הבקתה המסתורית מעץ וההיתקלות הדרמטית - שנגמרה בחיסול חוליית חמאס

השעה כבר הייתה אחרי חצות. במשך שמונה ימים, ניהלו שב"כ וצה"ל מצוד אחר המחבלים שניסו לבצע פיגוע המוני במסעדת 'מיקסה' האיטלקית בצומת אלמוג, לא הרחק מההתנחלות הישראלית ורד יריחו, אך נבלמו בגלל מעצור בנשק וירדו למחתרת. מחשש לפיגוע נוסף מאותה חוליה המזוהה עם חמאס, מערכת הביטחון הטילה סגר סביב יריחו - אין נכנס ואין יוצא ללא בידוק קפדני, במטרה לאתר את הפצצה המתקתקת.

במשך יותר משבוע, רכזי שב"כ חיכו לטעות אחת של חברי החוליה כדי לחשוף אותם ולכוון לעברם את לוחמי דובדבן ומגלן, שהועמדו במקום בכוננות גבוהה. ביום שבת לפנות בוקר הגיע מידע רגיש על האפשרות להימצאות חולית חמאס במבנה בלב מחנה הפליטים עקבת ג'בר ביריחו, אך לאחר שכותר המבנה ונעצרו חשודים כסייענים - החוליה נעלמה. בלילה שבין שני לשלישי הצביעו שוב רכזי שב"כ על כמה מבנים שחשודים כמקום מסתור של המחבלים המסוכנים. המידע הזה הוביל לקרב יריות דרמטי עם לוחמי ולוחמות הגדוד המעורב לביא הבקעה, שפעלו בקור רוח וחיסלו את המחבלים שאיימו על האזור.

הלוחמת ל', בת 20, סמלת מחלקה בגדוד, סיפרה שבאותו הלילה הלוחמים היו אמורים לבצע פעילות שגרתית של מעצר, אך בדקה ה-90 שינו את המשימה. "בהתחלה לא הבנו למה משנים לנו את הפעילות. כמה דקות אחרי כבר יצאנו. זה היה אמור להיות היעד של דובדבן ובסוף החליטו שאנחנו נעשה סריקות", ציינה.

השיירה יצאה לדרך. ראשון להוביל אותה היה ג'יפ ממוגן מסוג 'דוד' של מפקד הפלוגה, סרן ק', בן 24. אחריו, בג'יפ 'דוד' נוסף, סגנית מפקד הפלוגה, סגן א', בת 22. מאחוריה היו צמודים רכב 'הזאב' הממוגן והרב-תכליתי, בו עשרה לוחמים ולוחמות.

"אנחנו מכירים ממש טוב את מחנה הפליטים עקבת ג'בר, רובו צפוף והומה אדם", ל' המשיכה לספר. "הגענו לשטח פתוח. אתה בטוח שלא יהיה לך כלום. חשבנו לעצמנו, 'מה הסיכוי שיהיה שם משהו?'". ראשונים לרדת מהג'יפים היו סרן ק' וסגניתו, שהתייצבה לצדו, אוחזת בנשק בשתי ידיים. הלוחמים נותרו צמודים לכלי הרכב הממוגנים, כמה מטרים מאחורי המפקדים. ק' סרק את האזור בעיניים - וראה שם מבנה יוצא דופן: בקתה מעץ.

"הבקתה הזו לא הופיעה בשום תצלום אוויר ובשום מפה", הסביר ק', "זה היה ממש חשוד עבורי. החלטתי ללכת בניגוד לתכנון, ללכת אל הצריף ולראות מה קורה שם. החלטתי לפתוח את הדלת והופתעתי. כשאני פותח את הדלת יש מולי שלושה מחבלים עם נשק, מכוונים נשק ופותחים לעברי באש. אני לא הרגשתי כלום, רק ראיתי רשף והרחתי אבק שריפה. צעקתי לכולם: 'מחבלים!'".

"שמענו צרורות חזקים. הרכבים חטפו את היריות, יש עדיין סימני פגיעה עליהם. המ"פ חטף שני כדורים באפוד הקרמי, במרכז הגוף, ולא שם לב בכלל", שחזרה הסמלת ל'. "הוא תפעל את האירוע באופן מדהים. אני בטוחה שאם הוא היה קופא אז המצב היה אחר. הוא פתח בירי, צעק לעברנו והכווין את הכוח. מיד ששמענו את היריות נכנסנו מאחורי מקום ממוגן, מאחורי הדלתות של ה'דוד' וה'זאב'. התנהל קרב יריות קשה".

סרן ק' טרק את הדלת וצעד לאחור. באותם הרגעים הוא עדיין לא הפנים ששני קליעים פגעו במרכז גופו. אחד נעצר במחסנית והשני באפוד המגן. "הכרזתי על 'מכת אש' לעבר הבקתה, ותוך שניות ירו לעברה", סיפר. הפלוגה צעק 'חדל אש' והשתררה דממה בשטח. מה שעשה המ"פ בשניות שלאחר מכן הפנה את תשומת הלב של המטה הכללי בצה"ל.

"פתאום הכול התחבר לי", שחזר ק'. "הבקתה בנויה מעץ, הכול יכול לעבור דרכה. עובר לי בראש שמישהו מחכה לנו עם מטען, שיפעל בלי שנפתח את הדלת. החלטתי לקחת סיכון. בסוף אתה לוחם ולוקח סיכונים. אם לא ניכנס יהיה שם מישהו חמוש שיחורר את כולם. אתה יודע שאתה חייב להיכנס", סיפר מפקד הפלוגה. "אני נכנס ואנחנו רואים בתוך הבקתה כמה מחבלים שמחזיקים נשקים. אנחנו פוגעים בהם ומסיימים את האירוע".

הפיקוד בשטח הכריז על "הקפאת מצב" עד לבואם של לוחמי פלגת סילוק פצצות מיחידת יהל"ם, שדיווחו על שבעה מחבלים, בהם רק שניים שנותרו בחיים ומצבם קשה, ולצדם שבעה רובי M-16 קצרים, עשרות מחסניות, אפודי מגן, ווסטים לנשיאת תחמושת, מכשירי קשר וציוד צבאי נוסף.

הקצינים סימנו לסמלת ל' להתקדם לעבר הבקתה. "עזרנו עם פינוי גופות המחבלים והפצועים", היא סיפרה, "שמרנו על הנשקים של המחבלים, והחיילת שלי, חובשת קרבית, טיפלה במחבלים שנפצעו קשה. אני רואה שממעצר למעצר זה נהיה יותר מטורף. אני מתקשה לדבר על זה".

סגנית מפקד הפלוגה, סגן א', הסבירה את המהלך. "למה חתרנו למגע באירוע בעקבת ג'בר? לא היה לנו זמן. יש מאחורינו לוחמים. זה או עכשיו או לעולם לא. כשהתחלנו לעשות סיכום תחקיר אחת החיילות שאלה אותי: 'מה? אלו המחבלים שהיו בפיגוע?'. הבנו שהם תכננו לעשות פיגוע גדול".

ניסיון הפיגוע וחשיפת חוליית פעילי חמאס הפתיעו את פיקוד המרכז, מאחר ויריחו מוגדרת כמרחב שקט בעל היקף טרור נמוך ביחס לשאר יהודה ושומרון. המרחב מתפתח כלכלית, מכיל אתרי טבע מושקים ומהווה מוקד משיכה לתיירות מכל העולם. היישובים הישראלים באזור, בהם ורד יריחו, חיים בהרמוניה עם מרבית האוכלוסייה הפלסטינית באזור. בשנה האחרונה חלה פריחה נד"לנית בפאתי יריחו; ערביי ישראל בונים וילות מפוארות עם בריכות ומשכירים אותם לתיירים במהלך השבוע. אולם במחנה הפליטים עקבת ג'בר הממוקם באזור, התמונה שונה בתכלית.

"מחנה הפליטים מזוהה עם הפת"ח באופן מסורתי, ויש בתוכו כמה חמולות, שאחת הבולטות שעושות את כל הבלגן היא עווידאת. רוב המחבלים שחוסלו הם בני החמולה הזו", סיפר גורם צבאי שבקיא בתהליכים במרחב. "אז מה קרה בפועל במחנה הפליטים? הכסף שחמאס מזרים לאזור, כמו למחנה הפליטים ג'נין, הקסבה בשכם ומקומות נוספים, מתניע פעילות טרור.

"הסיפור בשטח הוא כבר לא 'באיזה מסגד אני מתפלל ולאיזה זרם אני משתייך', אלא מי משלם לי יותר לבצע פיגוע", המשיך הגורם. "לכן, לגלות חוליית חמאס בלב מעוז פת"ח מצביע קודם כל על בעיית משילות חמורה של הרשות הפלסטינית ופער מבצעי של מנגנוני הביטחון הפלסטינים. המרחב דורש טיפול ממוקד יותר של צה"ל ושב"כ, כדי לראות מה עוד עושה הכסף של חמאס בשטח".

עוד צד בסיפור שמשך את תשומת הלב הוא גבורת הגדוד המעורב. בלבו של שיח פוליטי וציבורי נגד השירות המשותף ושילוב נשים בלחימה בכלל וביחידות העילית בפרט, הגדוד שחיסל את מחבלי החמאס הוא גדוד לביא הבקעה, בפיקודו של סא"ל אריאל ברבי, המורכב מ-70% לוחמות ו-30% לוחמים.

עבור הסמלת א', המבצע חידד את הסיבה למה התנדבה ללוחמה. "פתאום את מבינה את הכול. את נלחמת להגן על המדינה שלך. לא סתם עברתי הכשרה של שמונה חודשים בלוחמה קרבית, בסופו של דבר התנדבתי לזה כמו שאר הבנות. פתאום את בכפר חשוך, נכנסתי לאדרנלין מטורף ונתנו את ה-100% שלנו. ראיתי את המחבלים, הרמתי את הגופות ופינינו פצועים", סיפרה.

א' המשיכה, "אני הראשונה והיחידה שהתגייסה בבית ללוחמה. אבא שלי היה לוחם בהנדסה קרבית. רציתי להתגייס ללוחמה ולתת את כל כולי בשביל זה. לא סתם מכינים אותך כמעט שנה לזמן אמת. מאז שעליתי לתעסוקה המבצעית זו גזרה חמה, מלא הפרות סדר, חסמים, נתקלים כל יום בפלסטינים, היו ימים שזרקו עליי בקבוקי תבערה ואבנים. הייתי בלא מעט מעצרים".

הסמלת ל' דחתה טענות נפוצות, לפיהן לגדודים מעורבים נותנים גזרה יחסית קלה. "אני שנה מפקדת ביריחו ובמהלך השירות שלי זרקו עלינו בלוקים, סלעים, בקבוקי תבערה, מטענים והפעילו עלינו מטען חבלה. אנשים יותר אדישים לזה כי אנחנו בנות. האירוע השבוע מאפשר לנו להניח את הדברים על השולחן ולהגיד את מה שאנחנו חושבות. אני לא מזלזלת באף אחד, אבל יש לוחמים בגדודים שלא עוברים את הדברים האלה".

"שמעתי הרבה פעמים משפטים כמו 'את סתם מבזבזת את הזמן שלך, את גם ככה לא עושה כלום'", שיתפה ל'. "מבאס לשמוע שיש הרבה אנשים שמורידים אותך. לי אמרו שידיחו אותי אחרי שבוע בצבא. תמיד יהיו כאלה שלא יאמינו בבנות שיכולות להיות לוחמות, אבל חשוב להגיד שזה אפשרי. יש בנות שמתפעלות אירועים בצורה מעולה בדיוק כמו בנים".

סמלת א' הצטרפה לדבריה של חברתה לנשק. "חוויתי הרבה ביקורת. אנשים מהמשפחה שלי אמרו לי שאין מצב שאני אהיה לוחמת, אז אני הוכחתי להם שאני לוחמת. האמנתי בעצמי. אם הייתי מקשיבה להם זה היה צובט לי בלב והייתי מרגישה פספוס", סיפרה. "התגייסתי ללוחמה, זו לוחמה לכל דבר. אני אישית 'מטוליסטית' (נושאת רובה עם מטול רימונים - א"ב), אני מאוד שימושית בהפרות סדר. אני יורה גם רימונים וגם כדורים רגילים. חוויתי כל כך הרבה דברים בקו ואני שומעת מיחידות אחרות שלא עושות כלום, שרק בזמן מלחמה צריכים אותם. אנחנו כאן כדי להגן, לא משנה אם אנחנו בנים או בנות".

הלוחמת שיתפה כי היא חוטפת ביקורת עד היום על תפקידה, אך לדבריה היא "למדה להתעלם" מכך. "אני יודעת שאם אפצע במעצר, הצמד שלי ישמור ויגן עליי, וגם אני עליו. הוא סומך עליי. יש הרבה אנשים שמרימים גבה כשרואים בת עם נשק, מבצעת מעצרים, אבל בסופו של דבר אנחנו קיימות. הביקורת היא חלק גם ב-2023 וזה לא ישתנה. נשים יכולות להיות לוחמות, וכן, אני אירה כדי להגן על המדינה שלי".

מפקד הפלוגה, סרן ק', התנדב כלוחם לחטיבת הצנחנים. אחרי שסיים קורס מ"כים עדכנו אותו ששובץ לגדוד המעורב, שרק הוקם. "היו לי מחשבות בראש, אם להתווכח ולנסות להישאר בצנחנים או לקפוץ על ההזדמנות של להיות מפקד כיתה ראשון בגדוד חדש ולעשות סוג של היסטוריה. בחרתי ואני ממש לא מצטער על זה. אני חושב שלהיות מפקד כיתה במחזור ראשון, בגדוד חדש, בגזרה חדשה, זה להביא את הצבע שלי למקום ולהשפיע", אמר. "אני מאוד שמח על זה, לא חושש מאתגרים. זו הבחירה הכי טובה שעשיתי".

ק' העיד כי לא חווה שוני מבחינה מקצועית בין גדוד החי"ר הרגיל בו שירת ובין הפלוגה המעורבת עליה מפקד. "אומנם ההכשרה יותר קצרה, אבל כלוחמים ולוחמות? אותן משימות, אותו ציוד, אותו משקל, אתגרים פיקודיים דומים. בפלוגה שלי אני סומך על כל לוחמת ולוחם. אני גאה בלוחמים ובלוחמות שלי ויכול להיות שללא התגובה המהירה שלהם במכת האש, אם לא היו יורים כמו שצריך, אולי הייתי נשאר בלי כדורים ומי יודע מה היה קורה".

סגנית המ"פ, סגן א', גדלה ברחובות, אביה שירת כלוחם בחטיבת גבעתי וכבר בתיכון התעניינה בשירות צבאי כלוחמת. "אני באופן אישי לא מרגישה צורך להוכיח את עצמי לאף אחד", אמרה. "לא בקורס קצינים ולא בקורס מ"פים אליו אצא בקרוב. מי שחושב שאני לא לוחמת טובה כי אני בחורה, יכול להצטרף אליי להילחם ביחד. המפקד שלי והלוחמות סומכות עליי".

היא המשיכה, "חבל שמטפטפים למתגייסים שהלוחמים בגדודים גם ככה לא עושים כלום, רק שומרים ולא נלחמים באמת. זו טעות. אנחנו עושים דברים חשובים. אנחנו לא נלחמים הרבה, אבל המלחמה בפח"ע העממי לא פשוטה. זו פלוגה עם הרבה ערכים שמסורה לשגרת החיים של הגזרה". על שירות בנות כלוחמות, טענה כי בראייתה אין שום סיבה לא לשלב בנות בשאר גדודי חטיבות החי"ר, ובהתאם למוטיבציה יש לאפשר שירות בנות כלוחמות ביחידות עילית כמו סיירת מטכ"ל ואחרות.

על גדוד לביא הבקעה מפקד בשנה וחצי האחרונות סא"ל ברבי, שסיפור שירותו הצבאי מלמד על רוח הגדוד המעורב. במלחמת לבנון השנייה, כלוחם בגדוד 101, התקדם רגלית אל הכפר א-טירי בדרום לבנון, ונתקל בחוליות חיזבאללה מכמה כיוונים. מפקד הפלוגה נפצע ברגלו. תחת אש כבדה, נוצר נתק בין לוחמי החפ"ק מ"פ לסא"ל ברבי, ששימש קשר מ"פ.

חרף המצב אליו נקלעו, העביר ברבי דיווח מדויק בקור רוח ולאחר מכן קיבל החלטות וסייע לחלץ את הכוח כשיורים עליהם מקלעים וטילי נ"ט מטווחים קרובים. ברבי התעקש ראשית לחלץ את המ"פ ואת שאר הלוחמים תוך כדי שנפתחה לעברו אש מדויקת ורק אז להתפנות מהאזור. על אומץ הלב והגבורה הוענק לו צל"ש מפקד אוגדה 98.

סא"ל ברבי סירב להתייחס לצל"ש ולפועלו המבצעי כקצין במבצע עופרת יצוקה ובמבצע צוק איתן, ובחר להדגיש את פועלם של פקודיו, בזמן שהיה במרחק מאות מטרים מהם והתמודד עם הפרות סדר אלימות סביב כמה מבנים חשודים נוספים. "בהיתקלות עם המחבלים הייתה התעשתות מהירה, קור רוח ואומץ לב עילאי של הכוחות", אמר. "החוליה נוטרלה בצורה מלאה ולמעשה סוכלה עם הנשקים שלה. הם היו חמושים ומצוידים היטב אבל בסופו של דבר הם לא יכלו על הגבורה של הלוחמים והלוחמות בגדוד.

"זה אירוע של 30 שניות, אבל תזכור שהתכוננו ליום הזה", המשיך הסא"ל. "אנחנו מכינים את הלוחמים והלוחמות לאירוע הטקטי הזה. הופתענו אבל לא הוכרענו. בחודש האחרון אנחנו מבצעים מעצר כמעט כל יום, כל שבוע אנחנו בעקבת ג'בר. המחנה לא זר לנו, מכירים אותו היטב".

מפקד הגדוד לא הסתיר את גאוותו בלוחמים ובלוחמות. "לאט-לאט בנינו גדוד. מכונה משומנת. התוצאות מדברות בעד עצמן. כשהגעתי אל הבקתה כל מה שנשאר לי לעשות זה לטפוח על השכם שלהם ולהגיד מילה טובה".

גם ברבי התנער מהביקורת על השירות הצבאי המשותף ושילוב הנשים בתפקידי הלחימה. "אין לי מה להגיב לרבנים. אני חושב שזה עובד נהדר. המבחן האמיתי הוא בקרב. הוכחנו אותו הלכה למעשה, וזה עובד מדהים", אמר. "אני חושב שכל גדודי הגנת הגבולות ללא יוצא מן הכלל עושים עבודה מצוינת לתושבי הבקעה. אני צופה ללוחמים גדולות. יש פה חומר אנושי מדהים, מהצד הנשי והגברי, ואני חושב שזה אירוע מאוד מוצלח שימשיך ויצבור תאוצה".

מפקד הגדוד מעריך שהמוטיבציה להתגייס לגדוד, שלדבריו "תמיד הייתה גבוהה", נמצאת במגמת עלייה. "לביא הבקעה הוא הגדוד הכי צעיר מבין הגדודים, בן שש שנים. תיכף יקום גדוד נוסף, גדוד פנתר. המגמות אצלנו תמיד בעלייה", אמר, "לא רק ברצון להתגייס לגדוד אלא גם לצאת לפיקוד קצונה ולהתפתח. אנחנו בעלייה מתמדת. אני גאה בחיילים שלי", סיכם סא"ל ברבי, "יש שכר לעמלם, לאימונים הקשים שעשו ועוד יעשו. בסוף זה מתנקז לשלושים שניות אבל הם סיימו בלי סימני שאלה. רק סימני קריאה".