לפני כחודשיים פרסם משרד החינוך נתונים לפיהם כרבע מהחרדים היו זכאים לתעודת בגרות בשנה שעברה. הנתון האמיתי, שכולל את שכבת הגיל כולה ולא רק את בתי הספר שמגישים לבגרות - נמוך בהרבה. רק 5% מהבנים השלימו את הדרישות לתעודה, ויחד עם הבנות החינוך החרדי מגיע ל-14% זכאים. הפער בין הנתונים מגלה את לב הבעיה.
אריאל קרלינסקי, דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטה העברית, זיהה את העיוות במספרים שהציג משרד החינוך וערך מחקר שהשלים את החסר: כמה חרדים באמת יוצאים ממערכת החינוך עם תעודה ביד, ומהו היחס בין הגברים לנשים הזכאים לבגרות. "נוצר מצב משעשע שבו ככל שפחות בתי ספר מגישים לבגרות - אחוז הזכאים עולה", הוא מסביר. "החישוב של משרד החינוך לא מעוות את הנתונים של רוב המגזרים - אבל בנוגע לבנים חרדים הוא עלול ליצור מצג שווא. הבעיה טמונה בין היתר בעובדה שמשרד החינוך מחשיב את התלמידים שעוברים לישיבה גדולה בי"ב כנושרים. הם לא נספרים בחישוב היחס הכולל בין הזכאים - לאלו שלא וזאת בעיה. אני רוצה לדעת מה הסיכוי בפועל של ילד לצאת עם בגרות".
לדבריו של קרלינסקי, הסברה שהמצב נהיה טוב יותר עם השנים נובעת בעיקר מהרצון שכך יהיה. מהמחקר עלה כי העלייה בשיעור הבגרות של חרדים בשלושים השנים האחרונות דומה לזינוק שנרשם בשאר המגזרים - אך בקרב האוכלוסייה החרדית הנסיקה הייתה מתונה יותר. ב-1996 שיעור הבגרות של גברים חרדים היה 0.6% מול 45% לגברים יהודים לא חרדים. ב-2018 הפער קפץ ל-2.8% לעומת 79%. "זה לא זז - הפער בין חילונים לחרדים רק גדל", הוא מדגיש. "גבר חרדי עם תעודת בגרות זה על גבול האוקסימורון".
העובדים והלומדים
ניתוח הסיבות להתקדמות הזוחלת חייב להיעשות בהפרדה מגדרית. כפי שמראים המספרים, שיעור הזכאות לבגרות בקרב בנות גבוה פי חמישה משל הבנים. חשיבות מקצועות הליבה הפכה מורגשת עם העלייה במספר הנשים החרדיות העובדות - עשרות אחוזים ב-20 השנים האחרונות. כשהן יוצאות לשוק העבודה ומנסות לרכוש מקצוע מבוקש כמו הנדסה, מחשבים, אדריכלות או ראיית חשבון, החיסרון בלימודי מתמטיקה או אנגלית ניצב מולן כמחסום קשה למעבר.
השמועה מתפשטת למטה ובתי הספר התיכוניים לבנות, הסמינרים, מתחילים לשנות כיוון. בעבר, הם היו מגישים רק למבחנים חיצוניים של מכון סאלד - שהוא חלופה לבחינות הבגרות, המהווה מדד קבלה לכיתות י"ג-י"ד. כיום חלק מהמוסדות מלמדים חמש יחידות מתמטיקה, גם אם לא מכוונים לתעודת בגרות מלאה. "יש לחץ גדול מצד ההורים להביא את הילדות לבגרות, בעוד הצד הרבני והמוסדות מתנגדים בחריפות מחשש שירצו להמשיך לאקדמיה", מסביר את השינוי עו"ד יהושע פפר מהפקולטה למשפטים ובית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, מומחה לחברה ולחינוך החרדי. "הנשים רוצות מקצועות יותר מפרנסים. הסטנדרטים של החיים עלו וכך גם יוקר המחיה ואין מנוס מלימוד ליבה".
אצל הבנים המצב נראה אחרת. שיעור התעסוקה של הגברים נמוך בהרבה מזה של הנשים - כ-50% מול כ-80% - ואחוז הזכאות לבגרות בהתאם, במעין ביצה ותרנגולת. "הבנים זו סוגיה יותר בוערת", מבהיר פפר, שמשמש רב קהילה בשכונת רמות ב' בירושלים. "בניגוד לנשים, הם נמצאים בסטגנציה כבר כמה שנים. לא רק שלא ניגשים לבגרות - אלא לא לומדים את מקצועות הליבה. כבר ביסודיים לא לומדים אנגלית, ובמקום מתמטיקה יש חשבון. בישיבות הקטנות, המקבילות לכיתות ט-י"א, אין לימודים כלליים בכלל, רק גמרא. ובי"ב כבר נכנסים לישיבה גדולה". הוא מדגיש כי קיימים גם תלמידים שפונים למסלולים אחרים, בעיקר מהזרם הספרדי, אך אלה מקרים נדירים.
"אם בגיל 20 או 30 הם רוצים להחליט לצאת לעבוד - מלאכת ההשלמה של החומר היא קשה", ממשיך פפר. "זה גם עניין של תפיסה: בתי הספר לא מחנכים למלאכה כערך, כמשהו שיש לשאוף אליו. האידאל הוא לשבת וללמוד תורה ולצאת לעבוד זה אירוע עצוב. כשגבר יוצא לעבוד הוא מאבד מהמעמד החברתי שלו. יש לזה מחיר".
צעד קדימה, שניים אחורה
לדבריו של פפר, הבעיה הולכת אחורה עד לקום המדינה. "השנים הראשונות של המדינה היו טראומטיות. הייתה הצטרפות מסיבית לפרויקט החלוצי, בכל בית חרדי היה ילד שהלך ללח"י או לאצ"ל, וכך גם עזבו את הדת. כקונטרה, האסטרטגיה הייתה של התבדלות. המדינה אפשרה תמיכה לקהילה הנבדלת, זה היה הסדר מאוד נוח גם עבור בן גוריון וגם עבורם. כך הם הקימו מחדש את הקהילות, החצרות החסידיות והמוסדות שנחרבו בשואה, ובחרו לא ללמד ליבה אלא להתמקד בלימוד תורה. האופי של ההתבדלות החרדית בארץ קיצוני יותר ממדינות אחרות, בארצות הברית הבנים החרדים יוצאים לשוק התעסוקה ומשגשגים".
70 שנה לאחר מכן, הממשלה האחרונה ניסתה להוביל מהלך מהפכני לעידוד לימודי הליבה יחד עם חסידות בעלז. החסידות פנתה למשרד החינוך בעקבות קשיים כלכליים, ובמשך תקופה ארוכה ניהלו בכירים משני הצדדים מגעים חשאיים עד שביוני הגיעו להסכם. במסגרת ההסדר הוחלט כי מוסדות שילמדו עברית, מתמטיקה ואנגלית יזכו לתקציבים בהתאם להישגי התלמידים - גם אם אינם משויכים לרשת חינוך ממלכתית. כך, יתאפשר לחסידות לשמור על עצמאותה.
פרסום המתווה עורר סערה בחברה החרדית. לחץ משמעותי הופעל על החסידות לסגת ממנו, עד שבשלב מסוים ההסכם איים לפצל את מפלגת יהדות התורה. החסידות נכנעה לבסוף וההסכם הוקפא. לפי דיווחים, מאחורי הוויתור עמדה הבטחה פוליטית: ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו הסכים להעניק תקציב נוסף למוסדות שלא מלמדים מקצועות ליבה, בתמורה לריצה משותפת של שני חלקי יהדות התורה - דגל התורה ואגודת ישראל. כך, במקום שינוי היסטורי לצמצום הפערים הלימודיים, החברה החרדית קיבלה גזר בדמות תמריץ להישאר מאחור.
"תכנית בעלז עדיין קיימת ויכולה לצאת אל הפועל", טוען פפר. "חבל שהיא כשלה וחשוב שתהיה להורים חרדים אפשרות לבחור במסלול שכולל לימודי ליבה, ומצד שני צריך לכבד גם את הבחירה ההפוכה. הפתרון הטוב ביותר הוא לא להכריח אלא שהציבור החרדי יפנים את החשיבות בעצמו. אין ספק שהדבר הזה צובר תאוצה בקרב ההורים. בטוח שהמימון בהסכם החדש לא יתרום, אבל התהליך הוא יותר רעיוני-פנימי מפוליטי. יש פער בין השטח לפוליטיקאים. לא סתם יש זליגה לסמוטריץ' ומפלגות נוספות".