סוחרי הגופות: הסודות שמאחורי "משפט המאה" בסין

מאז שלשום (חמישי) עוסקות לסירוגין הכותרות הראשיות בכלי תקשורת רבים בעולם בהתרחשויות בתוך אולם בית המשפט בעיר האי-פיי בסין, בו נפתח - והסתיים לאחר שעות ספורות - המשפט הטעון ביותר מבחינה פוליטית שנערך בסין זה עשורים. הליך זה מהווה את נקודת השיא, עד כה, בפרשת רצח שמזעזעת בחצי השנה האחרונה את צמרת ההנהגה הסינית. על ספסל הנאשמים ניצבה גו? קאי-לאי, אשתו של בו? שי-לאי, אחד הפוליטיקאים הבכירים בסין, שהודח השנה מכל תפקידיו. בו היה מועמד לתפקיד סגן ראש הממשלה, וניצב בלב המאבקים המאיימים ליצור אפקט דומינו שיציב סכנה של ממש לשלטון המפלגה הקומוניסטית.

גו, יחד עם משרתה, ג'אנג שיאו-ג'ון, הואשמה ברצח ניל הייווד, איש עסקים בריטי וידיד קרוב של המשפחה, שמצא את מותו בנסיבות מסתוריות בנובמבר האחרון בעיר צ'ונג-צ'ינג - שם גרה גו יחד עם בעלה בו, שכיהן בתפקיד מזכיר המפלגה הקומוניסטית, התפקיד הבכיר במחוז. לפי החשדות שפורסמו בתחילה, גו הרעילה את הייווד בגלל מה שהוגדר "מחלוקת עסקית".

כמקובל במשפטי ראווה, המידע שנחשף לתקשורת היה מועט ומגמתי. הוא כלל צילומים של כמה שניות בהם נראתה גו על ספסל הנאשמים, והצהרה קצרה של בית המשפט, שסיכמה את העובדות, לכאורה: במהלך ערב במלון, השקו גו וג'אנג את היווד באלכוהול, וכשהיה שיכור והחל להקיא הוא ביקש מהם מים; הם השקו אותו מכוס מים, שאליה החדירו מבעוד מועד רעל מסוג ציאניד, והביאו למותו. לפי הודעת בית המשפט, שני הנאשמים - שנראו שלשום בציבור לראשונה מאז מעצרם - "לא חלקו על העובדות". אתמול דיווחה התקשורת הממלכתית בסין כי גו הודתה באשמה, וצוטטה כשהיא מספקת מניע סתום משהו: "הייתי במצב של התמוטטות נפשית כי חששתי לחיי בני". היא לא נשמעה אומרת את הדברים בקולה.

המניע המדויק לרצח מעולם לא פורסם רשמית, אולם בדלי פרטים שהתפרסמו בחודשים האחרונים, חלקם בסין וחלקם בכלי תקשורת בעולם, מעלים תמונה לפיה "המחלוקת העסקית" שהביאה לרצח קשורה לשירותים שסיפק הייווד למשפחה - ובהם העברת כספים לחו"ל, וסיוע לבנם של בני הזוג, בו גואה-גואה, להתקבל לבית הספר היוקרתי הארואו ולאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה. הכרעת הדין טרם פורסמה, אולם לפי כל ההערכות, השופטים צפויים להרשיע את גו ברצח. הם יעשו זאת מבלי למסור הסבר מדויק לגבי המניע, ומבלי לחשוף חלקים נוספים מהקרחון, שהרצח הוא רק הקצה שלו.

לא צריך ידע מעמיק לגבי מידת ההפרדה בין הרשויות בסין כדי להבין שמאחורי הקלעים של המופע המשפטי הזה עומד במאי קפדן, בדמות ההנהגה המרכזית של הרפובליקה העממית. הטענה הנשמעת מכל עבר סביב פתיחת המשפט גורסת כי גו קאי-לאי ובעלה אינם אלא שעירי לעזאזל, ומשפט הרצח הוצב במוקד תשומת הלב כדי להסיט אותה מהתרחשויות גדולות בהרבה, שחשיפתן עלולה להעיב קשות על חילופי הדורות בהנהגה, המתרחשים בסין אחת לעשור בערך, ומועדם צפוי בחודשים הקרובים.

ההערכות הללו זוכות לחיזוק ממידע ממקורות בסין, שהגיע בימים האחרונים לידי העיתון הבינלאומי "אפוק טיימס", המתפרסם ב-35 מדינות ומפעיל בסין כתבים המדווחים ממנה ללא צנזורה. לפי מידע זה, באמצעות המשפט מקווה ההנהגה הסינית להראות לקהילה הבינלאומית שרוצחי איש העסקים הזר נותנים את הדין, ובמקביל להציג פתרון מניח את הדעת לתעלומות בלתי פתורות אחרות - כמו הסיבה להדחתו של בו שי-לאי (שלא נראה מאז ההדחה במרץ), או הסיבה לניסיון עריקתו לארצות הברית של יד ימינו, וואנג לי-ג'ון.

כך, תוכל ההנהגה הסינית להמשיך להסתיר את אחד הסיפורים הגדולים ביותר בסין בעשור האחרון, הכולל - לפי מקורות שונים - מזימה לתפוס את השלטון בכוח, רדיפה אחר בצע כסף, ורצח המונים. בין היתר, עולה מהמידע האחרון כי ברקע לרצח עומדת מעורבותם של כל "כוכבי הפרשה" - הנרצח, הנאשמת ובעלה הפוליטיקאי - בתעשייה שגלגלה מיליוני דולרים בשנה ממכירת גופות של אנשים שנרצחו בסין למטרות שונות, ובין יתר לתערוכות גופות בחו"ל.

מרבית הדיווחים על הפרשה ממקמים את תחילתה לפני כחצי שנה, ב-6 בפברואר, אז נעלם מביתו וואנג לי-ג'ו?ן, אחד מבכירי המפלגה הקומוניסטית, סגן ראש העיר צ'ונג-צ'ינג ומפקד המשטרה בעיר - ויד ימינו של מזכיר המפלגה הקומוניסטית בעיר, בעלה של הנאשמת ברצח. כלי תקשורת בסין ובלוגרים ניסו לשער לאן נעלם. בתחילה העריכו שהוא נמלט לאחר שהמשטרה הטילה עוצר על ביתו, ובדיווחי התקשורת הרשמית של סין פורסם שהוא יצא לחופשה בעקבות עומס עבודה כבד.

מאוחר יותר באותו היום התגלתה כבר תמונה שונה: לפי דיווחים חדשים, וואנג עלה על רכב אזרחי והחל בנהיגה בת ארבע שעות מערבה, לכיוון הקונסוליה האמריקנית בעיר צ'נג-דו, שם העביר לאמריקנים מידע על פשעים שביצעו לכאורה בכירים במפלגה הקומוניסטית, בהם בו ואשתו. נטען שהוא גם העביר מידע לגבי רציחתו של הייווד, בפרשה שאירעה שלושה חודשים קודם לכן, שעד אז יוחסה באופן רשמי ל"הרעלת אלכוהול".

שבועות ספורים לאחר תקרית הקונסוליה, הודח בו שי-לאי מתפקידו ומחברותו בפוליטביורו, המועצה העליונה של המפלגה הקומוניסטית, ונפתחה נגדו חקירה בגין עבירות שחיתות עלומות. במקביל, נפתחה בנפרד חקירה נגד אשתו גו, בחשד שהרעילה למוות את הידיד הבריטי של המשפחה. מאז ועד היום, לא פורסם דבר על מעצרו וחקירתו של בו שי-לאי, ואת מירב תשומת הלב קיבלו אשתו גו ופרשת הרצח.

סיפורה של גו תפס את תשומת הלב גם בשל דמותה הציבורית, כפי שהוצגה בתקשורת הבינלאומית. היא התפרסמה כבתו של גנרל מפורסם ומשפטנית מצליחה, שהגנה על חברות סיניות בבתי משפט בארה"ב (ואף כתבה ספר בנושא). בניגוד לרוב נשות הפוליטיקאים בסין, היא לא חסתה בצל בעלה אלא ניהלה יחד עמו אורח חיים ציבורי ראוותני, וכעת מתמודדת עם הנפילה מחיי החברה הגבוהה לספסל הנאשמים.

גו הוצגה גם כאישה חומדת בצע, שניצלה את קשריה של בעלה כדי להרוויח ולהבריח הון עתק לחו"ל באמצעות הייווד. מנגד, דווקא בגרסה שפורסמה בסין נרמז כי גו רצחה את הייווד לא מבצע כסף אלא כדי להגן על בנה, בו גואה-גואה, שנמצא כיום בארה"ב - טענה שיכולה להציל אותה מעונש מוות, אם תתקבל בבית המשפט.

מידע בלעדי שהגיע לאחרונה לעיתון האפוק טיימס משנה את התמונה שצוירה וחושף צד מכוער עוד יותר בחייה של גו, דבר שהיא וההנהגה הסינית השתדלו להסתיר מחשש שישנה את פני המציאות הפוליטית בסין.

המידע החדש שהתקבל כעת מסין שופך אור נוסף על הרקע האמיתי לרצח - ומבהיר מדוע שלטונות סין חוששים כל כך שהסיפור האמיתי יתגלה. המקורות מאשרים כי ניל הייווד היה מעורב בעסקים המשפחתיים של משפחת בו - הוא אכן עזר להם להעביר לחשבונות בחו"ל כספים שהרוויחו מעסקאות שונות בסין. אולם אותם עסקים היו שונים מעט ממה שנהוג להניח, ומעורבותו של הייווד חרגה הרבה מעבר לתפקיד של צינור להעברת כספים. לפי מקור המעורה בנעשה, הייווד ידע יותר מדי על עסקי המשפחה, והחל לדבר על כך - וזו הסיבה שנרצח.

את שורשי הסיפור ממקם המקור בשנת 2000, אז הוקמו בעיר דאליין, שבה כיהן אז בו שי-לאי כראש עיר, שני מפעלים העוסקים בשימור גופות. הגופות מהמפעלים נשלחות בהמשך לתערוכות בעולם המציגות גופות. ב-2003 דיווח המגזין “The Oriental Outlook Magazine", המסונף לסוכנות הידיעות הסינית הממלכתית "שינחואה", כי באותה שנה סין הייתה המדינה שייצאה את הכמות הגדולה ביותר בעולם של גופות אדם, ושאחד המפעלים בדאליין היה המפעל הגדול בעולם לשימור גופות אדם.

החוק הסיני אוסר על מסחר בגופות אדם, מלבד במקרים מסוימים, אבל בו וגו היו במעמד שאפשר להם לחתום על מסמכים שיבטיחו שהמפעלים יקבלו את האישורים הנדרשים לסחור בגופות. מהמפעלים נשלחו הגופות לחו"ל, הוצגו בתערוכות מסביב לעולם וגרפו הון עתק. גו, שהייתה לפי המידע המוח שמאחורי הקלעים, עסקה בפתיחת ערוצי שיווק לחו"ל, ולשם כך נעזרה בידידה הייווד, בו ראתה שותף שאפשר לסמוך עליו.

החברות הבינלאומיות שקנו את הגופות, ככל הידוע, לא ידעו מה מקורן. ומהו המקור? כאן נכנס לתמונה הבעל בו, ששמו נקשר לא פעם באחד מסיפורי הזוועה הגדולים של סין המודרנית - רדיפתם של מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג, שנתפשו כאיום על שלטון המפלגה, ורצח עשרות אלפים מהם מאז שנות ה-90. בו נודע כאחד השותפים המרכזיים לרדיפה, וכיום תלויות נגדו למעלה מעשר תביעות בגין פשעים נגד האנושות בספרד, בקנדה, בבריטניה, בארצות הברית ובמדינות נוספות. באחת מהן, באוסטרליה, הוא אף הורשע בהעדרו ב-2007.

כך למשל, ידוע כי בתקופתו של בו כמושל מחוז ליאו-נינג, הוא הקצה סכום עתק לבנייה מחדש של בתי כלא. אחד ממוקדי פועלו היה מחנה העבודה מא-סאן-ג'יא, שאותו הרחיב עד שהפך להיות עיר הכלא הראשונה בסין. המחנה הזה היה לגיהנום עלי אדמות עבור האסירים, רבים מהם מתרגלי פאלון גונג. אלפי דיווחים בדבר עינויים הגיעו ממנו, והתפרסמו באתרים האוספים עדויות על הרדיפה. מחנה סודי אחר באותו מחוז, שקיומו נחשף על ידי "אפוק טיימס" ב-2006, היה בית החולים סו-ג'יא-טון, בו הוחזקו למעלה מ-6,000 אסירים ששימשו כבנק איברים חי. עשרות עדויות וראיות שהגיעו בהמשך, וזכו אף לגיבוי בדוחות בינלאומיים בלתי תלויים, לימדו כי המשטר הסיני עסק במקום זה בקצירת איבריהם הפנימיים של האסירים, בעודם חיים, לצורך מכירתם לתעשיית ההשתלות.

בעבר כבר פורסם כי וואנג לי-ג'ון - אותו מפקד משטרה שניסה לערוק - היה ככל הנראה קשור לתעשייה הזאת. בספטמבר 2006 הוא אף זכה בפרס על תרומתו להצלחתן של השתלות איברים מ"תורמים" חיים (תוכן נאום קבלת הפרס שלו זמין ברשת). המידע החדש שהתקבל כעת מאשר כי לא רק וואנג, אלא גם פטרונו בו שי-לאי ואשתו היו מעורבים ישירות באותה תעשייה של קצירת איברים, ולא רק זאת, אלא שגם מכרו לאחר מכן את הגופות שנשארו. לא ידוע אם הצרכנים בחו"ל היו מודעים למקורן של הגופות, אך מי שבהחלט ידע הוא המתווך - ניל הייווד.

לאחר התקופה בדאליין התקדם בו לתפקיד מושל מחוז ליאו-נינג ולאחר מכן מונה לשר המסחר של סין, כשהוא ממשיך לטפס במעלה ההיררכיה המפלגתית ולצבור כוח. אלא שבמקביל הצטברו נגדו עוד ועוד תביעות בחו"ל, באשמת עינויים ורצח, ואלו העיבו על התקדמותו. באחד ממסמכי מחלקת המדינה האמריקאית שנחשפו באתר ההדלפות ויקיליקס, התייחס לעניין דיפלומט מבייג'ינג: "בו שי-לאי כיוון לעבר תפקיד סגן ראש הממשלה. אולם ראש הממשלה, וון ג'יא-באו, טען נגד הקידום בציינו את התביעות הרבות ברחבי העולם. וון טען כי החשיפה הבינלאומית השלילית של בו הפכה אותו למועמד בלתי ראוי לייצג את סין בדרג בינלאומי גבוה".

ייתכן שמסיבה זו נשלח בו ב-2007, למורת רוחו, הרחק מבייג'ינג, למערב סין, לשמש שם כמזכיר המפלגה בעיר צ'ונג-צ'ינג. למעשה, היו לו תוכניות אחרות - הוא רצה לשוב לבייג'ינג ולהוכיח שהוא יכול למלא תפקיד מרכזי. בצ'ונג-צ'ינג הוא שקד על בניית הפרסונה הציבורית שלו עד כדי פולחן אישיות; פתח בקמפיינים ראוותניים כמו "לשיר שירים אדומים", שבו דחק בציבור בצ'ונג-צ'ינג לשיר שירי הלל לדגל האדום; והוביל תוכנית מתוקשרת למיגור הפשיעה בשם "למחוץ את השחור", שבמסגרתה פעל נגד המאפיה המקומית, תוך שהוא מנצל את ההזדמנות כדי לחסל יריבים פוליטיים.

הטעות הגדולה ביותר שעשה, וזו שכנראה הביאה לבסוף לנפילתו, הייתה חיסול אחד יותר מדי. במסגרת קמפיין "למחוץ את השחור" הוא הרג את וון צ'י-אנג, סגן מפקד משטרת צ'ונג-צ'ינג, שבמקרה היה גם בן חסות של פונקציונר חשוב אחר, ה?א גואו-צ'יאנג, חבר הוועדה המתמדת של הפוליטביורו, שהופקד על "ועדת הפיקוח על המשמעת" - הגוף המפלגתי האחראי לחקירת חברי מפלגה. הוועדה הזו החלה לחקור את בו - חקירה שנמשכת גם כעת. כשהוועדה תסיים את חקירתה ותחליט על פסק הדין, היא תעביר אותו מטה לבית הדין האזרחי, שיקיים משפט פומבי שבתומו יודיע על פסק הדין שנקבע מראש.

הנסיבות שבהן נפתחה החקירה נגד בו מוארות גם הן באור חדש על ידי המידע שהתקבל כעת. לפי המידע הזה, נשיא סין, הו ג'ין-טאו, החליט להפיל את בו כשהבין שהוא אינו רק שואף להגיע לתפקידים בכירים במפלגה ולהנהיג אותה, אלא זומם להשתלט על ההנהגה באופן פעיל, בהפיכה צבאית. חששו של הו, כך עולה מדיווח זה, התגבר בנובמבר האחרון, בזמן ששהה בוועידת מדינות אסיה והפסיפיק (APEC) בהוואי. בהיעדרו, ניצל בו את ההזדמנות וערך תמרון צבאי נרחב באמצעות קשריו עם מפקדים שונים, למרות שהצבא לא נתון לפיקודו.

כדי להפיל את בו, היה על הנשיא לאסוף עדויות על פשעיו. לכן שלח את ועדת הפיקוח על המשמעת לחקור את וואנג לי-ג'ון, יד ימינו של בו - וכאן אנו מתחברים לתחילת הסיפור. לבו היו שתי אפשרויות: לתאם גרסאות עם וואנג ולהגן עליו, או לחסל אותו. הוא בחר באפשרות השנייה. וואנג, שגילה זאת מבעוד מועד, נמלט לקונסוליה האמריקנית.

לאחר הדחתו ומעצרו של בו, היו צריכים מנהיגי המפלגה להחליט מה לעשות עמו. הם לא רצו להאשים אותו בהרג אויביו הפוליטיים או בקיום תמרונים צבאיים באופן בלתי חוקי, כדי לא לכבס בחוץ את הכביסה המלוכלכת של המאבקים הפנים-מפלגתיים; הם בוודאי אינם רוצים להאשים אותו בקצירת איברים או בסחר בגופות, שהודאה בקיומם עלולה לסכן את יציבות שלטון המפלגה. ניל הייווד סיפק להם את הפתרון: תביעה פלילית שאינה פוליטית - רצח של זר ממניעים אישיים.

גו ודאי תורשע בקרוב, אבל בכך לא יסתיים הסיפור. אחרי שיסיימו "לטפל" בה, יצטרכו מקבלי ההחלטות בבייג'ינג להחליט מה יעשו עם בו עצמו. לפי שעה, הם יכולים להאשים בביצוע הרצח רק את אשתו, אבל ייתכן שימצאו את הדרך לקשור אליו גם את הבעל - באופן ישיר או עקיף - וכך למצוא תירוץ להיפטר גם ממנו ולהשתיק את כל יתר חלקי הפרשה. כך יפתרו, לפחות לעת עתה, את הבעיה הפוליטית. אולם במבט לטווח הארוך יותר, הסיפור הזה חושף את עומק הבקיעים באחדות השורות של ההנהגה הסינית, ומחדד את התחושה שמעצמת הענק עוד צפויה לחוות בתקופה הקרובה זעזועים פוליטיים נוספים.

הכותב, איל לוינטר, הוא העורך הראשי של המהדורה הישראלית של The Epoch Times, קבוצת תקשורת בינלאומית המוציאה לאור עיתונים, אתרי תוכן ומגזינים ברחבי העולם ומתמחה בסיקור סין ממקורות לא מצונזרים.

לקריאה נוספת:

אפקט הדומינו: עד לאן תגיע הטלטלה הפוליטית בסין?