הענן האפרפר שהסתובב בשמיים אחרי "תקרית המיקרופונים" בוועידת G20 התפוגג השבוע במעט: לירושלים הגיעו שני מכתבים מניקולא סרקוזי, בו הדגיש את הערכתו לראש הממשלה; איגרת אחרת נשלחה למשפחת נתניהו מברק אובמה, ובה ניחומים על מות חמיו.
בוושינגטון, לעומת זאת, עוד לא שככה לחלוטין הסערה שפרצה אחרי השיחה שבה צוטט הנשיא הצרפתי מכנה את נתניהו "שקרן"; נוכח הבוטות של סרקוזי, תגובתו של אובמה ("לך נמאס ממנו?") נפקדה מעט מחלק מהכותרות שעסקו בפרשה. אך בארצות הברית, שנכנסה החודש לשנת בחירות, הורמו לא מעט גבות. הבית הלבן מיהר להבהיר שהנשיא בילה יותר שעות "אחד על אחד" עם נתניהו מכל מנהיג אחר, המתמודדים הרפובליקנים תקפו "התקרית היא הוכחה נוספת שאובמה נטש את הברית עם ישראל"; אובמה עצמו ניסה להסיט השבוע את הדיון, ולהדגיש את מהות השיחה שקיים עם סרקוזי: הבעת אכזבה על כך ש"לא אהב" את תמיכתה בבקשת הקבלה של הפלסטינים לאונסק"ו. וכמובן, הקול היהודי: אמנם, מכל הארגונים הרבים בארצות הברית, רק הליגה נגד השמצה פרסמה גינוי להתבטאויות, אך על רקע ירידת קרנו של אובמה בסקרי דעת הקהל היהודים, כל רבב בנושא ישראל עשוי ליצור עיסוק פוליטי בוער.
פליטת הפה של אובמה הציתה מחדש ויכוח עתיק בסדר היום הפוליטי-יהודי והאמריקאי: עד כמה אובמה "טוב לישראל"? בשבוע האחרון מנהלים שניים מהפרשנים הפוליטים הבולטים בארה"ב ויכוח ער בנושא. האם האיבה הברורה לנתניהו שעולה בהתבטאות אובמה משקפת את יחסו הכללי לישראל? האם, נוכח חוסר האמון המצטייר וסימני השאלה לגבי אפשרות של תקיפה ישראלית באירן, יכולה ישראל לסמוך על אובמה שיגן על ביטחונה? והאם בכלל אפשר לתמוך בישראל מבלי לתמוך בנתניהו?
נתניהו יזהיר את אובמה לפני תקיפה באירן?
לפי העיתונאי היהודי ג'פרי גולדברג, כתב המגזין המוביל "אטלנטיק", הנחשב כיום לאחד העיתונאים המשפיעים ביותר בנושאי המזה"ת וישראל, היחס שאובמה הפגין לנתניהו בתקרית המיקרופונים משקף חוסר אמון אישי בלבד, ואינו מבטא את יחסו למדינת ישראל. עם זאת, מוסיף גולדברג, "ההערה הפרטית, לכאורה, הגיעה בתזמון רע במיוחד". גולדברג, שחי בעבר בישראל ושירת בצה"ל, פרסם לפני כשנה תחקיר מקיף שהתבסס על שיחותיו עם 40 מקבלי החלטות בישראל, בארצות הברית ובמדינות ערב. אם וושינגטון לא תצליח לשכנע בשנה הקרובה את ההנהגה הישראלית שהיא מוכנה לעצור בכוח את הגרעין האירני, קבע אז, קיימת סבירות גבוהה שישראל תתקוף את אירן בעצמה, מבלי לבקש בהכרח אישור אמריקאי.
השבוע, אחרי תקרית המיקרופונים, גולדברג כבר הזהיר מ"קרע מפחיד" עם ישראל: "ההערה המרירה של אובמה רק מחזקת את המסר שנתניהו לא צריך לסמוך על ארה"ב", כתב במאמר ב"בלומברג", "אם נתניהו יהיה תחת הרושם ששום דבר שיעשה לא ירצה את אובמה, הוא ירגיש מחויב פחות להזהיר אותו לפני תקיפה באירן". דווקא עכשיו, אומר גולדברג, חשוב לבנות יחסי אמון מינימליים בין המנהיגים: "מיקרופונים פתוחים לא עוזרים".
אזהרותיו של גולדברג לא נפלו על אוזניים ערלות; כוכבת עולה בשמי התקשורת הפוליטית האמריקאית, ג'ניפר רובין, בעלת טור ב"וושינגטון פוסט", מיהרה להגיב. "אובמה אינו חבר כנסת או בעל טור ב'הארץ'", כתבה רובין, הידועה כמתנגדת חריפה ביותר לממשל אובמה וכתומכת נלהבת בממשלת הליכוד, והמסקנה הבלתי נמנעת מהתקרית היא שעמדתו של הנשיא האמריקאי כלפי ישראל "מעותת". "יחסי כבוד בין בעלות ברית דמוקרטיות מחייבים התנהגות נימוסית למנהיגים הנבחרים שלהן".פסקה "האיבה של הנשיא אובמה למדינה היהודית ברורה כל-כך, שרק ראש ממשלה טיפש היה מפקיד בידיו את הישרדותה".
רובין, עורכת דין הוליוודית בעברה, נחשבת לאחת ממובילות הכתיבה הפוליטית השמרנית כיום, וככזו, הספיקה לעורר כבר לא מעט שערוריות. בינואר 2010, ספגה תגובות חריפות אחרי שפרסמה מאמר תחת הכותרת "למה יהודים שונאים את שרה פיילין"; אחרי הטבח בנורבגיה, האשימה את הג'יהאד האיסלמי באחריות לפיגועים, וסירבה להתנצל גם אחרי שהתבררה זהות המחבל; רק בחודש שעבר הואשמה בתמיכה בהשמדת הפלסטינים, ועלו קריאות לפיטוריה מעבודתה בעקבות ציוץ בטוויטר.
זו לא הפעם הראשונה שרובין מתקוטטת עם גולדברג על רקע יחסו לאובמה, והוא מיהר להגיב עבור כמה שעות. "לפי הנוסחה של רובין", תקף בעיתונו, "אם אתה לא אוהב את נתניהו - אתה לא אוהב את ישראל" (בדומה לאמירתו של אובמה עצמו ב-2008, לפיה "יש מגבלה בקרב הקהילה הפרו ישראלית, לפיה אם אינך מאמץ את גישת הליכוד אתה אנטי-ישראלי"). אין שום הוכחה שאובמה לא יעמוד לצד ישראל וישמור על ביטחונה, טוען גולדברג; נכון, הודה, שנראה שהוא אינו מחבב במיוחד את עמיתו הישראלי, אך התנהלותו מוכיחה שהוא עומד לצד ישראל הן במלים והן במעשים. גם בנושא האירני, אובמה הבהיר שהוא רוצה לעצור את אירן, "ואין שום סיבה לחשוד שמדובר במילים ריקות מתוכן".
בפעם הבאה, כדאי שהמיקרופונים יהיו כבויים
הקרב התלהט בתגובה נוספת של רובין, ששוגרה כעבור כמה שעות: גולדברג, תקפה רובין, כמו דמוקרטים פרו ישראלים נוספים, מנסה לשכנע את עצמו שאובמה הוא חבר של ישראל. אך "ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לחיות באשליות כאלה", ולכן עליה להמשיך להתקדם עם ההנחה שיהיה עליה לתקוף את אירן לבד.
אולי לקראת סוף השבוע, ביומיים האחרונים נרגעה הזירה; גולדברג עבר לזירה הפקיסטנית ורובין השתלטה מחדש על אחד הנושאים האהובים עליה: תנועת המחאה בוול סטריט. תקרית המיקרופונים חזרה לפרופורציה הרגילה, שחלק מהפרשנים ייחסו לה מלכתחילה; מעטים הופתעו ממנה, אחרים אמרו שאין להפריז בחשיבות האירוע. ייתכן שאין בתקרית יותר מהסנסציוניות שנבעה ממנה, כמו ההדלפות מוויקיליקס: "אלה דברים שמובנים לכולם, אך אסור להגיד אותם בקול רם", כתב בזמנו הפרשן בן סמית'. מה שבטוח הוא ששאלת ידידותו של אובמה עם ישראל תעלה מחדש, אך עדיף לו להעלות אותה בחדר נטול מיקרופונים, ואולי בחדר נטול-סרקוזי.
עוד באותו נושא:
סרקוזי: "נתניהו שקרן", אובמה: "לך נמאס ממנו?"
לאחר שכינה אותו "שקרן": סרקוזי ניחם את נתניהו
ארה"ב על המבוכה: "לאובמה יחסים טובים עם נתניהו"
לפנייה לכתבת tal_sh@walla.net.il