גנץ מזמין מבחן מנהיגות, במבצע רחב-היקף בעזה

עשרה חודשים חלפו מאז נכנס רב-אלוף בני גנץ לתפקיד הרמטכ"ל. הוא היה כבר בחוץ, בחן הצעות עסקיות ומצא את עצמו חוזר למדים, כדי להוביל את הצבא להתמודדות אפשרית של מלחמה רב חזיתית. כדי להמחיש לחבריו את משמעות התפקיד, סיפר גנץ כי למרות ש-36 צעדים בלבד מפרידים בין לשכת סגן הרמטכ"ל לזו של הרמטכ"ל, בקומה ה-14 בקריה, קיים שוני גדול בין התפקידים: בכל תפקידיו בצה"ל, לרבות תפקיד הסגן, תמיד היה יכול גנץ להביט למעלה ולחלוק את האחריות עם מפקד נוסף. בתפקידו הנוכחי האחריות מוטלת עליו בלבד - מעליו יש רק תקרה.

רא"ל גנץ הוא רמטכ"ל מסוג שלא הכרנו בעשור האחרון. שקט. לא מותיר אחריו אבק כוכבים, אבל בהחלט פוטוגני. לא אגרסיבי כמו דן חלוץ או גבי אשכנזי, אבל בהחלט יודע לזעזע בניינים כשצריך. לא חובב תקשורת - אבל יודע לתמרן בין ים הספינים. למרות הרצון של מבקריו לבנות לו את דמות הנסיך שמתרחק מהתנגשויות ומבוכים, טוענים פקודיו כי בשעת מלחמה הוא קר רוח ורואה למרחקים.

הציבור הישראלי לא בהכרח מבין זאת – הציבור אוהב שואו. דמות עם סכין בין השיניים, רובה ביד ומשפטים עסיסיים בכלי התקשורת שירתקו את כולנו. זה לא בני גנץ. הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל הוא לא "רמטכ"ל תקשורתי". נקודה. כחלק מהתדמית, הוא שומר על מרחק מהמיקרופון, המצלמה והמחברת.

מנהיג צריך לדבר אל העם. גם אלוהים אמר למשה רבנו בים סוף לדבר אל בני ישראל - זהו אחד מהתפקידים של מנהיג. "'האמירה לדבר מעט ולעשות הרבה', שלעתים אהודה עלינו מאוד מתחילה להיות מגוחכת במקום בו עומד מנהיג שאינו מדבר. שהרי עצם הדיבור הוא ממהות העשייה של המנהיג. המנהיג חייב אפוא לדעת לדבר... בתוך כך, המנהיג צריך לדעת גם אל מי לדבר ואיך לדבר...", כתב אלוף גרשון הכהן, מפקד הגיס הצפוני והמכללות הצבאיות, כשחיפש באחד ממאמריו להסביר מהי מנהיגות.

ביום שלישי השבוע נפל דבר – רא"ל גנץ החליט לשבור שתיקה ובאמת לדבר. לדבר עם חברי ועדת חוץ וביטחון על המצב המסוכן בסוריה, על הגרעין האירני, על הנחות היסוד שקרסו והובילו לפיגוע הקשה בגבול ישראל-מצרים בו נהרגו שמונה אזרחים וחיילים, על הטעות הטראגית שהובילה למותו של הרב דן מרצבך, ואז הוא הטיל את הפצצה - הסוגיה העזתית. על פי גישתו, המבצע הגדול בעזה קרב ובא. הוא חוזר על כך בדיונים סגורים, אבל לראשונה אמר זאת בקול רם, בידיעה שתוך דקות זה יגיע לכלי התקשורת. ככה זו בוועדת חוץ וביטחון.

גנץ הסביר כי המצב סביב עזה לא יכול להמשיך כך. מיליון ישראלים לא יהפכו לבני ערובה. לפי הניתוח של הרמטכ"ל נוצרה תבנית; ארגוני הטרור בעזה יורים, אנחנו מגיבים. מתקיים דיאלוג עם המצרים, ואז יש שקט. הגיע הזמן לשמור את הנוסחה, קובע גנץ, המבהיר כי מבצע רחב נגד החמאס בוא יבוא, אלא שבניגוד למה שקרה במבצע "עופרת יצוקה", וסיבובים אלימים קודמים, הוא מתכוון לבחור את העיתוי. לא להיגרר – אלא ליזום, גורס הרמטכ"ל.

פוליטיקאים חושבים כי מדובר בעוד ספין, שאמור לנגח את אנשי האוצר כדי למנוע את הקיצוץ בתקציב הביטחון. אך הקצינים הבכירים בפיקוד דרום מעידים, כי המעורבות בתוכניות האופרטיביות מעידה על הכוונות הברורות אליהן הוא מכוון את צה"ל. פניו של הרמטכ"ל למלחמה בעזה.

במישור הביטחוני, יודע הרמטכ"ל שכל רקטה שוחקת את יכולת ההרתעה של צה"ל ושלו עצמו, גם אם בלילות תוקפים מטוסי חיל האוויר מבנים ריקים ומנהרות. במישור המדיני, הוא מאמין יעלה מפלס הלגיטימציה לתקיפה רחבה בעזה. לדידו, ברגע שהרשות הפלסטינית תזיז הצידה את ראש הממשלה סאלם פיאד, תתפייס עם חמאס ותקים ממשלת אחדות – היא תחבור לישות טרור. בישראל מעריכים כי חלק מהקהילה הבינלאומית תעניק לגיטימציה לצה"ל לנגח את הארגון ההולך ומתעצם.
זה יהיה המבחן האמיתי של רא"ל גנץ, שמאז כניסתו לתפקיד לא ביצע מהלך מנהיגותי משמעותי ולא עבר את המבחן שכל רמטכ"ל זקוק לו כדי להטיל מורא על הסביבה במזרח התיכון ולחזק את הביטחון העצמי של אזרחי ישראל. עימות צבאי נרחב.

לא ההחלטה על הקראת תפילת היזכור בטקסי זיכרון, לא ההכרעה בעניין שירת הנשים בצה"ל, ולא סיכול ה"מיני-משט" לעזה יעצבו את דמותו כרמטכ"ל. גנץ יודע את זה היטב ולכן השבוע הוא לא הסתפק בצלצול פעמוני ההתרעה ובחר בהעברת מסר חד וברור. מבצע רחב בעזה קרב ובא. המסר הועבר לחמאס ולמצרים, לאזרחי מדינת ישראל, כדי שאלה ידעו כי צה"ל לא השלים עם הנעשה ברצועה, וגם לדרג המדיני, כדי שיתחיל להפנים כי מהלומה היא מהלך מחויב מהמציאות ויהי מה.

עזה היא איננה הרפתקה, אך כן כזו הדורשת מנהיגות שיודעת לתמרן בעידן העימות המוגבל בה תודעה, מוסר ודין בינלאומי, הפכו לשחקנים מרכזיים. זהו המבחן האמיתי והראשון של הרמטכ"ל. מבחן מנהיגות שממנו יכול להתרומם מעלה-מעלה, או דווקא לחזק את הדימוי המורכב שלו בעיני הציבור הישראלי. גלן גריי, לוחם מפלוגה ה' בדיוויזיה המוטסת 506 של הצבא האמריקני במלחמת העולם השנייה, אחת מפלוגות הרובאית המפורסמות בעולם, כתב ביומן המלחמה שלו כפי שפורסם בספר המרתק "אחים בקרב": "אם אין לאותו יום משמעות חיובית לחיי בעתיד, הרי שלא ייתכן כלל כי הוא שווה את המחיר שהוא גובה". אין ספק, מבצע בעזה עשוי דווקא לגבות מחיר מגנץ; אזרחי המדינה וכלי התקשורת יהיו מאופקים עד שיגלו כי הושגו היעדים.

"קצין איסוף" - הטורים האחרונים
מה ההבדל בין יצחק רבין למאיר דגן?
התקציב הקדוש: כך ניתן להקטין את הוצאות הביטחון
קו ההגנה של גבי אשכנזי בפרשת הרפז


לפניות לכתב: amirbohbot@walla.com