ב-10 ביוני 1948 נהרג טוראי חיים-הארי וולף בתקרית חדירת חיילים סורים לתוך קיבוץ שער הגולן. בן עשרים היה בנופלו. רק ארבע שנים לפני כן הגיע לארץ ישראל נער בודד, ללא כל קרוב משפחה. מגיל שלוש גדל ללא הורים, ילד שננטש פעם אחר פעם, ללא מגע של חום ואהבה. רגע אחרי שנקלט והתחנך בפנימיית נוער בארץ ישראל, החל להרגיש קרקע יציבה תחת רגליו ולבנות את חייו מאפס, נפל בקרב. שלושה חברים היו לו, מתקופות של נדודים באירופה של תקופת השואה. רק הם זכרו את הנער הבודד ופקדו את קברו.
רק עכשיו, אחרי 74 שנים, זוכה וולף ששמו יעלה מתהום השיכחה, יוזכר ויונצח. בשבוע שעבר נתלתה תמונתו בחדר ההנצחה לחללי מערכות ישראל שבקיבוץ שער הגולן. רסיסים מסיפור חייו החלו להיאסף וחוברו לסיפור חיים רציף, גם אם דליל. קבוצה של שלושים בני אדם ישבו והקשיבו והעלו את זכרו של החייל שהיה נצר אחרון למשפחתו ועד היום לא היה מי שיזכיר וינציח אותו.
ההנצחה של וולף היא יוזמה של עו"ד ישראל זר-אביב, "אוהב אדם אשר אוזנו כרויה לסיפורים של אחרים", הגדיר את עצמו. זר-אביב נחשף לפני מספר שנים לסיפור חייו של צבי למדן שכנער צעיר שרד את אימי השואה והחליט לכתוב עליו ספר בשם "הנער שלא שכח את שמו". כשעבד על כתיבת הספר שמע מפי למדן כי למסע ההישרדות שלו בילדותו ובנעוריו היו שותפים עוד שלושה ילדים יהודים בני גילו. אחד מהם היה וולף שגם הגיע עם למדן ועם חבר נוסף לארץ ישראל.
זר-אביב רצה לדעת יותר על אותו חבר של למדן וביקש למצוא מידע אודותיו, מעבר לתאריך נפילתו בקרבות מלחמת העצמאות. "כשהבנתי שהוא היה לוחם בגדוד 12 של גולני, הוא גדוד 'ברק', גם הרגשתי חיבור מיוחד. שנים אחריו, גם אני הייתי חייל באותו גדוד", אמר זר-אביב. "הרגשתי שנוצר פה חיבור רגשי וביקשתי ללמוד עליו יותר", הוסיף.
המידע שהיה אודות וולף היה דל. על מצבת קברו שבנחלת יצחק ובאתר "יזכור" לחללי מערכות ישראל כתוב רק שם האב, "יצחק". פרטים מעטים כתובים גם על מסלול החיים הסבוך שהספיק לעבור בשנות חייו הקצרים. גם על נסיבות נפילתו אין גירסה אחת. לזר-אביב סופרה גירסה ולפיה וולף היה בעמדת שמירה בבניין שבשולי הקיבוץ יחד עם אדם נוסף, חבר שער הגולן. כשהתקרבו לעמדה חיילים סורים, נמלט החבר, וולף נשאר להילחם לבדו. גירסה אחרת, כפי שגם הופיעה בעיתון "דבר" חודש אחרי התקרית, מתארת תרגיל הונאה של הסורים שהתקרבו לעמדה כשהם מעמידים פני לוחמים יהודיים. הם הספיקו להרוג את וולף בטרם זהותם נחשפה. בשתי הגירסאות זהה העובדה כי במקום התפתח קרב שבסופו החיילים הסורים נמלטו מהמקום.
וולף נקבר בקבר זמני בקיבוץ אפיקים ומאוחר יותר הועתק קברו לבית הקברות נחלת יצחק שבתל אביב.
יום הקרב, 10 ביוני 1948, היה יום אחד לפני שנכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה בקרבות שעליה הסכימו הצדדים הלוחמים - ישראל וצבאות ערב. באותו יום ניסו הסורים להשיג הישגים בחזית הצפון, בעיקר באזור עמק החולה והגליל העליון. התקרית בשער הגולן שבעמק הירדן נמנית כנראה על אותו מאמץ סורי.
הקרב התרחש שלושה שבועות בלבד אחרי שהקיבוץ נכבש על ידי הצבא הסורי, יחד עם הקיבוץ השכן, מסדה. הנסיגה הגיעה אחרי ארבעה ימים בהם הקיבוצים הופגזו ונכתשו וכוחות צבא סוריה עמדו לכבוש אותם. בתחילה פונו הילדים ואחר כך עזבו גם המגנים.
חמישה ימים אחרי שנאלצו לסגת, שבו חברי שער הגולן ומסדה לקיבוציהם שנבזזו, הוצתו והוחרבו והחלו לשקם ולבנות אותם מחדש. החברה והממסד הישראלי הטילו עליהם כתם נוכח מה שנחשב אז כ"נטישת נכסי הלאום".
בצירוף מקרים, במקביל להתעניינותו של זר-אביב בסיפור חייו של וולף, החלה גם עירית בשן מארגון "לתת פנים לנופלים" לחקור את קורותיו של וולף עד יום מותו. זהו בארגון מתנדבים שמטרתו היא להשלים פרטי חיים של חללי מערכות ישראל שקורות חייהם לא ידועים "כדי להשלים את חוב הזיכרון אליהם", כהגדרת הארגון.
בשן איתרה את תעודת הלידה שלו ובה נכתב כי הארי וולף נולד בעיר לייפציג ב-2 במאי 1928 לאליזבת וולף הלא נשואה. שם האב לא מופיע. פרט זה מעלה תהיות מדוע על קברו נכתב כי לאביו קראו "יצחק" ושמה של אמו נעדר מהמצבה. כעת בשן וזר-אביב מקווים שמשרד הביטחון ידאג לתקן את הכיתוב שעל המצבה.
מסמך נוסף אליו הגיעה בשן מראה כי שהיה כמעט בן ארבע הוא נמסר לאימוץ לבני זוג מפרנקפורט. עוד נכתב שם כי הוא ישא את שם משפחתם - מיינינגר, מבלי להוסיף את שם משפחתו הקודם. אבל פרק זה היה קצר מאד. כעבור שנה נטשו אותו ההורים המאמצים והעבירו אותו לבית יתומים ושם משפחתו חזר להיות וולף. בשן מצביעה על העיתוי - עליית המפלגה הנאצית לשילטון והאנטישמיות שהחלה להשתלט על גרמניה. ייתכן וההורים, שהיו גרמנים קתולים, קיבלו את החלטתם על הרקע הזה.
בתחקיר שערכה מצאה בשן כי הילד התגלגל מבית יתומים לבית יתומים ועד גיל שש כבר עבר בין שלושה בתי יתומים. בהמשך הועבר בין שלושה מוסדות נוספים. ערב מלחמת העולם השניה חולץ עם ילדים נוספים מבית היתומים בפרנקפורט, הודות למבצע חילוץ שהובילו מנהלי בית היתומים, בני הזוג איזידור ורוזה מרקס. מפרנקפורט התגלגל לבית יתומים בהאגנאו שבחבל אלזס בצרפת. בכל אותן תחנות עבר איתו הילד הרמן לרר שלימים יקרא צבי למדן.
על פי פרטים שכבר היו ידועים עליו, כנראה מפי למדן וחבריו הנוספים מאותה תקופת נעורים, עם הפלישה הגרמנית לצרפת בשנת 1940 יצא לנדודים ברחבי צרפת בלי ידיעה מספקת בשפה ובלי פרוטה בכיס. הוא נעזר בפעילי ארגון OSE. מדובר היה בארגון הומניטרי יהודי שבזמן המלחמה הפך לארגון מחתרתי שפעיליו מצאו עבור ילדים מקומות מסתור ולעתים גם הצליחו להבריח אותם למדינות נטראליות. וולף התחזה לנוצרי והלך לכנסיות, כילד עזוב הוא נרדף על-ידי משטרת צרפת הווישאית ונחשד כעבריין. כדי לקבל עבודה העמיד פני גרמני. הוא סבל רעב, מכות ומאסרים. ניסיונו לברוח לשווייץ נכשל, ובגיל 16 הצליח לעבור לספרד. הוא נקלט על ידי משלחת של ארגון "הג'וינט" ובנובמבר 1944 הגיע באונית מעפילים לחופי ארץ ישראל.
שנתיים התחנך בבית-ילדים-ונוער "אהבה" שבקריית ביאליק. באתר "יזכור" נכתב כי "על-ידי לימוד אינטנסיבי נתאפשר לו להשלים מה שהחסיר בנדודיו ומצא שלוות-נפש וחדוות-נעורים שרחקו ממנו עד אז". לאחר שסיים את לימודיו יצא עם גרעין קבוצתו להכשרה בקיבוץ רמת דוד. עוד צויין באתר "יזכור" כי "הוא שאף לחיים פרטיים יותר במושב-עובדים". הוא עזב את הקבוצה והתגייס לנוטרות, בתקווה למצוא אחרי שנת השירות גרעין להקמת מושב. כשהחלה מלחמת העצמאות עבר מהנוטרות לשירות בחטיבת "גולני". במסגרת זו נשלח לשער הגולן שניצבה אז בחזית, אחרי קרבות הבלימה בעמק הירדן ואחרי שחברי שער הגולן שבו לקיבוצם שנכבש ושוחרר.
שלושת חבריו מבית היתומים בצרפת היו פוקדים את קברו. למדן כתב עליו ושלח את הדברים ליד ושם. דורית, בתו של למדן, סיפרה כי רק אחרי מותו של אביה גילתה את הדברים שאביה כתב ושהיא כמעט לא ידעה דבר אודות וולף.
באחד מביקוריו של יהודה בינמוביץ', אחד מחבורת בית היתומים, בקברו של וולף, הוא מצא פתק שהשאירה בשן בשם ארגון "לתת פנים לנופלים". היא ביקשה ממי שיקרא את הפתק שיצור איתה קשר ויוסיף לה פרטים על וולף. לדבריה "במקרה שלו פניתי רק בגלל שהיה חסר על המצבה שם האם. היה כבר מידע בסיסי עליו והיתה תמונה שלו", הסבירה. כשיצאה לדרך התחקיר החלה להבין כי החללים בסיפור חייו רבים ממה שחשבה והחלה למלא את הפאזל. במקביל גם זר-אביב חקר את סיפורו. בשבוע שעבר הסתיים המסע בחדר הזיכרון בשער הגולן. זר-אביב תלה את תמונתו של וולף לצד בני הקיבוץ ומגניו שנפלו במערכות ישראל ובשן אמרה כי כעת "קיבוץ שער הגולן יאמץ את חיים-הארי וולף וייתן לו 74 שנים אחרי נפילתו סוג של בית, בית שבחייו מעולם לא היה לו".