למה אירנים רעבים רודפים אחר שיירת הנשיא?

סרטון שנפוץ שלשום (שלישי) באמצעי התקשורת, בו נראים אזרחים אירנים עטים על שיירתו של הנשיא מחמוד אחמדינג'ד וזועקים שהם "רעבים", הצליח לעורר לא מעט הדים בישראל, ופרשנויות שונות שעסקו בעיקר בהשפעתן הקשה של הסנקציות שמטיל המערב על כלכלתה של הרפובליקה האיסלמית, שהצליחה להביא את העם לגילוי מחאה חסר תקדים שכזה.

אך האומנם מדובר במחאה חסרת תקדים? ובכן, לא ממש, אם בוחנים אותה בתוך הקשר רחב והיסטורי. אין זה מקרי, שבעוד שבישראל הוא עורר עניין רב, באירן הוא לא זכה כלל לאזכור בתקשורת - לא הממלכתית, לא העצמאית ואפילו לא באתרי ארגוני האופוזיציה, שדווקא בדרך כלל מרבים לסקר את המשבר הכלכלי.

ההסבר לכך הוא שבסופו של דבר, אין מדובר באירוע חריג במיוחד. אחמדינג'ד הוא הנשיא האירני הראשון שהפך את הביקורים במחוזות ובערים השונות במדינה לנוהג קבוע, בו הוא גאה עד מאוד. כיום הוא נמצא בסבב השלישי של מסע הביקורים הזה בעריה של המדינה העצומה (קרוב ל-80 מיליון תושבים, החיים בשטח הגדול פי חמישה מגרמניה למשל). עוד בטרם נבחר לתפקידו הקודם, ראש עיריית הבירה טהרן, כרטיס הביקור הקבוע שנהג אחמדינג'ד להציג לבוחריו היה הקרבה הבלתי-אמצעית אל ההמונים ובמיוחד אל פשוטי העם העניים – שהוא עצמו צמח מקרבם.

אחת הפעולות הראשונות שעשה אחמדינג'ד כשנכנס לתפקידו הנוכחי, היה כינון מוסד קבלת המכתבים עבור הנשיא – מוסד שאף תועד לפני כשלוש שנים בסרטו של הבמאי הצ'כי פטר לום, "מכתבים לנשיא", בו נראים מקרים רבים, דומים ביותר לסרטון שנחשף אתמול, בהם רודפים אזרחים אחר שיירת ומכונית הנשיא ודוחפים מכתבים לידיו ולידי שומרי הראש שלו.

בקטע אחד בסרט, מאלף במיוחד, מתלונן בן אחד הכפרים המרוחקים (שאף נשיא אחר לא טרח לבקר בו עד אחמדינג'ד), בשיחה עם הנשיא, על המחסור בסיוע חקלאי מהממשלה. הנשיא מפייס אותו בדבריו, ובהמשך אף משנה, כדרכם של פוליטיקאים, את נושא השיחה – ומצליח לאחד את כל הקהל מולו, כולל המתלונן, בקריאות "אנרגיה גרעינית היא זכותנו הטבעית".

בסופו של דבר, אף שאין לזלזל בגילוי המחאה, חשוב להבין שמראות כאלה אינם נדירים כלל ועיקר במדינה בה הנשיא מבקר כל העת את כל שכבות האוכלוסייה, ובמיוחד על רקע המצב הכלכלי הרעוע שאירן נמצאת בו כבר שנים, הרבה לפני הסנקציות המערביות.