בסמטה צרה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, עומד בית קפה עם מנהג חריג. בטרם הכניסה אליו נדרשים הלקוחות להפקיד את הטלפון הנייד בסלסלת פלסטיק לאורך כל הביקור במקום. התייר הממוצע שפיתח ציפיות לאטרקציה סודית ודאי יתאכזב לגלות שמדובר במסעדה נורמטיבית לחלוטין. מסדרון ארוך מוביל לרחבה מוקפת בווילונות עבים ובה שולחנות ותפריטים. אך ברגע היחיד שבו אין מלצר בסביבה, שווה להציץ מבעד לווילונות. בשנייה האסימון נופל - זו הסיבה מדוע הטלפון נשאר בחוץ:
שרשרת דגלי טורקיה, תמונת הדיוקן הרשמית של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, כרזות וספרים בכתב טורקי והסמל האדום עם הסהר והכוכב מעטרים כל מ"ר על הקירות. פתאום אפשר לקשר את המוזיקה המשונה שבוקעת ממכשיר הרדיו וגם את מצלמת האבטחה הגדולה שהציבו גורמי ביטחון על הכניסה למבנה. הווילונות העבים שחוצצים בין שולחנות בית הקפה לבין קירותיו האמיתיים הם לא רק פיזיים, הם מבט על השש-בש הבינלאומי במזרח ירושלים - ועל הניסיון לעשות כאן מארס טורקי.
לא רחוק משם, אחד הרחובות המרכזיים של מזרח העיר ואולי ההומה ביותר מחוץ לחומות העיר העתיקה - צלאח א-דין - הכול כבר גלוי יותר. את דגלי טורקיה אפשר לראות ברחובות, לקנות "דונאר קבב" במסעדה המקומית, ללמוד טורקית בבית הספר הסמוך וליהנות ממוזיקה מסורתית בקונסרבטוריון שהוקם במרכז התרבות, איך לא - הטורקי.
לא מדובר בדבר חדש. כבר שנים שהיומיום הטורקי מכתת רגליו ברחובות מזרח ירושלים - בעיר העתיקה ובסביבתה. זו גם לא אופנה חולפת - הדיווחים הראשונים על טביעות רגליים טורקיות צצו כבר לפני יותר משני עשורים, ומאז הם ממשיכים מתחת לאף של הרשויות ומכניסים אותן לפלונטר מסובך במיוחד.
הגבר האחרון במזרח התיכון
"ארדואן רואה את עצמו כממשיך דרכה של האימפריה העות'מאנית - ומנסה גם להיתפס כמנהיג אזורי איסלאמי היסטורי", מסביר ד"ר דוד קורן, ראש המכון לחקר מדיניות במכון לירושלים. "הכסף הקטן יחסית שהוא משקיע כאן מתיישב בדיוק עם האידיאולוגיה שלו - כמי שצריך להגן בעצמו על שלושת הסמלים של האיסלאם". לפי ד"ר קורן, ארדואן רואה בתושבי מזרח ירושלים "יתומים": מצד אחד הם לא מזדהים עם ישראל, אבל גם כועסים על הרשות הפלסטינית - והמנהיג הטורקי מצליח להיכנס לתוך הוואקום שנוצר באלגנטיות: "הם תופסים אותו כ'גבר האחרון במזרח התיכון'. האדם היחיד שיכול לשנות ולהזיז דברים".
מתוך התדמית האגדית שבנה לעצמו, ארדואן מחמם מנועים. כבר למעלה משני עשורים הוא בוחר להשקיע מיליארדים במזרח ירושלים: משפץ בתים שעומדים להתמוטט, מממן קייטנות קיץ למשפחות מעוטות יכולת ותומך בעסקים שכורעים תחת העול הכלכלי. את הכסף הוא לא מעביר בעצמו אלא בעזרת TIKA ("טיקה") - סוכנות הסיוע הטורקי שמזרימה כסף לאוכלוסיות נזקקות במזרח התיכון ומעבר לו ולמקומות שבהם לארדואן יש אינטרס.
מאז, שמה של טיקה נקשר עם ארגונים לא מאוד חיוביים ביחסן לישראל, ובראשן קשר עם ארגון IHH, עוד קרן "לזכויות אדם, לחירויות ולסיוע הומניטרי", שבפועל הוציאה בשנת 2010 את משט המרמרה לכיוון רצועת עזה.
טיקה חתומה על מאות פרויקטים ברחבי ירושלים, לא באופן סמוי - להפך. הסוכנות מקפידה לקחת כמה שיותר קרדיט על העזרה שלה, ורחוב צלאח א-דין הוא הדוגמה המצוינת לכך: אחד הבניינים המרכזיים שם כמעט לא עמד בתשלומי המסים, ותוך זמן קצר נציגי טיקה דפקו על דלת הבעלים עם הצעה נדיבה: "נשלם לך שכירות, כמה שתרצה, ונקים במקום מרכז תרבות לרווחת התושבים". לא חלף זמן רב מאז, ולפני 4 חודשים נחנך במקום מרכז "יבוס" לתרבות הטורקית. ולא רק זה: לאחרונה קיימה טיקה סעודה משותפת שארגנה ברמדאן עם בכירי הקהילה הערבית בירושלים. בין הנוכחים היה גם לא אחר מאשר עכרמה סברי, השייח' המסית מהר הבית שתיקו נמצא בימים אלו בחקירת משטרה.
"אנשים פה במצב קשה, צריכים כסף. הארנונה כאן מאוד גבוהה, משלמים מסים כמו בתל אביב, אבל מקבלים הרבה פחות, אני יכול למכור רק בזול מאוד כי העוני קשה", סיפר אחד מבעלי העסקים ברחוב צאלח א-דין לוואלה!. "טיקה יודעים את זה ומציעים לעזור כמעט בלי תמורה. בשביל אנשים פה זה משנה את כל היום-יום, ואי אפשר למנוע מאנשים לקחת לחם. אבל מה אני אגיד לך? אני מפחד להתעסק איתם".
בעלי העסקים באזור מספרים שלא אחת הם חושבים פעמיים אם לקחת את העזרה של טיקה ודומיה, אותן מכנים במזרח העיר כ"אנשים מבחוץ", מהפחד להיכנס לחובות עם גורמים זרים. אבל כשהמינוס דופק על הדלת והתמורה להצעה הנדיבה היא רק תלייה של דגל קטן בכניסה או שיר בטורקית ברמקולים - מי יסרב?
כדי להבין עד כמה הטורקים חדים על המטרה, צריך להסתכל על העדות הזו - שמגיעה מבכיר לשעבר בעיריית ירושלים: "קיבלנו קריאה במוקד של העירייה על בית שעומד להתמוטט בעיר העתיקה בירושלים. יצאנו מיד עם כלי עבודה ופועלים למקום. כשהגענו סיפרו לנו שאנחנו מיותרים - משלחת של TIKA בדיוק עזבה את המקום".
"רוב הפעילות הזרה במזרח ירושלים לא נעשית בעולמות הביטחוניים אלא דווקא בעולמות הצדקה", מסביר ד"ר קורן. "אם אני מפעיל תמיכה ביתומים ואלמנות, שופך כספים כדי לעזור לילדים בחוגים ואפילו מציע להם מלגות ללימודי תואר ראשון במדינה שלי - אני קונה אותם".
הפלונטר הישראלי
"להבדיל מגורמים אחרים שעסוקים במזרח ירושלים, לארדואן אין שום בעיה לעורר כאן אי יציבות או אי שקט, להפך. הוא מנסה לחמם את השטח כמה שיותר", מסביר רן ישי, דיפלומט ישראלי ולשעבר שגריר ישראל בקזחסטן ומנכ"ל המשרד לירושלים. את ההקדמה לתוכנית ההשקעה בפלסטינים דרך טיקה - נשיא טורקיה כתב בעצמו: "לחזק את העמדה הפלסטינית נגד ניסיונות הישראליזציה".
"אתה יודע איך מבשלים סרטן?", מפתיע הדיפלומט. "אם נכניס אותו לסיר עם מים רותחים - הוא יתקשה והבשר שלו יהיה קשה למאכל. בבישול הצרפתי הבינו כבר לפני שנים שאת הסרטן צריך להכניס לבישול כשהמים חמימים. ואז, כשנוח ונעים, להגביר את הלהבה".
המצב עם טורקיה לטענתו, לא שונה בכלל. אף אחד מהנוכחים לא מתכוון לשפוך מים רותחים על המצב בין טורקיה לבין ישראל - אבל יש כאן להבה שמבעבעת מתחת לפני השטח ומחממת בעדינות את הקלחת. טורקיה בעצמה לא שופכת כאן שקל אחד, אבל בשביל ארדואן זו משימה לאומית.
במשך שנים, ההשקעה הישראלית במזרח ירושלים כמעט ולא הייתה קיימת. 300 אלף תושבים שלא הרגישו מחוברים לאף אחד, שמצבם הכלכלי רק הולך ומתדרדר - אבל יושבים על מכרה זהב אסטרטגי. השליטה בירושלים חוצה גבולות בינלאומיים וכל אחד רוצה להכניס את השנקל שלו ל"אדמות הקדושות". זה רק מתחיל במגרש הרוסים ובחצר אלכסנדר שבבעלות רוסית, אבל ממשיך דרך היוונים, הגרמנים והאיטלקים. וגם אם שמים בצד את הנכסים של הכנסיות בעיר מקבלים שיפוץ רחובות מכסף ירדני, קרן לאחזקת קרקעות מכסף מרוקני, שיפוץ מסגדים בכסף קטארי ודיווחים ראשוניים גם על מעורבות סעודית.
אבל בולט מכולם הוא ארדואן, שמצליח להכניס את המעורבות הטורקית לרחובות. לפי עדויות שהגיעו לוואלה!, ההטמעה במזרח ירושלים כל כך עמוקה - שלא רק ארדואן מקבל אהדה, אלא שיש מעוזים שלמים, כמו שכונת א-טור, בהם תומכים בכלל במנהיג האופוזיציה הטורקי, קיליצ'דראולו.
בשנים האחרונות, הודות לתוכניות החומש במזרח העיר ולפעולות השיקום המתמשכות של עיריית ירושלים, המצב שונה. האזרחים רואים בשירות של הרשות המוניציפלית מקום בטוח ואמין יותר להיעזר בו, וחלקם מעדיפים את השירות הישראלי. "מאז שהמצב הכלכלי בטורקיה הורע, היכולות הפיננסית לממן פעילויות זרות הולכת ופוחתת, מה גם שיש כאן משחק סכום 0: ככל שהפעילות הישראלית הולכת וגדלה במרכזים של נשים, בסיוע לקשישים, בחוגים לילדים - ככה המעורבות הטורקית יורדת באותה מידה".
צעד ראשון חיובי, אבל הוא מאוד רחוק מלהיות אפקטיבי. "כשהמאבק שלך הוא נגד קרנות צדקה ותרומות, כמעט הכול נמצא על התחום האפור", מספר ד"ר קורן. "הבעיה היא לא לעצור מעורבות של טיקה בקרן שעוזרת לילדים בשכונה קשת יום - אלא להביא את החלופה המתאימה שתדאג להם. המדינה לא צריכה להסתכל על האתגר במזרח ירושלים כשטיקה נמצאת - אלא מה קורה בלעדיה?".
ואכן, אחרי שנתיים יחסית קשות בכלכלה הטורקית בין היתר בעקבות הקורונה (ובהקשר ישיר גם במעורבות שלה בזירה הירושלמית) הייתה תחושה שלקחו צעד אחורה. גם רן ישי, שהיום מכהן כראש JCAP - מרכז ירושלים למדיניות יישומית, שמתמחה במחקר, הסברה וקידום מדיניות אסטרטגית לירושלים, הרגיש שקורה כאן משהו.
"טורקיה חוזרת ובגדול", הזהיר ישי. "הסעודה המשותפת ברמדאן כמו גם החניכה של המרכז החדש (מרכז יבוס - י"י) ומספר צעדים נוספים רק מראים כמה ארדואן לא מעוניין לוותר על הרעיון של האחיזה בקרקע. אומנם היום הוא מחליף סיוע סוציאלי נקודתי, משפץ בתים ועוזר לעניים - אבל זה רק עניין של זמן עד שנחווה את המעורבות הטורקית במקומות שיחייבו את ישראל לפעול, ואז כבר יהיה מאוחר מדי".
מאזן האימה
המעורבות הטורקית במזרח ירושלים לא נעלמת מעיניהם של בכירי משרד החוץ, כולל אלו שכיהנו שם בתפקידים דיפלומטיים. שאלת התגובה הישראלית למעשי טורקיה בלב בירת ישראל מרחפת אבל כלל לא מניבה פרי בשטח. משה כנפי, לשעבר סגן הקונסול הכללי באיסטנבול, חווה את סאגת הטורקים בירושלים מקרוב מאוד ומספר על "מאזן אימה" בין ישראל לטורקיה: "אלו יחסי אהבה-שנאה. שתי המדינות מבינות שהן חייבות את העזרה אחת של השנייה בכמה וכמה תחומים, אבל גם ביחסים הכי רעים אף אחת לא הפרה את שיתוף הפעולה".
"טורקיה מבינה כמה זה קריטי עבורה, ולכן היא לא מותחת את הקו עד הסוף", מסביר סגן הקונסול לשעבר ומגדיר את המעשים של טיקה כניסיון "לגרד את הצוק", ומסתכל עליה היום כאופציה הגרועה - אבל הטובה ביותר: "בוואקום הסיוע במזרח ירושלים נכנס כרגע המון נוזל מסוג TIKA, אם ישראל או טורקיה יחליטו לשפוך את הנוזל הזה החוצה, יישאר חלל ריק שיצטרך להתמלא איך שהוא - ואם ישראל לא תקפוץ בזמן, חמאס והג'יהאד האיסלאמי, שהנהגתם יושבת בטורקיה, לא יהססו למלא את מקומה של טיקה".
ממשרד החוץ נמסר בתגובה: "הנושא ייבדק. מדיניות שר החוץ היא למנוע כל התערבות זרה בסכסוך הישראלי-פלסטיני".