אלמלא תועד ירי השוטר בנער נאהל בפרברי פריז השבוע, סביר להניח שהוא היה עובר מתחת לראדר כמו מקרים דומים אחרים. אך לרוע מזלה של המשטרה, ושל הרשויות בצרפת, הסרטון שבו נראה הנער נורה מטווח אפס בעת בדיקת תנועה שגרתית הופץ במהירות ברשתות החברתיות ושחרר שוב את השד הגזע מהבקבוק.
נאהל, בדומה למרבית קורבנות הירי המשטרתי בצרפת, הוא בן למשפחה ממוצא צפון אפריקני המתגוררת בנאנטר, אחד מפרברי של פריז. פרברי הבירה, כמו של ערים גדולות אחרות בצרפת, הפכו במרוצת השנים למעין גטאות של מהגרים וצאצאיהם ששוכנו שם כשהמדינה הייתה זקוקה לכוח עבודה זול בתום מלחמת העולם השנייה.
מעט מאוד השקיעו הרשויות בצרפת בפיתוחן של אותן קהילות, הסובלות משיעורי עוני, אבטלה ופשיעה גבוהים. הן מבעבעות על אש נמוכה בקביעות, וכל תקרית כמו זו שבה נהרג נאהל מאיימת להדליק אותן ואת רחובות צרפת.
ארבעת הימים האחרונים, שבהם המוני צעירים כילו את זעמם על מבני ציבור ועל בתי עסק וחנויות אופנה, מזכירים בעוצמתם את המהומות הגדולות של 2005. אלו פרצו בעקבות התחשמלותם של שני נערים בעת שניסו לחמוק מהמשטרה, ואילצו את הנשיא דאז ז'אק שיראק להכריז על מצב חירום עד שהשטח נרגע כעבור שלושה שבועות. הממשל הנוכחי של הנשיא עמנואל מקרון כבר הזהיר כי הוא עשוי ללכת בדרך דומה אם התסיסה לא תדעך ותיבלם.
למרות הבטחות רבות והתפרצויות זעם דומות, מעט מאוד השתנה מאז בכל הנוגע להתנהלות המשטרה הצרפתית. מול מיעוטים ב-18 השנים הבאות. ולצד השיח המתמשך על הגזענות הממסדית בצרפת, הימין הקיצוני במדינה התחזק בהדרגה מאז תחילת שנות ה-2000. לפי כמה סקרים שפורסמו עד לפני האירועים האחרונים, מארין לה פן, שהפסידה פעמיים למקרון, הייתה גוברת עליו לו נערכו הבחירות כיום.
מעשי הביזה והאנרכיה שפקדו את פריז, מארסיי, ליון, ליל וערים גדולות אחרות עשויים להזיק להזדהות הציבור עם התסכול המוצדק שלהם, ושחקני נבחרת הכדורגל - שרבים מהם בני מהגרים - הפצירו בצעירים לחדול מהאלימות שלא תשיג דבר.
מתפרעים בוזזים חנות "זארה" בפריז
"רבים מאיתנו מגיעים משכונות פועלים ואנחנו חולקים את תחושות הכאב והעצב. אבל העצב רק מחריף מהצורך לחזות בחוסר אונים בתהליך ההרס-העצמי הזה", אמרו שחקני הנבחרת בהצהרה שפורסמה ברשתות החברתיות על ידי קיליאן אמבפה, הכוכב הגדול ביותר של צרפת ואחד השחקנים הטובים בעולם.
"אנחנו מבינים מה המקור לזעם", אמרו שחקני הנבחרת אך הוסיפו: "אלימות לא פותרת שום דבר, אפילו להיפך, כשהיא בסופו של דבר פוגעת באלו שמבטאים אותה. אתם הורסים את הנכסים שלכם, את השכונות שלכם, את הערים שלכם. זמן האלימות חייב לפנות מקום לזמן של אבל, דיאלוג ושיקום".
מקרון, שאך לאחרונה צלח חודשים ארוכים של הפגנות ענק נגד רפורמת הפנסיה שלו, נמצא בדילמה. הוא נדרש לנווט בין הבעת אהדה לנאהל ומחאה על האצבע הקלה על ההדק של שוטרים רבים, לבין גינוי ההתפרעויות ומניעת התפשטותן מהפרברים למרכזי הערים עצמן.
עשרות אלפי שוטרים נשלחו לרחובות, שבהם נפרסו גם כלי רכב משוריינים, אך נשיא צרפת עשוי לקבל החלטה על צעדים דרסטיים יותר אם המהומות לא ישככו. הוא אמנם פטור מדאגה של בחירות עתידיות, משום שהוא נמצא בכהונתו השנייה והאחרונה, אך מקרון לא ירצה להיזכר כנשיא שתחתיו יצאה המתיחות הגזעית מכלל שליטה.
לא ברור אם נותר לו מספיק הון פוליטי כדי להעביר רפורמה עמוקה במשטרה לראשונה זה 30 שנה, או עד כמה הוא סבור שהוא נחוצה. מקרון דחה את הטענות לגזענות שיטת בשורות סוכנויות אכיפת החוק, שלהן יש כוח רב באיגודים המקצועיים. לקראת השנה השנייה בקדנציה השנייה שלו, מקרון שוב נדרש להתמקד בצרות מבית במקום, כפי שהיה רוצה, בחיזוק מעמדה של צרפת בזירה הבינלאומית.
השוטר שירה למוות בנאהל ונאשם ברצח שלו הביע צער על התקרית וטען כי לא התכוון להרוג אותו, והוא עשוי לשלם מחיר אישי כבד. אך ספק אם זה יצליח לרצות את תושבי הפרברים, שיתפרצו בזעם במפגש הקטלני הבא עם המשטרה, שמעלה בכל פעם שאלות נוקבות לגבי מיהו צרפתי.
מבקרי מדיניות המשטרה מצביעים על חוק שעבר ב-2017 בתגובה לגל הטרור של "המדינה האסלאמית" (דאעש) במדינה ככזה המוריד משמעותית את הרף לפתיחה באש. בשנה שעברה נרשם שיא של כל הזמנים בירי קטלני של שוטרים במהלך בדיקות תנועה - 13 בסך הכול - ורוב הקורבנות היו שחורים או ממוצא ערבי. נאהל היה הקורבן השלישי השנה שנהרג בנסיבות דומות.
מוחמד ג'קובי, חבר של המשפחה של נאהל, סיפר כי הזעם תודלק בשל תחושת אי-צדק אחרי תקריות דומות מול המשטרה. "נמאס לנו, אנחנו גם צרפתים. אנחנו נגד אלימות, אנחנו לא טינופות".