במלאות 40 שנים לרצח י"א הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר 1972, חושף ארכיון המדינה קובץ ובו 45 תעודות העוסקות באירוע הטרגי. הקובץ כולל מסמכים של המוסד, השב"כ, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, מברקים סודיים משגרירויות ישראל ודיונים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. התעודות פורסות יריעה מדאיגה על השאננות וההתעלמות של קהילת המודיעין מידיעות והתראות על תכניות אש"ף לבצע פיגוע בעל "אופי בינלאומי" בראשית ספטמבר, את כישלון השב"כ לאבטח את המשלחת ואת הניסיונות של ראש השב"כ לאחר הרצח להתנער מאחריותו וכל זאת כל רקע דיונים סוערים בממשלה הטחת האשמות ומשבר ביחסים עם גרמניה.
הדיון בעניין דרכי המלחמה בארגוני הטרור, שהחל בישיבה של ועדת החוץ והביטחון בתשיעי באוקטובר ועסק בדו"ח "ועדת קופל" שבחנה את סוגיית האחריות לאבטחת המשלחת לאולימפיאדה, נמשך בשתי ישיבות נוספות. חבר הכנסת יעקב חזן ממפ"ם טען שזו מלחמה קשה ככל המלחמות ולכן "צריך לא רק להתגונן אלא גם להתקיף; יש לחפש את אנשי הטרור ולהרוג אותם. צריך להפוך אותם מרודפים לנרדפים". גולדה מאיר רמזה שישראל אינה יושבת באפס מעשה במלחמה בטרור בחו"ל ו"יש מחשבות ויש תכניות", והוסיפה: 'יש מדינות ידידותיות האומרות: אצלנו לא תעשו זאת, כאן אנו בעלי הבית. כל זה לא פשוט. זו איננה ארצנו'".
ב-24 באוקטובר התקיימה ישיבה נוספת באותו עניין, אך תוכנה לא הותר לפרסום. הסיבה לכך היא שכנראה באותה ישיבה דווח לחברי הוועדה על המדיניות החדשה שאימצה קהילת המודיעין של ישראל בראשות המוסד. זו המדיניות שעליה המליץ בדבריו גם ח"כ חזן לרדוף אחר אש"ף ולשבש את תכניותיו ותשתיותיו לא רק במדינות הערביות אלא גם מחוץ לגבולות המזרח התיכון, כולל במדינות ידידותיות לישראל. זו מדיניות החיסולים נגד טרוריסטים המיוחסת לישראל. ישראל, למעט שתי תקלות (החיסולים הכושלים בלילהאמר שבנורבגיה ביולי 1973 נגד בכיר אש"ף עלי חסאן סלאמה ובחאלד משעל מהחמאס בירדן בפ-1997) לא הודתה מעולם באחריות לחיסולים. אף שאהרון יריב, לשעבר ראש אמ"ן ויועצה לענייני טרור של גולדה מאיר אישר כעבור 25 שנים ב-1997 כי אכן ישראל היא שהחלה לרדוף ולחסל טרוריסטים פלסטינים לאחר הרצח במינכן.
הדיון הנוסף בנושא בוועדת החוץ והביטחון התקיים ב-3 בנובמבר כשברקע פרשת חטיפת מטוס לופטהנזה ושחרור מחבלי מינכן.
בישיבה נשבה רוח לוחמנית והכול הסכימו שהגיע הזמן להפוך את המחבלים מרודפים לנרדפים, כדברי חזן, אם אפשר בשיתוף פעולה של כוחות הביטחון המקומיים, ואם אי-אפשר בלעדיהם. ראש האופוזיציה ומפלגת הליכוד מנחם בגין הציע להקים יחידה מיוחדת למלחמה בטרור ולגייס אליה ממיטב האנשים שעסקו בפעילות חשאית בעבר כמו יצחק שמיר, איסר הראל (שפרשו בין שבע לתשע שנים קודם לכן מהמוסד י.מ.) ואחרים. "אם אמנם נעשה זאת, נשנה את המצב במהרה. לא צריכות לעבור שנים עד אשר, במידה רבה, נדביר אותם", אמר בגין.
לובה אליאב, אז איש מפלגת העבודה (המערך), טען שצריך לפגוע לא רק במחבלים במחנות הפליטים בלבנון ובסוריה, כפי שנעשה בתגובה לרצח במינכן, אלא גם בראשי הטרור. בנימין הלוי (ליכוד) מתח ביקורת על המוסד. בכל אירועי הטרור הגדולים שהיו לאחרונה (חטיפת מטוס סבנה, התקפת היפנים בלוד ואסון מינכן), אמר, "לא קיבלנו מידע מוקדם מהמוסד".
בתשובתה אמרה גולדה מאיר ש"כבר יש שגרירויות ערביות במקומות שונים שאנשיהן די עצבניים". היא הסבירה עד כמה קשה להגיע להסכם שיתוף פעולה נגד הטרור גם עם מדינות ידידותיות באירופה. היא הצדיקה הפצצות של יעדי מחבלים במדינות ערב לפני שהם מבצעים פעולה ועם זאת הדגישה שנעשה כל מאמץ למנוע פגיעות בחפים מפשע. לסיום שללה את ההצעות של חברי ועדה אחדים לתקוף יעדים בלוב מכיוון שמדינה זו קלטה את משוחררי מינכן.
עוד על חשיפת הפרוטוקולים של הטבח במינכן:
ראש הממשלה התפלאה: "איך לא שמרו על הבחורים שלנו?"
המחדל הישראלי באבטחת הספורטאים
צפו בסרט "היום ה-11: ניצולי מינכן 72'"