באוירת חיבוקים, אחים, ותשואות "אל תירא" רמות; ראש הממשלה בנימין נתניהו חגג אמש עם בכירי הציונות הדתית את שובו לחגיגות יום ירושלים המסורתיות במרכז הרב, ולצד ירושלים, העלה את המשברים בקואליציה על ראש שמחתו. "הגיע הזמן להפיק לאיים, להחרים ולטפס על עצים", נתניהו אמר, בתום שבוע רצוף אולטימטימים, שביתות ודרישות, ורגע לפני עשרת הימים הגורליים ביותר שידעה עד כה ממשלתו השישית מאז הקמתה, עד הדד ליין האחרון לאישור תקציב המדינה בסוף החודש. "אין ולא תהיה לנו ממשלה לאומית טובה יותר. כולם צריכים לעבוד ביחד", נתניהו הוסיף, בשאיפה שיו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר וראשי אגודת ישראל יפנימו את המסר הירושלמי המאחד.
המסר שנתניהו ריענן אתמול לשותפיו משקף את הנחת היסוד השלטת בסביבתו לפיה אחרי חגיגת האיומים, התקציב בוא יעבור. לא לבן גביר ולא לגולדקנופף אין ולא תהיה ממשלה טובה יותר, עם תפקידים בכירים כל כך, ונגישות לתקציבים ומשאבים. הממשלה אישרה השבוע יותר מ14 מיליארד שקלים של כספים קואליציוניים - כולם נועדו למימוש הצרכים והגחמות של השותפות. ובכל זאת, למרות הסכום המנופח וחסר התקדים שמגלם את עלות הקמת ממשלת הימין מלא-מלא, לשותפים בקואליציה זה לא מספיק. ביום ראשון עוצמה יהודית ואגודת ישראל הצביעו נגד הכספים הקואליציוניים בממשלה, ובדרישה לקבל עוד כספים לכסן, משבשות כל השבוע את עבודת הקואליציה.
כמו שידור חוזר של המשא ומתו הקואליציוני השותפים של נתניהו לא יודעים שובע, מסתכלים כל הזמן לצדדיהם כדי לראות מה השני קיבל, ודורשים עוד ועוד. בעוצמה יהודית ראו את שר האוצר בצלאל סמוטריץ מחלק יותר ממיליארד שקלים של כספים קואליציוניים לשרת התשתיות הלאומיות, אורית סטרוק, ונזעקו לדרוש עוד תקציבים גם למשרד הנגב והגליל; אליהם הצטרפה אגודת ישראל, בדרישה שכל סעיף בהסכם הקואליציוני ימומש במועד, בדיוק כמו שגפני קיבל. אותה דינמיקה שגררה לפני חצי שנה את הליך הקמת הממשלה למשך כחודשיים מופיעה מחדש גם הפעם: כולם יודעים שלבן גביר או גולדקנופף אין ממשלה אחרת, והאיום שלהם לא לתמוך בתקציב - ולהפיל את הממשלה - לא באמת רציני.
ובכל זאת - הם דורשים ומאיימים. פשוט כי הם יכולים. גם לנתניהו אין ממשלה אחרת; הוא תלוי עוד יותר בשותפות עם החרדים והמתנחלים, כי הוא לא רק פוליטיקאי אלא גם נאשם בפלילים. במצב הנוכחי של הקואליציה בסקרים, אף אחד לא רוצה בחירות, אבל נתניהו זקוק לכסא ראש הממשלה לא רק בשביל למשול בקואליציה ובמדינה, אלא גם כדי לשלוט בעניניו המשפטיים. וכולם מבינים את זה.
וכמו במו"מ הקואליציוני. בליכוד קבעו מלכתחילה יעד אופטימי לאישור התקציב בקריאה שניה ושלישית בשבוע הבא, עם מרווח ביטחון של יומיים מהדדליין האחרון, למקרה ומשהו ישתבש. הקואליציה כבר נאלצה לדחות השבוע את תחילת ההצבעות על חוק ההסדרים בגלל המשבר עם עוצמה יהודית, ולא מן הנמנע שזו לא תהיה הדחיה האחרונה בלוחות הזמנים ושכמנהגו בקודש, גם את משוכת התקציב נתניהו יעבור רק בדקה ה-90, אחרי ששותפיו יעבירו אותו סדנת שבי של אולטימטומים ודרישות. זו ההזדמנות האחרונה שלהם לקבל ממנו את כל מה שהבטיח להם ועוד. אחרי שהתקציב יעבור, הוא יקבל תעודת יציבות, ויהיה להם הרבה יותר קשה לגרום לו לעמוד במילתו.
לכאורה, אחרי התקציב, כמו אחרי החגים, נתניהו יוכל לכאורה להשתחרר מכבלי שותפיו הסחטנים והמאיימים, למשוך בחוזקה במושכות, ולהמשיך במסע השיקום שהוא מנהל בחודשיים האחרונים מאז שהקפיא את המהפכה המשפטית להשבת המנהיגות בממשלתו. גם כשהוקמה הממשלה, אחרי המו"מ הקואליציוני, נתניהו התרברב והתחייב בפני בני שיח, בעיקר הבינלאומיים, שהוא הראשון בממשלה, ושהוא שולט ומנווט את שותפיו הקיצוניים ומקבל את ההחלטות באחריות ושיקול דעת; תוך זמן קצר, ההנחה הזו הופרכה: בן גביר עלה להר הבית, סמוטריץ' קרא למחוק את חווארה, שר המשפטים יריב לוין דהר עם המהפכה המשפטית, והממשלה הידרדרה למשבר פנימי, מדיני, כלכלי וביטחוני שדירדר את נתניהו לשפל בסקרים.
עכשיו, הוא נחוש להוכיח שהוא חזר לנהל את הענינים. "It's not going to happen", הוא אמר למי שאמר השבוע כשנשאל על התוכניות של לוין לחדש חד צדדית את חקיקת הרפורמה בכנס הקיץ הקרוב, במידה וההידברות בבית הנשיא תיכשל. לנתניהו יש תוכניות אחרות; הוא רוצה קיץ מדיני-ביטחוני, ולא לחזור להתבוסס בבוץ המשפטי. גם להתנהגות הילדותית של בן גביר הוא מעונין לשים סוף. העברת התקציב אמורה לכאורה להעניק לנתניהו את השקט שהוא צריך כדי להתאושש מחבטת הפתיחה הקשה שספגה ממשלתו, אבל ספק אם שותפיו יתנו לו לשלוט כמבוקשו: הלחץ לחידוש המהפכה המשפטית ומשבר חוק הגיוס כבר מחכים על סף דלתו, ובעלי בריתו מריחים היטב את חולשתו.