פעם הם היו מחזה נדיר. היום גם בני 10 הם "נוער בסיכון"

מגרש הכדורגל מתמלא בנערים ככל שמתקדם הערב. הממוצע הוא גיל תיכון, סטיית התקן גדולה - באחת הפינות מרעישים בני 12 על קורקינטים, בשנייה יושבת חבורת בני 20 ויותר שחולקים חוויות מהצבא. במרחב שמפעילה עמותת "עלם", הפער מיטשטש.

עשרות ילדים עוברים במתחם הנמצא בעיר במרכז הארץ מדי יום. כמוהו פועלים כ-80 נוספים, מאופקים ועד צפת. מתנדבי העמותה שנמצאים במקום נבחרים לאחר הליך סינון קפדני הכולל סדרת ריאיונות. לכמה שעות, הם מספקים לילדים אוזן קשבת, ליווי והדרכה, מצרכים נדירים בחלק מהבתים בשכונה. בחופש הגדול, נוכח הסכנות הנלוות לחוסר המעש, המקום הופך לקריטי.

"על הברזלים" - סיקור מיוחד | כל הכתבות

"האדוות של הקורונה עדיין קיימות, מצוקות נפשיות, פגיעות מיניות, שימוש בסמים ואלכוהול", מספר אורן בנישו, מנהל במטה עבודת רחוב בעמותה. בנישו מזהה עלייה הן בעוצמת התופעות, והן בהיקף שלהן, במה שהוא מכנה "התרחבות השוליים". לפני המגיפה, הוא אומר, ילדים צעירים היו מחזה נדיר במתחם. היום הוא לא מופתע כשמגיעים בני עשר. "הילדים נשארו תקופה ארוכה בבית וההורים יצאו לעבודה. הם הרגישו צורך לצאת", הוא מסביר.

וכשהם יצאו מהבתים, הם זיהו את המגרש כמקום מפגש חברתי שמשאיר את הדלת פתוחה עבורם. מול החלופה של גינות ציבוריות ופקחים, השולחנות המתקפלים עם התה, המנה החמה והחטיפים וכיסאות הכתר הפזורים נראו פתאום מזמינים. "נהיה לנו, החברות, כלל לא כתוב שבאים לפה בכל שבוע", מספרת אחת הנערות, בת 15, וצוחקת: "זה כמו ארוחת שישי עם כל המשפחה, רק בחמישי, עם פחות אוכל, ועם אנשים יותר שבורים".

הנחת המוצא הנפוצה היא שבני נוער בגיל ההתבגרות סולדים מדמויות "הוריות" ומחפשים את חברת בני גילם. אולם יותר מהחיבור עם החברים, הילדים מספרים כי מקור המשיכה של המגרש הוא דווקא המבוגרים, מתנדבי העמותה העוברים ביניהם, יושבים כל פעם עם אחת החבורות או לוקחים אחד הצדה לשיחה אישית.
כשהם נשאלים מה מצאו כאן ולא בכל מקום ישיבה אחר, המנטרה החוזרת היא "היה כאן מי שיקשיב". אחת משלוש בנות 15, 16 ו-17 שיושבות עם מתנדב בן 43 מספרת כי סייע לה להתגבר על נידוי חברתי. "היה לי פה מקום לשתף".

עבור חלקם זה לא נגמר בתקופת בית הספר. "אני עדיין בא לפה באופן קבוע ומתייעץ עם אנשים שמבוגרים ממני רק בשנתיים", משתף ד', בן 27, המכונה "האבא של המקום". "אנשים מבחוץ לא מבינים את זה. אין לך מקום מפלט בשכונות כאלה. הצרות הן בבית ולא בחוץ".

במרכז הרחבה פועל ללא הפסקה מעגל פריסטייל. "לא צריך ג'וינט, שוכחים מהצרות כאן", מראפרפ אחד הנערים.

המרחבים פועלים בעיקר בשכונות עם ריכוז גבוה של "נוער במצבי סיכון", כפי שבעמותה מגדירים זאת. המתח לא נראה במבט ראשון. כדי להבחין במורכבות צריך להכיר את השטח, או לפחות לחפור לעומק השיחה. אז, עולים הסיפורים על אבא של ההיא שנרצח, או על הנער שמכים אותו בבית. כשניידת משטרה עוברת ברחוב, אחד המתנדבים עוצר ומבקש להפנות את תשומת לבי. "תראה איך הם נדרכים", הוא מצביע. הילדים עוקבים אחריה במבט עד שהיא חולפת. "זה טוב שאנחנו פה כשהיא מגיעה. אנחנו יכולים לתווך להם את הסיטואציה, להרגיע אותם".

המתחים מופנים לעתים גם פנימה, כלפי הצוות. "לפני כמה שנים היה ילד שתקף אותי, וסגרנו את המרחב. שבוע אחרי זה באתי אליו ודיברתי איתו. הוא לא הבין למה, שאל אתה לא כועס עליי?'. אמרתי אני כועס, וכואב לי, אבל אני כאן בשבילך", מספר המתנדב. במקרה האחרון, לפני כחודש, אחת החבורות רבה עם המתנדבים, הלכה הצדה, הניחה כיסאות ופתחה 'מרחב מתחרה', עם במבה. "אנחנו לא במרחב שלכם", הצהירו. בפעם הבאה שהגיעו כבר שכחו מכך.

• 2,126 בני נוער, צעירים וצעירות דיווחו על אלימות מחוץ לבית, פי 1.7 בהשוואה לשנת 2020 ופי 3.6 בהשוואה לשנת 2019, שנה לפני הקורונה
• 1,893 סבלו מאלימות בבית, פי 1.2 בהשוואה לשנת 2020 ופי 2.5 בהשוואה לשנת 2019.
• 1,177 היו קורבנות לאלימות ברשת, פי 2.3 בהשוואה לשנת 2019.
• 1,682 דיווחו כי סבלו מאלימות מינית, פי 2.3 בהשוואה לשנת 2019.
• 5,097 השתמשו באלכוהול, פי 1.3 בהשוואה לשנת 2019.
• 4,256 השתמשו בסמים, פי 1.5 בהשוואה לשנת 2019.
• 2,060 השתתפו במסיבות לא מפוקחות, פי 1.4 בהשוואה לשנת 2020 ופי 3.3 בהשוואה לשנת 2019.
• 4,000 דיווחו כי סבלו מדכאון וחרדה, פי 1.9 בהשוואה לשנת 2019.
• 1,432 ניסו לפגוע בעצמם, פי 1.2 בהשוואה לשנת 2020 ופי 1.5 בהשוואה לשנת 2019.

לדבריה של פרופ' כרמית כץ, מנהלת תחום המחקר במכון חרוב וחברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מרחבים כמו זה של עלם הם רק חלק מהפתרון. "הם עושים עבודה מצוינת, אבל המרחבים מספקים פתרון לנוער שכבר מוגדר בשוליים ומוכן להיעזר בהם. הבעיה היא שעל כל ילד כזה יש לפחות ארבעה שלא פונים לעזרה ואנחנו לא מגיעים אליהם. בתפיסה שלי כל בני הנוער נמצאים בסיכון", היא מסבירה.

"הפתרון שחסר הוא מאמץ מניעה על ידי ארגון שלא ממותג לנוער בסיכון. מיה דגן מהטיקטוק, למשל, העלתה סרטון מצוין על מרחבים מסוכנים", אומרת כץ. "אין לנו קמפיינים על זכויות ילדים, למי הם יכולים לפנות כשהם במצוקה, ואיך להתמודד עם חבר שמספר על בעיה. הם לא יודעים שיש להם זכות לחיים ללא אלימות, פיזית ומינית. אנחנו המבוגרים יודעים את זה, אבל שכחנו לספר לילדים. כל עוד אין פנייה לכל בני הנוער בישראל אנחנו לא עושים את המינימום בהגנה עליהם".

כץ מצביעה על שלושה גורמים עיקריים שמגבירים את מצוקת בני הנוער בתקופה הנוכחית: השלכות הקורונה, סבב הלחימה בעזה וחוסר הוודאות הפוליטית, ש"מביאה לכאוס ודוחקת את זכויות הילדים הצדה". "אנחנו רואים שימוש מוגבר במסכים, שהפכו חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם", היא מאבחנת. "בגיל 10-9 ילדים רואים סרטונים שקשורים בהפרעות אכילה. אנחנו רואים גם עלייה דרמטית בחשיפה לפגיעות מיניות ברשת, גם מקבוצת השווים שלהם. כשאין בית ספר, והילדים נמצאים במרחבים ללא השגחה, הם נמצאים בסיכון הכי מוגבר שיש".

ב-23:00 נכבה האור. הנערים מתפזרים לאט לאט, חלקם עוברים לספסלים ממול. הצוות מתקפל לניידת החונה בסמוך. הבודדים שנשארים מתקבצים מסביב לרכב לפני שהוא נוסע. אחד הנערים נכנס ונשכב על הכיסאות. "יאללה הביתה", הוא צועק. "זה מאוד אופייני", אומר אחד המתנדבים. אחר כך הוא גם יושב בכיסא הקדמי וצופר.

"את בחרדת נטישה", צוחקת אחת הנערות שנשארו על חברתה, והיא יורה חזרה: "אותי אי אפשר לנטוש".

עלם:
בווטסאפ (שיחה אישית) - 054-942-40620
בצ'אט אישי אנונימי
באינסטגרם
בפייסבוק
בטיקטוק
מרכז סיוע לנפגעי.ות תקיפה מינית: 1202 - מענה טלפוני נשי, 1203 - מענה טלפוני גברי, 'קולמילה' (בגוגל) - מענה בצ'אט אחד על אחד
אל"י - האגודה להגנת הילד: *6935 - מענה טלפוני, 054-2949596 - התכתבות בהודעות טקסט
ער"ן - עזרה ראשונה נפשית: 1201 - מענה טלפוני, 076-88444-00 - התכתבות בהודעות טקסט, ער"ן (בגוגל)- מענה בצ'אט אחד על אחד
קו הקשב של האגודה למען הלהט"ב: *2982 - מענה טלפוני
המועצה לשלום הילד: 02-6780606 - מענה טלפוני
מוקד סיוע להגנה על ילדים ברשת: 105 - מענה טלפוני
קו החירום של משרד הרווחה: 118 - מענה טלפוני