אונס, סחר בבני אדם, סחיטה, טבח ועינויים: חברי "קבוצת ואגנר" אינם חיילים רגילים

ב-11 בינואר מפקד המיליצייה הרוסית "קבוצת ואגנר", יבגני פריגוז'ין, שמובילה את המתקפה של רוסיה על העיר סולדאר שבמחוז דונייצק, טען כי חייליו השלימו את כיבוש העיר. "יחידות ואגנר השתלטו על כל שטחה של סולדאר", אמר פריגוז'ין בהודעה קולית שפרסם בחשבון הטלגרם שלו. "מספר האסירים שנלקחו בשבי יפורסם מחר", הוסיף פריגוז'ין הנחשב מקורב לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. דניס פושילין, העומד בראש "הרפובליקה העממית" של דונייצק שסופחה בספטמבר, אמר לערוץ 1 הרוסי כי לפי מידע שברשותו, "מרכז סולדאר נמצא כבר תחת השליטה של יחידות ואגנר".

קבוצת ואגנר שגייסה אסירים לשורותיה, הפכה לכוח מרכזי במתקפה הרוסית באוקראינה שהחלה בשלהי פברואר 2022, אך אוקראינה אינו המקום הראשון - או היחיד - שבו מטילה המליציה את חיתתה. מה היא בדיוק קבוצת ואגנר, שנחשבת קבלנית צבאית פרטית, ומדוע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מסתמך עליה בצורה כה נואשת?

"בין אם הם נלחמים בעבור עושר או תהילה, האכזריות של הקבוצה אינה מוטלת בספק. לאן שלוחמי ואגנר הולכים, מתלוות הפרות של זכויות אדם. מסוריה לקמרון, סומליה, ונצואלה, לוב ועד מאלי, הם מואשמים באונס, שוד, רצח ועינויים. כך גם באוקראינה. מלבד ההפצצות חסרות האבחנה שלהם על אזורי מגורים, לוחמי ואגנר מואשמים בהוצאה להורג של אזרחים ליד קייב, בימים הראשונים של המלחמה.

אונס, סחר בבני אדם, סחיטה, חטיפה, טבח, עינויים, השתלטות על משאבי טבע, מעורבות בפוליטיקה פנימית של מדינות, סחר לא חוקי בנשק - אלה הן חלק מההאשמות נגד הקבוצה, והראיות נמצאות בשפע", נכתב בשנה שעברה בדו"ח של הפרויקט לדיווח פשע ושחיתות (OCCRP). משרד האוצר האמריקני אף הגדיר בשבוע שעבר את קבוצת ואגנר - ארגון שכירי חרב פרטי רוסי שלוחמיו נלחמים באוקראינה לצד החיילים הרוסים - ארגון פשע טראנס-לאומי והטיל שורה של סנקציות על הרשת הגלובלית שתומכת בו.

"הצבא הרוסי נתקל בקשיים הולכים וגוברים בשדה הקרב, ופוטין נאלץ להסתמך על קבוצת ואנגר כדי להמשיך במלחמה שבו פתח. קבוצת ואגנר גם התערבו וזרעו אי יציבות במדינות באפריקה וביצעו הפרות נרחבות של זכויות אדם", נאמר בהצהרה של המשרד.

החברה הצבאית הפרטית נמצאת בבעלות של האוליגרך יבגני פריגוז'ין, המקורב לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. היא נראית על פני השטח כחברה קונבנציונלית, אך הניהול והפעילות שלה משולבים באופן הדוק עם הצבא והמודיעין הרוסי. הממשלה הרוסית ייסדה את ואגנר וחברת צבאיות פרטיות אחרות כדי שישמשו כצינורות השפעה של האידיאולוגיה הרוסית מחוץ לרוסיה, ללא הצורך לערב את הכוחות הצבאיים הרשמיים של המדינה. כתוצאה מכך, ואגנר יכולה להיחשב ארגון מיופה כוח של המדינה הרוסית, בניגוד לחברת אבטחה פרטית מסורתית שמציעה את שירותי שכירות החרב שלה בשוק הפתוח.

בתקופת המלחמה הקרה, ברית המועצות שלחה אלפי מומחי צבא תחת הכיסוי של "יועצים" לאזורי עימות ברחבי העולם, בעיקר למזרח התיכון. שליחים אלה מילאו תפקיד חשוב בסיוע לצבאות סוריה, מצרים ולוב, בין השאר. בשנות ה-90, ה"מתנדבים" הרוסים השתתפו בעימותים במולדובה ובגיאורגיה, בזמן שמדינת רוסיה הכחישה באופן רשמי כל מעורבות באותם עימותים.

אחרי קריסת ברית המועצות, היו ברוסיה חברות פרטיות שונות כחלק ממגמת ההפרטה הכללית, שסיפקו שירותי אבטחה, אך תשומת לב העולם הופנתה אליהן ב-2010 ואילך בשל המעורבות שלהן בסוריה ובאוקראינה.

העידן שאחרי המלחמה הקרה בישר על תחייתן של חברות אבטחה פרטיות (PSC) וחברות צבא פרטיות (PMC). מדינות וארגונים שונים הסתמכו על השירותים שלהן משום שהחברות האלה גמישות וזולות יותר, ולוחמיהן יותר מיומנים בדרך כלל מחיילים רגילים. עימותים במאה ה-21, ובעיקר המלחמות באפגניסטן ובעיראק, הובילו לכך שהחברות הפרטיות האלה החלו להיות מעורבות בכל שלבי הלחימה - מתמיכה לוגיסטית ועד לפעילות בשטח.

על פי המרכז ללימודים בינלאומיים אסטרטגיים (CSIS), הקרמלין פיתח השקפה ייחודית כלפי חברות הצבא הפרטיות - הן לא רק עדיפות מבחינת תקציבית, אלא גם ככלי פוליטי-צבאי של השפעה מדינית, שאותו אפשר להפעיל - ובמקביל להכחיש כל קשר אליו. באפריל 2012, ראש הממשלה דאז פוטין נשאל אם הוא תומך ברעיון של יצירת רשת של חברות צבא פרטיות. הוא ענה בחיוב והדגיש כי חברות אלה הן כלי השפעה רוסי שמאפשר את הגשמת האינטרסים הלאומיים של המדינה, ללא מעורבות ישירה. פוטין ציין שהן יכולות, למשל, לספק אבטחה לתשתיות ומתקנים בעלי חשיבות, כמו גם להדריך ולאמן חיילים זרים בחו"ל.

מניע נוסף לשימוש בחברות שכירי החרב הפרטיות הוא שהן מאפשרות לרוסיה לצמצם את מניין ההרוגים בקרב חייליה. מאחר שהחברות האלה פרטיות, מניין ההרוגים שלהן אינו נכלל בדו"חות הרשמיים של משרד ההגנה הרוסי לגבי מתים ופצועים. בנוסף, שכירי החרב בדרך כלל נלחמים בחזית ובאזורים של קרבות קשים, כך שמניין המתים שלהם גבוה בהרבה לעומת בצבא הרגיל.

החוקה הרוסית קובעת כי כל ענייני הביטחון וההגנה שייכים אך ורק למדינה. לכן, הקמה של חברות צבא פרטיות היא אינה חוקית ברוסיה. עם זאת, יש כמה פרצות בחוק במערכת החקיקתית הרוסית. אנשים בודדים אינם יכולים לשרת כשכירי חרב, אך גופים בניהול המדינה יכולים להחזיק בזרועות צבאיות ואבטחה פרטיות. כך אזרחים רוסים מורשים לעבוד עם חברות פרטיות, על אף האיסור.

שיטה אחרת היא לרשום את החברות בחו"ל, מה משאפשר לרוסיה להתעלם מהפעילות שלהן בטענה שהן "חברות זרות". על פי מומחים, רוסיה מעוניינת באווירה של אי ודאות ומסתורין שאופפת את החברות האלה כדי שהיה לה מרחב תמרון בשימוש בהן - לכן מאחורי הקלעים אין רצון אמיתי להפוך אותן לחוקיות.

בשטח, מרבית החברות הפרטיות פועלות בחופשיות ומגייסות כמעט אך ורק אזרחים רוסים. קבוצת ואגנר אף מפגינה את המחויבות שלה לאינטרסים של רוסיה באוקראינה. לוחמיה עונדים בגאון את סמל הגולגולת הלבן המאיים של הקבוצה כשהם לוחמים עם הצבא הרוסי במזרח המדינה.

ב-2013, הוקמה בהונג קונג חברה צבאית פרטית בשם סלאבוניק קורפ, על ידי שני עובדים רוסים של חברה אחרת. על פי מחקר נורבגי מ-2020, ממשלת סוריה היתה זאת ששכרה את שירותיה לטובת הלחימה בדאעש. לוחמי סלאבוניק קורפ נשלחו לסוריה ב-2013. המשימה שלהם היתה לסייע לכוחות הסורים לכבוש מחדש מידי דאעש מתקני נפט. בשל מחסור בנשק מודרני שאותו הבטיחה ממשלת סוריה לספק לשכירי החרב, המשימה לא צלחה, ולוחמיה נשלחו בחזרה לרוסיה.

ואגנר גרופ צצה זמן קצר לאחר פירוק סלאבוניק קורפ. את החברה כיום מנהל פריגוזי'ן, אך היא קשורה הדוקות גם למדינה. למעשה, ואגנר גרופ לא רשומה בשם מקום - היא לא קיימת. רוסיה מעודדת את חוסר השקיפות ותומכת בפעילות שלה תחת מעטה הערפול.

דמיטרי אוטקין, ששירת במודיעין הצבאי הרוסי GRU עד 2013, ייסד את ואגנר גרופ ב-2014. הוא עצמו הצטרף לחברה פרטית ונסע לסוריה אך לאחר הכישלון שם, החליט לייסד חברה משלו. החברה החדשה נקראה על שם אות הקשר הישן של אוטקין "ואגנר". לוחמי הקבוצה החלו להילחם באוקראינה ב-2014 כדי לסייע בסיפוח חצי האי קרים לרוסיה. אוטקין אף קיבל את עיטור האומץ בטקס שנערך ב-2016 בקרמלין על שירותו באוקראינה.

סוכנים, או לוחמים, של ואגנר נהנים מהזכות להשתמש בתשתיות שקשורות למשרד ההגנה הרוסי. כשנשלחו לוונצואלה לסייע לנשיא ניקולס מדורו, הגיעו הסוכנים במטוסים של חיל האוויר הרוסי. בלוב, מטוסים רוסיים סיפקו לסוכנים שנלחמים בשטח סיוע וציוד. אנשי ואגנר טסו לעתים קרובות לסוריה ומחוצה לה במטוסים צבאיים רוסיים. סוכני ואגנר שנפצעים אף מטופלים בבתי חולים צבאיים של רוסיה, על פי דו"חות רבים. זאת הטבה שלא כל קבלנית צבאית פרטית מקבלת.

ארצות הברית קבעה כי המממן של קבוצת ואגנר הוא פריגוזי'ן, האוליגרך שמכונה לעתים "השף של פוטין", בשל המסעדות שלו, האהובות במיוחד על פוטין. הוא גם הבעלים של חברת קייטרינג רוסית בשם קונקורד, שמספקת מזון לקרמלין.

על פי דיווחים, פריגוז'ין מנהל ברוסיה גם אימפריית תקשורת נרחבת ששולטת בכתריסר אתרי חדשות, ומשמשת נשק תעמולתי חשוב בעבור המדינה. על פי תחקיר של "בלינגקאט", "אינסיידר", ו"דר שפיגל", הפעילות שלו "משולבת הדוקות עם משרד ההגנה והמודיעין הרוסיים".

פריגוז'ין, שאביו וסביו היו יהודים, הואשם על ידי הממשלה האמריקנית בניסיון להשפיע על הבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, וב-2017 ארצות הברית והאיחוד האירופי הטילו סנקציות על קבוצת ואגנר. ב-2019, ארצות הברית הודיעה שהיא מטילה סנקציות אישיות על פריגוז'ן. בספטמבר 2022, הופיעו סרטוני יו-טיוב ולפיהם יבגני עסק בגיוס אסירים לטובת המלחמה באוקראינה באופן אישי. ב- 26 בספטמבר, פרגוזי'ן הודה לראשונה בפומבי, על פי "רויטרס", כי הוא מנהיג את "ואגנר גרופ" ומגייס אסירים שמרצים עונש בבתי הכלא לארגון.

פריגוז'ין דואג כל העת לבסס את מעמדו ואת מעמד החברה שלו ולהפוך אותה להכרחית בעבור נשיא רוסיה. הוא גם נוהג לטעון כי חייליו הם שהשיגו את ההישגים הגדולים של רוסיה באוקראינה, כדוגמת כיבוש העיר סולדאר באחרונה, ואזורים אחרים במזרח אוקראינה.

אנדריי קולסניקוב, עמית בכיר בקרן קרנגי לשלום בינלאומי, אמר באחרונה כי ההשפעה הגדלה של האוליגרך דומה לזאת של הנזיר גריגורי רספוטין בחצר הצאר ניקולאי השני. "ולדימיר פוטין זקוק ליעילות ולהישגים בשדה הקרב בכל מחיר", הוא אמר. "לפריגוז'ין יש כריזמה שטנית, שמתחרה באופן כלשהו עם זו של פוטין. אך פוטין זקוק לו כעת".

בנוסף למילוי היעדים של פוטין, ואגנר מסייעת לפריגוז'ין למלא את האינטרסים המסחריים הפליליים שלו - כלומר, להרוויח כסף, והרבה. ברפובליקה המרכז-אפריקנית ובסודאן, למשל, לוחמי הארגון אמורים להשתלט על כריית היהלומים והזהב. בפעולותיהם ובטקטיקות שלהם, לוחמי ואגנר דומים ללוחמי דאעש, שמשתמשים בטרור כדי לבזוז, לרצוח ולזרוע אי יציבות באזורים שלמים. על פי מומחים, באמצעות תמרון, תעמולה והסכמים לא חוקיים עם מנהיגים מושחתים, הארגון מקבל סמכות מלאה במדינה שבה הוא פועל, והופך אותה לכלי שלו.

את כל זה, פריגוז'ין משיג באמצעות לוחמים שהם ברובם פושעים מורשעים. לדברי יורי אטנוב, מרצה למדעי המדינה בקייב, הסיבה לכך היא ביצוע פשעים והשגת יעדים מהר באמצעות טקטיקות מחרידות. "אחרי הכל, רק מחוסרי מוסר יכולים לבצע כאלה פשעים. לא מדובר בחיילים רגילים, אין להם גבולות. יש כאן התעלמות מוחלטת מאמנת ז'נבה".

"הצטרפתי לוואגנר לאחר שלחמתי בדונבאס ב-2104. פגשתי בחורים טובים שחשבו כמוני", סיפר אלכסנדר זלודב, שעזב את הארגון ב-2017 ל-"UK דיילי". וזאת אחת הסיבות שאנשים, ובעיקר צעירים, נמשכים לוואגנר גרופ. "הם משלמים היטב, כך שזאת הזדמנות נהדרת בעבור בחורים מובטלים, מרביתם מתוסכלים מהמצוקה הכלכלית שבה הם נתונים ורוצים לשפר את חייהם", אמר דורן אוספנוב, קצין קזחי במילואים לאתר "סנטרל אסיה ניוז".

ואגנר מציעה שכר חודשי בסך אלף דולר למתנדבים לשמור על מתקנים, ו-1,500 דולר לאלה שמתנדבים ללחום, דיווח האתר הערבי אל-סוויידה 24 במרץ 2020. בעבור רבים מהמגויסים לארגון שמגיעים ממדינות באפריקה או באסיה, מדובר בהון.

שיטות הגיוס של ואגנר דומות לאלה של דאעש, למשל שימוש בכסף כדי לפתות מגויסים עניים ומציאה וגיוס של צעירים שנמצאים במצוקה באמצעות האינטרנט.

בדו"ח חדש של המודיעין האוקראיני נחשפים פרטים נוספים על ההתנהלות של הארגון. "יחידות תקיפה לא נסוגות ללא פקודה...העונש על נסיגה לא מאושרת של צוות היא הוצאה להורג מיידית", נכתב בדו"ח. יתרה מכך, "לוחמי ואגנר פצועים נותרים בשדה הקרב במשך שעות. יחידת התקיפה אינה יכולה להוציא את הפצועים משדה הקרב, משום שהמשימה העיקרית שלהם היא להמשיך בתקיפה עד שהיעד מושג. אם התקיפה נכשלת, נסיגה אינה מורשית עד שהלילה יורד".

במקרה שלוחם נהרג בשטח, המשפחה שלו אינה מקבלת פיצוי משום שהמליציה אינה מוכרת על ידי שום גוף רשמי, וההבטחות שקיבלה ממנהיגי ואגנר שוות כקליפת השום.

עוד עולה מהדו"ח, כי החיילים של ואגנר מסודרים בקבוצות ניידות וקטנות של 12 לוחמים או פחות, משתמשים ברימוני RPG ומנצלים מודיעין בזמן אמת ממל"טים שמהווים "כלי מרכזי" בפעילות שלהם. כלי אחר שבו החיילים משתמשים הוא ציוד תקשורת מתוצרת מוטורולה. מחברת הטכנולוגיה נמסר כי סגרה את כל הפעילות שלה ברוסיה.

הדו"ח טוען גם כי עשרות אלפי האסירים שגויסו לוואגנר בדרך כלל תוקפים בגל הראשון וסופגים את הפגיעה הקשה ביותר - עד כ-80% מהכוח. חיילים מנוסים יותר מחזיקים בציוד לראיית לילה וראייה תרמית. את הנשק שלה הקבוצה מקבלת מרוסיה אך גם מצפון קוריאה, אמר בשבוע שעבר דובר המועצה לביטחון לאומי בארצות הברית ג'ו קירבי.

בדו"ח של המודיעין הבריטי נכתב כי ואגנר משתמשת במספרים גדולים של אסירים שלא מקבלים הדרכות או אימונים משום שהם ניתנים להקרבה. היחידות בדרך כלל מקבלות משימה ספציפית בשטח ואסור להם לסטות ממנה - למשל להשתלט על מבנה כלשהו. מי שסוטה מהתוכנית מאוים בהוצאה להורג.

בדומה לדאעש, וואגנר מקדמת את המותג שלה ברשתות חברתיות, ויש לה ערוץ משלה בפלטפורמת טלגרם. לארגון יש מטה חדש ונוצץ בסנט פטרסבורג - PMC Wagner Centre ש"נועד לייצור של רעיונות חדשים במטרה להגביר את יכולות ההגנה של רוסיה, כולל בתחום המידע".

אלימות קשה היא אחד הסימנים המאפיינים את הקבוצה. בסרטון שפירסמה ואגנר, רואים כיצד לוחמיה מכים למוות בפטיש את אחד העריקים. לדברי עדי ראייה, לוחמי הארגון רצחו ועינו אזרחים סמוך לקייב באפריל 2022, לצד חיילים רגילים של הצבא הרוסי. על פי המודיעין הגרמני, הם גם טבחו באזרחים בבוצ'ה במרץ 2022. ארצות הברית וצרפת מאשימות את שכירי החרב באונס וביזה של אזרחים באפריקה. ב-2020, הצבא האמריקני אף האשים את לוחמי ואגנר בשתילת מוקשים מסביב לטריפולי, בירת לוב.

לפיכך, רבים סבורים כי הגדרת ואגנר גרופ "ארגון טרור" תקשה על החברה להמשיך בפעילותה, לקבל גישה לשוק הנשק הגלובלי ולבסס קשרים מסחריים עם העולם. לדברי אגיה זגרבלסקה, עורכת דין ומייסדת הליגה לתחרות בקייב, "הגדרה כזאת תגביל את הנוכחות של הקבוצה במדינות אחרות ותצמצם את השפעתה. בנוסף, היא תיצור מסגרת משפטית שתעודד מדינות באפריקה ומזרח התיכון, שם ואגנר נמצאת, להגביל את ההשפעה שלה ואת הקשרים איתה".

לדברי מיקולה מלומוז', אנליסט ביטחון אוקראיני, ההגדרה הזאת תפתח את הדלת להכרזה על כל המשטר הרוסי "תומך טרור". "אם ואגנר פועלת תחת החסות של מדינה הרוסית, היא משולבת בסוכנויות ממשלתיות ופועלת על פי הוראות מהצמרת, אז הפעולות של מנהיגי הממשלה בזירה הבינלאומית ייחשבו 'פעולות של ארגון טרור'. זה יחליש את פוטין שיוגדר נותן חסות לטרור".