דו"ח מבקר המדינה על המשט הטורקי הטיל סימן שאלה גדול על תהליכי קבלת ההחלטות במדינת ישראל. בראש ובראשונה, מצביע המבקר על מעמדה של המטה לביטחון לאומי (מל"ל) והיחס של בכירי המדינה כלפיה. חרף מערכת היחסים העכורה בין הרמטכ"ל באותם ימים, רא"ל במיל' גבי אשכנזי, לראש המל"ל לשעבר, עוזי ארד, ראה בו אשכנזי גוף איכותי וחשוב, ולכן שלח אליו קצינים איכותיים, בהם קצין המודיעין הראשי לשעבר, תא"ל במיל' יובל חלמיש, ורם רוטברג, שכיהן כראש האגף למדיניות ביטחון במל"ל, ולימים התמנה להיות מפקד חיל הים. לכן, הבעיה איננה באופן שבו מתייחס המטה הכללי של צה"ל למל"ל, אלא באופן שבו הפעילו את המטה אל מול המשימות והאתגרים והאופן שבו רואים שר הביטחון וראש הממשלה את המטה. חשוב לציין שלמרות המאמצים של ברק להראות פרגמטיות כלפי המל"ל, הוא הוכיח בעשורים האחרונים כי מבחינה אידיאולוגית, הוא נגד המל"ל כגוף בעל סמכויות שבראייתו מתנגשות עם משרד הביטחון וצה"ל.
דו"ח מבקר המדינה עושה חסד עם מזכירו הצבאי של ראש הממשלה, אלוף יוחנן לוקר, מאחר שהוא לא מוזכר בו, בניגוד לדעתם של בכירים רבים במערכת הביטחון, שטוענים כי ראוי היה שמבקר המדינה ייתן עליו את דעתו. אין ספק כי מערכת היחסים העכורה, בלשון המעטה, בין ארד ללוקר תרמה לפערים ולתהליך קבלת החלטות לקוי.
על רקע המתחים ביניהם, נכון לבחון מחדש את השאלה אם הוא מזכיר צבאי ומתאם או מוביל תהליכים. דו"ח אמנון ליפקין שחק השיב בנושא וטען שיש למנות מזכיר צבאי לראש הממשלה בדרגת תא"ל, ולבחור לשם כך קצין שנמצא בסוף שירותו הצבאי כדי לא ליצור מתחים מיותרים, על רקע של רצון לקבל דרגה ותפקיד בעתיד. תומך בגישתו דו"ח יוסי קוצ'יק, שבחן את מבנה משרד ראש הממשלה ובתוכו את תפקיד המזכיר הצבאי.
אם ראש הממשלה מבקש ממזכירו הצבאי לבצע משימה, הוא נדרש לפנות אל המל"ל ולא לנסות להניע מהלכים בעצמו מאחר שאין ברשותו מטה, יכולת לעקוב אחרי תהליכים או לזמן דיונים בראשותו. אלוף לוקר ומזכירו בודדים במערכה. לכן, כל ניסיון שכזה גורר אחריו שובל של ביקורת, מתחים ובירוקרטיה, כמו במקרה שניסה לוקר להניע תהליכים בהקמת גדר המערכת בגבול ישראל-מצרים או בפרויקט עוטף ירושלים. הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, נשרד לבצע חשיבה מחודשת על האחריות והמטרות של תפקיד המזכיר הצבאי של משרד ראש הממשלה, כדי להסיר מעליו את העננה והספקות. החלפתו המתקרבת של אלוף לוקר היא הזדמנות טובה לכך.
המל"ל רוצה שיתייחסו אליו ברצינות
המשנה לראש המל"ל מקבל שבחים בדו"ח מבקר המדינה כמי שהתריע, שלח מכתבים ויזם פעולות, אך לא בהכרח התייחסו אליו ברצינות. בכירים במערכת הביטחון התייחסו לכך, וטענו שכדי שהמל"ל יזכה ליחס ראוי, עליו ראשית לכבד את עצמו. המשנה לראש המל"ל מכהן כיו"ר דריקטוריון בחברה ממשלתית, ובשל כך הוא מחזיק בחוזה ניגוד עניינים, שמונע ממנו לעסוק במגוון של נושאים. הקרדיט שקיבל הבכיר על כך שזימן דיונים, ונציגי המערכות והגופים לא בהכרח הגיעו, ראויים, אך צריך לשאול את השאלה כיצד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וראש המל"ל, אלוף יעקב עמידרור, מסכימים לכך שהוא יכהן בכפל תפקידים, בזמן שגורמים במל"ל טוענים ליחס מפלה.
שאלה נוספת שיש לשאול היא כיצד לא מאיישים במל"ל את תפקיד ראש האגף למדיניות ביטחון במקום אלוף רם רוטברג. עוד מעט תחלוף שנה לציון הכיסא הריק של התפקיד, והתשובה של עמידרור לסובבים אותו, כי טרם מצא מועמד ראוי, לא באמת מספקת את הדעת. יש גורמים בכירים במערכת הביטחון שטוענים כי הוא לא באמת מחפש אחר מועמד כדי לא להרחיב את האחריות ולא לגרום לכאבי ראש ולמתחים מיותרים מול הגופים השונים.
שר הביטחון משנה כיוון
שר הביטחון, אהוד ברק, חוטף ביקורת בדו"ח על הריכוזיות ועל תהליך בעייתי בקבלת ההחלטות, אך במסגרת הפקת הלקחים מהמשט הטורקי הוא הניע מספר תהליכים חדשים עם המל"ל. בכיר בלשכת ברק ציין כי השר הנחה את המל"ל לרכז את עבודות המטה במסגרת ההיערכות לתופעות השונות שעלולות להיווצר מהמטסים והמשטים שבאו מאוחר יותר. בפועל, המל"ל התבקש באופן פורמלי לקבוע מדיניות בנושא ולהציג חלופות. המל"ל קיים עבודת מטה סדורה, חילק משימות בין הגופים ומשרדי הממשלה, הפגין תהליך נכון של קבלת החלטות ומוכנות והביא לסיום נכון של האירועים.
ראש המל"ל לשעבר, עוזי ארד, ניסה בכל כוחו לצקת תוכן ואחריות למטה - ועל כך הוא שילם מחיר אישי. עמידרור בחר בגישה שונה. לסובבים אותו הוא אומר כי הוא נקרא למילואים וכשיבחר ראש הממשלה לסיים את תפקידו יקבל זאת באהבה. בשונה מארד, טוענים בכירים במערכת הביטחון, הוא רואה את עצמו כיועץ ראש הממשלה ולא בהכרח ראש המל"ל, כשהוא מגובה בהנחיה של נתניהו למזכירו הצבאי: "כל מה שאני רואה, יש להראות לעמידרור". ההנחיה הזו לא בהכרח מתקיימת, אבל היחסים בין נתניהו לעמידרור הדוקים מאוד, והוא בהחלט נעזר בשירותיו של הקצין הבכיר במילואים, בשר מבשרה של קהילת המודיעין, ובעל יכולות מדהימות להכיר את סגולותיו של המודיעין על יחידותיו.
כשראש הממשלה לא קיבל את דעתו של ארד, יש כאלה שטוענים כי הוא נכנס לצער עמוק, אך בניגוד אליו, מקבל זאת עמידרור בשלוות נפש, מאחר שהוא יודע שנתניהו סומך עליו מאוד. בנקודה זו, טוענים גורמים במערכת הביטחון כי בכירים במל"ל פועלים בערפל מוחלט, זאת משום שאינם יודעים מה מהעשייה המרובה שלהם מגיע לראש הממשלה, ואם באמת משתמשים בה.
מאזן העוצמה בתחום ההסברה השתנה
אם תפרוץ מחר מלחמה, או תידרש מערכת הביטחון לאירוע בהיקף דומה לזה של המשט הטורקי, לא ברור מי יקבל עליו אחריות בתחום ההסברה והדוברות. במשט הטורקי נוצר בלבול ומתח בין הגופים שנדרשו לדברר את הכשלים והפערים שהתגלו בתפקוד הצבא ומערכת הביטחון. מאחורי הקלעים, נעשה ניסיון לדחוף את דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, לחזית התקשורתית, שרובה הייתה פוליטית, אך ייאמר לזכותו כי הוא זיהה מהר מאוד את המוקשים ולקח צעד אחד אחורה. מיד אחרי המשט הטורקי, ועם ההחלטה להעביר סמכויות למל"ל בריכוז ההכנות למשטים ולמטסים עתידיים, הוחלט להטיל את האחריות על המטה ההסברה הלאומי.
אירוע מתקפת הסייבר, שבמהלכו נגנבו הקודים של כרטיסי האשראי, הועלתה השאלה מי ידברר את האירוע ויטפל בהסברה. משרד ראש הממשלה קיבל את דעת המל"ל, והטיל את המשימה על מטה ההסברה הלאומי ולא על משרד הפנים או על משרד המשפטים. במערכה הבאה, תעבור סוגיה זו מבחן מחודש, מאחר שמשרד הביטחון מקים בתוכו אגף הסברה שהולך ומתפתח בעיקר בתחום ה"ניו מדיה". יכולות האגף, שכרגע נותר ללא ראש, עם סיום תפקידו המפתיע של אל"מ שלומי עם שלום, יהוו שיקל בתהליך קבלת ההחלטות בו יוביל ויכריע שר הביטחון אם להשאיר את משימת ההסברה אצל דובר צה"ל במקרים מסוימים, או להעביר אותה באופן גורף לאגף ההסברה במשרד הביטחון או למטה ההסברה הלאומי.
השאלות המרכזיות לגבי אשכנזי ואליעזר מרום
שאלות מטרידות שאותם לא בחן המבקר מהוות צומת בהבנה של אירוע המשט הטורקי והפערים המקצועיים שהתגלו מאוחר יותר. הראשונה, מדוע לא היה הרמטכ"ל ב"בור" בזמן האירוע אלא בביתו, על אף האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותו כדי לעקוב אחרי האירוע. מיקומו של רמטכ"ל במבצע משפיע על האווירה הכללית ביחס אליו. השאלה השנייה קשורה למפקד חיל הים, אלוף אליעזר (צ'ייני) מרום, שהיה בלב ים בזמן האירוע. הלוחמים תיארו בפניו את הכאוס על הסיפון, ובכל זאת הוא בחר לפקוד עליהם לרדת לתוך קבוצת המפגינים האלימים.
ההתקפה על לוחמי שייטת 13 לא החלה עם ירידתם של הלוחמים, אלא הרבה לפני, ולכן מצופה היה שייערכו אחרת או שיסיגו את הלוחמים לאחור. אך כמו שציין מבקר המדינה, זוהי חוכמת הבדיעבד. לא במקרה, הוא הדגיש בדו"ח שגם אם היו עושים הכול, לא בהכרח הדברים היו נראים אחרת. די להיזכר בהבטחה של הטורקים לבצע "בורדינג" לנוסעים שעולים לסיפון, כדי למנוע מפעילים אלימים לעלות לסיפון עם כלי לחימה. ה"בורדינג" נעשה אך רק בפעם הראשונה. בפעם השנייה שעגנה הספינה בטורקיה, שכחו אנשיו של הנשיא הטורקי, טייפ ארדואן, את ההבטחה לממשלת ישראל, ובכך החלה הכאוס על הסיפון.
אז האם ניתן לסמוך על ביבי וברק?
השאלה החשובה ביותר היא אם דו"ח המבקר, שמותח ביקורת על תהליכי קבלת ההחלטות של הדרג המדיני, יכול להעיד במשהו גם על תהליך קבלת ההחלטות בסוגיה האירנית. זה נכון שביבי וברק נפגשים מדי יום ראשון לארוחת צהריים, וסוגרים בארבע עיניים את מרבית הנושאים החשובים והרגישים, אך בכירים במערכת מפרגנים לתהליך קבלת ההחלטות. ראש אמ"ן לשעבר, אלוף במיל' עמוס ידלין, דמות רצינית ואמינה, אמר מספר פעמים כי מעולם לא ראה תהליך כה סדור ורציני בסוגיה כה רגישה.
המתח הבא: מי ישלוט בהסברה באירוע ביטחוני? האם יהיה זה דובר צה"ל, או אגף ההסברה במשרד הביטחון, שכרגע הולך וצובר תאוצה? בסופו של יום, כל תהליך נופל וקם על אנשים. לא ניתן להתעלם ממערכת יחסים מאוד אינטימית בין ברק לנתניהו, שמשפיעה בצורה חיובית על תהליך קבלת ההחלטות. ראינו בעבר לאן מערכות יחסים עכורות, כמו אלו בין אשכנזי לברק, ובין משה יעלון כרמטכ"ל לשר הביטחון דאז, שאול מופז, יכולות להביא אותנו.
קצין איסוף - טורים אחרונים:
מה גרם לרמטכ"ל לצאת משלוותו השבוע?
ההפתעה שצה"ל מתכנן במלחמה הבאה
האם המדינה ערוכה למתקפת טילים?
לפניות לכתב: amirbohbot@walla.co.il