את זעקת אנאס הקטן לא הצליחו השוטרים להרגיע

43 ימים לאחר שנעצר – שוחרר אתמול (ראשון) ממעצרו מוחמד סרסור, אביו של אנאס סרסור, שנרצח באכזריות. את התמימות כבר איבדנו. לצערנו אנו יודעים שבנים הורגים לעיתים את הוריהם והורים את פרי בטנם ואת זרעם. מקרים כאלה היו, ישנם ובוודאי גם יהיו. לכן אמירות כגון: "אין זה יתכן שאב ירצח את אביו", אינן רלוונטיות בתיקי רצח שכאלה.

מול השוטרים "שוכבת" גופת ילד, שזועקת את דבר המעשה הנורא שנעשה בה. נאמנותם של השוטרים נתונה לדמו של הילד שזועק מן האדמה. הם רוצים למצוא את הנבל שעשה את המעשה הנורא ולהביאו למשפט. הבעיה היא שאין להם חשוד כלשהו, פרט לאב, שגם לגביו אין כנראה ראיות כבדות משקל.

המשטרה רשאית לבקש הארכת מעצרו של אדם רק למשך 15 יום. לאחר מכן, רשאית המשטרה לבקש להאריך את המעצר בתקופה זהה נוספת. לא ניתן לעצור אדם לצורך חקירה ליותר מתקופה זו, אלא אם כן היועץ המשפטי לממשלה מאשר את הבקשה באופן אישי.

במקרה זה, אישר היועץ המשפטי לממשלה את החזקתו של החשוד במעצר מעבר ל-30 יום. אות היא וסימן, שלא רק חשד יש בידי השוטרים, אלא אולי אף מעבר לכך. גם שופטים נכבדים חזרו והאריכו את מעצרם של חשודים מידי פעם, וגם הם אינם חותמת גומי. הם עיינו בתיק החקירה וחזו בראיות כלשהן, אשר ביססו חשד שהצדיק את הארכת המעצר הרבה מעבר למקובל.

יחד עם זאת, חזינו לא אחת בטעויות שמבצעות הן המשטרה והן מערכת המשפט. אנשים מורשעים לעיתים שלא בצדק. עמוס ברנס המנוח הורשע, כפי הנראה, על לא עוול בכפו וכך גם אחרים. בארצות הברית הוצאו להורג נאשמים, ולאחר מותם – התגלה, בעשרות מקרים, שלא היה בהם אשם.

כאשר אין למשטרה ראיות חיצוניות, מתרכזת כל החקירה בניסיון להוציא הודאה מהחשוד. זוהי חקירה קשה ביותר ומועדת לעיתים לטעויות ולמקרים מביכים במיוחד. לא כל אדם יכול לעמוד במריו ולא להודות, אף כאשר הוא חף, כאשר הוא נחקר במשך 24 ביממה, כל יום – במשך עשרות ימים.

השוטרים מתחלפים בין חקירה לחקירה, אך החשוד הוא אחד. לא כל חשוד מסוגל "להילחם" בכמה שוטרים חכמים ופיקחים, שמקניטים אותו ללא הרף, קוראים לו רוצח שוב ושוב, מראים לו את תמונותיו של בנו, מביאים אותו אל קברו, אולי מפגישים אותו בכוונה עם אביו ואמו, סוחטים אותו רגשית, ועושים בו מניפולציות רגשיות במשך שבועות ארוכים.

לא כל חשוד יכול לעמוד באינספור הטעיות של החוקרים. לא כל אחד עומד ב"זיהוי" מבויים שלו על ידי, כביכול, עד שראה אותו בזירת העבירה. לא כל אחד יכול להתמודד עם "ידיעה" לפיה נמצאה טביעת אצבע שלו במקום מפליל, או לפיה נמצאה דגימת DNA שלו בזירת העבירה או על גופת הקרבן. גם כאשר מוחזר החשוד לתאו למנוחה כביכול, יחכה לו שם המדובב – אשר ממשיך "בחקירתו" גם בתא המעצר ומנסה שלא לאפשר לחשוד לישון כמעט.

שוטרים רשאים אפילו "לזייף" כותרת של עיתון שמוכנס "בטעות" לתאו של החשוד. הם רשאים למסור לחשוד פרטים לא נכונים, כדי לגרום לו להודות. השוטרים כבר חקרו עשרות ומאות חשודים. בעבור החשוד, זו פעם ראשונה בחייו בה הוא עומד לבדו מול סוללה לוחצת, חכמה ומניפולטיבית של שוטרים, שכל מטרתם – להוציא ממנו הודאה באשמה.

בתי משפט בארץ כבר קיבלו הודאות חשודים, גם לאחר שנחקרו כמה ימים ברציפות, כמעט ללא שינה ואף תחת לחצים נוספים. למרות זאת, בית המשפט העליון אישר לעיתים את הרשעתם ושלח אותם לרצות עונשי מאסר ארוכים מאד. אדם שעובר תלאות שכאלה, יכול אולי, אם הוא חזק נפשית, שלא להודות, אך נזק נפשי רב ייגרם לו כמעט ללא ספק.

זעקותיו של אנאס הקטן נדמו זה מכבר. את דמו הזועק מן האדמה, ניסו השוטרים להרגיע ולא צלחו במשימתם. אב חוזר לילדיו, בעל לרעייתו חוזר. כעת הוא יוכל לעלות לקברו של בנו כאב ולא כחשוד. מה חושבת עליו רעייתו – לא נדע. אנו יודעים רק את מה שחושבת המשטרה.

עו"ד עפר ברטל עוסק בעבירות צווארון לבן ובמשפט פלילי במשרד ברטל כהן.


לקריאה נוספת
מוחמד סרסור עלה לקבר בנו: "מאמינים בחפותו"
האב החשוד ברצח בנו: "עשו לי תרגילי חקירה פסולים"
במשטרה מעריכים: "המשפחה מסתירה זהות רוצח הילד בכפר קאסם"