניהול מדיניות".

רונן אומרת כי היא לא רואה מצב שבו מנהיג שולט במדינה במשך כל כך הרבה שנים בזמן שהוא סובל מחוסר שפיות. "אדם בלתי שפוי במציאות של שלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 לא יכול לנהל מדינה עתירת נפט שלא מעט לוטשים עיניים למשאביה. למרות שהיו כל כך הרבה חוגים לא מרוצים בתוך לוב, קדאפי בכל זאת הצליח לשלוט במשך 42 שנים. אני לא מקבלת את הדבקת התווית של 'לא שפוי', 'משוגע', 'מטורף'. אני שוללת זאת לחלוטין. האיש היה יוצא דופן. הוא שונה נורמטיבית בהתנהלות שלו מכל מנהיגי המדינות, בוודאי בתרבות המערבית".


"קדאפי נישא על גלי חזון אידיאולוגי והוא דבק בו בצורה פנאטית הן כלפי פנים, הן בזירה הערבית והן בזירה הבינלאומית. הדבקות והלהט שלו אחר האידיאולוגיה שלו סימנו אותו כאדם מטורף כי ההתנהלות שלו לשירות אותה אידיאולוגיה נתפסה בקרב חוגי המערב וחוגים ערבים פרו-מערביים כהתנהלות בלתי רציונלית. עם זאת, ברציונל שלו הוא ללא ספק היה עקבי, ושכשמנתחים במבט לאחור את התנהלותו במדיניות הפנים והחוץ, בהחלט ניתן להבחין בעירוב מרכיבים של רציונליות, של הרפתקנות, וכן של מגלומניה לכוח, למעמד ולהכרה בינלאומית שלעיתים נראו חורגים מהתנהלות תקינה של ראש מדינה. זה כמובן לא הופך אותו למשוגע".

אחת הדוגמות הטובות להתנהלות מדינית "בלתי מקובלת" בלשון המעטה הייתה כשקדאפי זעם על שוויץ וקרא לאו"ם לבטל את המדינה. בחודש יולי 2008 נעצר בשוויץ בנו חניבעל, יחד עם רעייתו, בחשד שהכו את משרתיהם. קדאפי הזועם החליט לעצור את משלוחי הנפט אל שוויץ, להחזיק שני אנשי עסקים שוויצרים כבני ערובה בלוב, לקרוא ל"ג'יהאד" נגד שוויץ ולבסוף לקרוא לאו"ם לפרקה ולחלקה מחדש בין צרפת, גרמניה ואיטליה. תריכי, שהיה קרוב לקדאפי, טען כי התקרית עם שוויץ היא רק דוגמה אחת מני רבות שבעטיין הוא וחבריו הדיפלומטים נאלצו "לתקן את הנזקים הכבדים שנגרמו בעקבות הצהרותיו או מעשיו".


רונן טוענת כי הסכסוך עם שוויץ מבטא את המגלומניה של קדאפי, "שהתנהל בתוך בועה של שכרון כוח". עם זאת, היא מדגישה שהתנהגותו כלפי המערב נבעה מתוך תפיסה אידיאולוגית ברורה ולעיתים מתוך בורות: "קדאפי נולד במדבר, בחברה שבטית, שערכיה הוטבעו מתחת לעורו. כל חייו הוא נשא את המטענים השבטיים-התנהגותיים על גבו, ואלו הניעו את התנהלותו ואת עיצוב תפיסת עולמו. הוא חשב שהתנהלותו נכונה כי הוא הונע על ידי חזון אידיאולוגי שבער בעצמותיו עד יומו האחרון. קדאפי בקושי יצא מתחומי מדינתו, גם בגלל הסנקציות וגם בגלל שדיבר אנגלית ברמה נמוכה מאוד. הוא לא העריך את מנהיגי המערב, לא ידע ליצור איתם קשרים. הוא היה בנתק איתם. הוא גם לא הבין את המנטליות המערבית של ערכים תרבותיים ושל ערכי יסוד כמו זכויות אדם".

תריכי, שסירב גם הוא באותו ראיון לכנות את קדאפי "משוגע", הזכיר בראיון את התקרית שהביכה אותו יותר מכל: הנאום הבלתי נגמר בעצרת האו"ם בשנת 2009. בעקבות הנאום - שזכה לכינוי "מופע האימים" - התחזקו תחושות הלעג והבוז כלפי שליט לוב, ורבים טענו אז שמדובר בליצן ולא במנהיג לגיטימי. באותו נאום מדובר, התעלם קדאפי בבוטות מרבע השעה שהוקצבה לו, ובמשך שעה וחצי תקף את האו"ם, קרע את תקנון האו"ם, האשים את ישראל ב"רצח עם" בעזה, טען שהעולם מנצל את אפריקה, הכריז על כוונתו להקים מועצת ביטחון עצמאית לאפריקה ואף הגדיל לעשות כשקרא לפתוח מחדש את תיק חיסול הנשיא ג'ון קנדי.


תריכי, שכיהן אז כנשיא עצרת האו"ם, לא ידע היכן לקבור את עצמו מרוב מבוכה. "זו הייתה הפעם היחידה שבה קדאפי הגיע לעצרת האו"ם", סיפר. "אני שימשתי כנשיא העצרת וראשי מדינות הורשו לדבר לא יותר מעשר דקות. מועמר דיבר יותר משעה וחצי והביך אותי מאוד. סגן מזכ"ל האו"ם רצה ללחוץ על האור האדום כדי להזכיר לו שזמנו תם. הוא העביר לו כל הזמן מסרים שיקצר, אולם קדאפי המשיך והמשיך. הוא גם ניצל את הבמה שהוא קיבל כדי להשתלח באו"ם ולקרוע את התקנון שלו. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון התכוון לדרוש ממנו להפסיק את נאומו אולם ביקשתי ממנו להמתין כי לא ידעתי כיצד מועמר עלול להגיב. כל כך התביישתי, עד שהסתרתי את פניי בידיי, וזו התמונה שהופיעה בתקשורת למחרת".

"קדאפי אמר דברים לחלוטין בלתי הגיוניים. הוא התעלם לגמרי מהנהלים המוכרים בעצרת האו"ם ודיבר כאילו הוא בנאום בטריפולי או בעיר מוצאו סירת. הוא דיבר כאילו הוא יודע-כל ומותר לו לומר הכל ולדרוש הכל. זו הייתה 'פאדיחה' גדולה", סיכם.

רונן מזכירה שלמרות המוזרויות והדעות הקיצוניות והבלתי צפויות, השכיל קדאפי להקיף את עצמו בחבורה של אנשים חכמים שהצליחו לא פעם למתן אותו: "אחת מחוכמות החיים של קדאפי הייתה להקיף את עצמו במעגלי יועצים שבראש ובראשונה היו נאמנים לחלוטין למשטר ובעלי תבונה מדינית. עלי תריכי היה אחד מהם. גם בנו של קדאפי, סייף אל-איסלם, היה אחד מהם, בעיקר בשנות ה-90. הייתה להם השפעה מרגיעה. סיף אל-איסלם ידע למתן את המוזרויות של אביו, והוא הקשיב לו. השיא היה כשקדאפי ויתר על הנשק להשמדה המונית ב-2003. בדיעבד, אגב, מסתבר שנשאר בלוב לא מעט נשק כימי שלא הושמד למרות התחייבותו של קדאפי, ובמהלך הלחימה האחרונה בלוב עוררו המאגרים הללו לא מעט דאגה במערב".

"אפשר ללמוד מכך על התנהלותו של קדאפי, שתמיד שאף להשיג נשק להשמדה המונית. חרף כל התהפוכות הבינלאומיות וחרף כל הלחצים שריסקו אותו, הוא הצליח בסופו של דבר להשיג מאגרי נשק כימי ולשמור עליהם. זו הייתה תפיסת עולמו: ראייה של שחור-לבן. מה שלא מתאים הוא פסול מעיקרו. בחברה הבדואית השבטית צריך לפעול באכזריות לביעור האיומים ולהגיע לפיוס כשהמצב דורש. את שני הדברים האלה הוא עשה בעוצמה רבה".

לקריאה נוספת:
"בין מייל למייל: כך אנס קדאפי שפחות-מין קטינות"
"המודיעין האלג'יראי חשף את מקום מסתורו של קדאפי"
עוזרו של קדאפי: "הוא חיסל את מי שידע שאמו יהודייה"



לפניות לכתב ניר יהב: nir_yah@walla.com