קנצלר גרמניה פרידריך מרץ מנסה לבלום את המשבר הפוליטי המאיים על הנהגתו, לאחר סדרת מפלות של המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בבחירות האזוריות. מרץ הבהיר כי אין בכוונתו להתפטר מתפקיד הקנצלר או מראשות המפלגה, אך התוצאות במקלנבורג-מערב פומרניה ובברלין הותירו אותו מוחלש, כשסימני השאלה אינם נוגעים רק לעתידו האישי אלא גם ליכולתה של גרמניה לקבל החלטות בתקופה של האטה כלכלית, איומים ביטחוניים ועליית הימין הקיצוני.
מרץ הופיע בפני הציבור דקות בלבד לאחר סגירת הקלפיות והבטיח להמשיך לקדם את הרפורמות שנועדו להניע מחדש את הכלכלה הגרמנית. "מה שצריך לעשות עכשיו דורש עמוד שדרה, יציבות וסבלנות", אמר. "אפגין את כל אלה כמנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, ומעל הכל כקנצלר ארצנו".
קנצלר במשבר
עצם הצורך בהצהרה החריגה המחיש את עומק הבעיה. מרץ עדיין נהנה מתמיכתם הפומבית של שמונת ראשי המדינות המחוזיות מטעם מפלגתו, ואין מולו מועמד מוסכם המסוגל להחליפו באופן מיידי. בין השמות שהוזכרו נמצאים ראש ממשלת נורדריין-וסטפאליה הנדריק ווסט, ראש ממשלת בוואריה מרקוס זדר וראש ממשלת הסן בוריס ריין. בשלב זה אף אחד מהם לא התייצב נגדו.
ואולם, הישרדות בתפקיד אינה מבטיחה יכולת למשול. הקואליציה של מרץ עם הסוציאל-דמוקרטים מחזיקה ברוב של 12 מושבים בלבד בבונדסטאג. מרד של מספר קטן של מחוקקים עלול לעכב או להפיל רפורמות מרכזיות, ובראשן השינויים המתוכננים במערכת הפנסיה ובמדיניות הכלכלית. ככל שחברי הפרלמנט יחששו יותר מבחירות נוספות, כך תקטן נכונותם לתמוך בצעדים לא פופולריים.
במובן הזה, תוצאות הבחירות האזוריות עלולות להכניס את גרמניה לתקופה של שיתוק חלקי. מרץ יידרש להשקיע זמן והון פוליטי בשמירה על אחדות מפלגתו והקואליציה, במקום לקדם את סדר היום שבשמו נבחר. גרמניה, הכלכלה הגדולה באירופה והכוח המרכזי באיחוד האירופי, עלולה להפוך לזהירה יותר גם בזירה הבינלאומית.
ברקע ניצבת התחזקותה של מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" מהימין הקיצוני. האיום מצדה עשוי לדחוף את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית להקשיח עמדות בנושאי הגירה, ביטחון וזהות לאומית. במקביל, מרץ יצטרך להימנע מצעדים שייראו כהעתקה של סדר היום של הימין הקיצוני או שיפגעו בשותפיו הסוציאל-דמוקרטים.
ומה המשמעות עבור ישראל?
לא צפוי מהפך מיידי במדיניותה של גרמניה כלפי ישראל. המחויבות לביטחונה של ישראל נחשבת בברלין לחלק מ"טעם המדינה" הגרמנית, הנובע מהאחריות ההיסטורית לשואה. מרץ עצמו מזוהה עם הקו הפרו-ישראלי במחנה השמרני, וסביר שינסה לשמר אותו גם בתקופה של חולשה פוליטית.
עם זאת, היחסים עלולים להפוך למורכבים וזהירים יותר. במפלגה הסוציאל-דמוקרטית ובחלקים נוספים של המערכת הפוליטית הגרמנית גוברים הקולות הדורשים להבחין בין המחויבות לביטחון ישראל לבין תמיכה במדיניות ממשלתה. ככל שמרץ יהיה תלוי יותר בשותפיו לקואליציה, כך תגדל יכולתם להשפיע על החלטות הנוגעות לייצוא נשק, להתנחלויות, לסיוע ההומניטרי ולמהלכים נגד ישראל באיחוד האירופי.
חולשתו של הקנצלר עשויה לפעול בשני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, היא עלולה לצמצם את נכונותו להתעמת עם הסוציאל-דמוקרטים ועם מדינות אירופיות המבקשות להחריף את הלחץ על ישראל. מצד שני, דווקא בתקופה שבה הימין הקיצוני מתחזק, מרץ עשוי להבליט את התמיכה בישראל ואת המאבק באנטישמיות כדי לבדל את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית מ"אלטרנטיבה לגרמניה".
התוצאה הסבירה אינה נטישה של ישראל, אלא מדיניות גרמנית מוגבלת וזהירה יותר: תמיכה עקרונית בביטחונה של ישראל, לצד ביקורת פומבית חריפה יותר על פעולות ממשלתה ונכונות פחותה להעניק לה גיבוי אוטומטי. ברלין עשויה גם להעדיף לפעול במסגרת האיחוד האירופי, במקום להוביל יוזמות עצמאיות.
מרץ יכול להישאר קנצלר עוד זמן רב, בעיקר משום שאין כרגע יורש מוסכם ומשום שהחלפתו תחייב גיבוש רוב בבונדסטאג. אך שעון החול הפוליטי כבר התהפך. בעוד שבעה חודשים ייערך סבב נוסף של בחירות במדינות המחוז, ותבוסה נוספת עלולה להפוך את הדיון על חולשתו למאבק ממשי על הנהגת גרמניה. עבור ישראל, המשמעות היא שבן הברית החשוב ביותר שלה באירופה אינו בהכרח משנה כיוון, אך הוא מגיע אל הזירה המדינית עם פחות כוח, פחות חופש פעולה והרבה יותר אילוצים מבית.