אג'נדת האנרגיה הרדיקלית של הנשיא ג'ו ביידן ובעלי בריתו בשמאל מענישה בסופו של דבר את האמריקנים, אומר מתיו ויטאקר, לשעבר התובע הכללי של ארצות הברית בממשל טראמפ, על הביקור השנוי המחלוקת של ביידן בערב הסעודית בשבוע שעבר. מבחינתו, ממשל ביידן יצר בעצמו את הבעיה שלה הוא מקווה למצוא את הפתרון במזרח התיכון, בעיקר בממלכה המדברית שופעת הנפט.
בראיון לוואלה, אומר ויטאקר, בן 52 רפובליקני מאייווה, כי הביקור של ביידן בערב הסעודית שנבע מהתקווה ששם תיפתר בראש ובראשונה בעיית מחירי הדלק הגבוהים בתחנות הדלק, היה צעד שגוי.
"תחת ממשל טראמפ, ארצות הברית הגיעה למצב של עצמאות אנרגתית ונהפכה ליצואנית נטו, כלומר ייצרנו יותר נפט וגז ממה שצרכנו", הוא מסביר. "העמדה הכללית שלנו היתה להשקיע בכל האנרגיות, גם מתחדשות כמו רוח ושמש, כמו גם כל אנרגיה אחרת, והיתה בידינו הטכנולוגיה טובה ביותר לעשות כך. זאת היתה תקופה שאפשר לכנותה 'רנסאנס של אנרגיה אמריקנית עצמאית'.
"האג'נדה הרדיקלית של ביידן והשמאל, שמתמקדים במכוניות חשמליות, מענישה בפועל את האזרחים האמריקנים בכך שהיא משתמשת במחירי דלק גבוהים בתחנת הדלק כהצדקה להשקעה שלהם באנרגיות מתחדשות ומכוניות חשמליות", טוען ויטאקר.
בזמן שבחירות אמצע הכהונה הכל כך קריטיות לשני המחנות, שבהן יתחרו חברי הקונגרס הדמוקרטים והרפובליקנים על השליטה בבית הנבחרים ובסנאט, הולכות ומתקרבות, הסקרים בארצות הברית מראים כי מבחינת האמריקני הממוצע, הסוגייה החשובה ביותר היא האינפלציה ומחירי האנרגיה המזנקים . ביוני, הגיע מחיר הדלק בארצות הברית לשיא של כל הזמנים - 5 דולר לגלון (נכון ל-18 ביולי עמד מחיר הדלק על 4.77 דולר לגלון).
ביידן ניסה לנקוט בכמה אמצעים כדי להוריד את המחיר הדלק, כולל שחרור של כמות היסטורית של חביות נפט מעתודות הנפט של המדינה, ביטול חוקים שנוגעים לייצור דלק בעונת הקיץ והפעלת לחץ על מדינות אופ"ק (ארגון המדינות מייצאות הנפט) להעלות את התפוקה, אך המחירים ממשיכים לעלות בשל שלל סיבות, כולל השפעות המלחמה באוקראינה, הסנקציות המערביות על רוסיה והשפעות ארוכות טווח של מגפת הקורונה.
כשכל המאמצים נכשלו, ביידן החליט, כך נראה, שהברירה היחידה לדידו היא להגיע לביקור אישי ביצואנית הנפט הגדולה בעולם ומדינה שעמה היחסים מתוחים ביותר מאז רציחתו של עיתונאי אמריקני-סעודי ג'מאל אחמד ח'אשוקג'י בקונוסליה הסעודית באיסטנבול ב-2018 על ידי סוכנים סעודים.
קיתונות של ביקורת נשפכו משני מהשמאל ומהימין האמריקניים על ההחלטה למסוע לערב הסעודית, במיוחד לאחר שביידן עצמו הצהיר לאחר רצח כי יהפוך את סעודיה ל"מנודה". הנשיא מצא את עצמו בין הפטיש לסדן, כשמצד אחד נמצא העם האמריקני שזעמו הולך וגובר בשל יוקר המחיה ושאותו הוא אמור לשרת, ומצד שני, נמצאת היושרה הדיפלומטית והמדינית שלו שעלולה להינזק משמעותית בשל שינוי עמדה כה קיצוני.
נסיבות אלה, לדברי ויטאקר, שהגיע השבוע לישראל כדי להתארח בפורום השמרני הבינלאומי הראשון בישראל של כנס השדולה השמרנית (CPAC) שנערך בנמל תל אביב בשיתוף TLV Salon, שיבולת וסלע מאיר, הציבו את הנשיא ביידן בעמדת חולשה. הוא גם אינו מסכים עם אלה בימין שאמרו שיש דווקא פן חיובי לביקור ביידן בערב הסעודית, משום שבכך הוא בחר ללכת בעקבות קודמו בתפקיד, הנשיא טראמפ, שראה והבין עוד קודם, לדבריהם, את החשיבות בחיזוק הקשרים עם המזרח התיכון.
"המצב של הנשיא טראמפ היה שונה", אומר ויטאקר. "הוא הגיע מעמדה של כוח במשא ומתן שלו עם הסעודים, ביידן בא מעמדת נחיתות בתקווה שמישהו אחר יסייע לו לפתור בעיות מבית" - שנוצרו בשל המדיניות האנרגתית של השמאל.
"לפני כמה ימים, שר התחבורה האמריקני פיט בוטיג'ג' העיד בקונגרס שמחירי דלק גבוהים הופכים מכוניות חשמליות לאטרקטיביות יותר יש לנו כיום על הכביש 330 מיליון מכוניות שצורכות דלק, לעומת מיליון חשמליות. בתרחיש הטוב יותר המעבר למכוניות חשמליות הוא שינוי שייקח עשורים, וגם אז לא כל האמריקנים ירצו לנהוג במכוניות חשמליות", אומר ויטאקר ומוסיף כי, "בכל מקרה, טעינת מכונית חשמלית בבית צורכת פי ארבעה יותר אנרגיה מאשר לקרר את הבית. זה לחץ עצום על רשת החשמל, וממילא שאיבת הנפט והגז יימשכו. אני קורא לזה 'מדיניות אנרגתית סכיזופרנית'".
גם ביחסים מול איראן,אומר ויטאקר, משתקפת היטב חולשת הממשל והנשיא ביידן עצמו - בזמן שלדבריו ברור לכולם שאיראן מהווה איום משמעותי קיומי על ישראל.
"אני יודע שאיראן ניסתה לפתח נשק תקיפה גם כשהיה לנו את הסכם הגרעין שהושג תחת ממשל ברק אובמה ב-2015. כעת ביידן מנסה להשיג הסכם נוסף שלא יעצור אותם מלהמשיך לנסות לפתח נשק גרעיני", אומר ויטאקר. "אני מקווה שהנשיא דיבר עם הסעודים על איראן ועל תוכנית הגרעין שלהם. אני דואג שהוא לא נחשב בקול חזק בדיון הזה".
ויטאקר מדגיש כי גם במקרה של שתי מדינות אחרות שהיחסים של ארצות הברית עמן נמצאים כעת בשפל, רוסיה וסין, חוזקה - או חולשה - היא שם המשחק.
"המקרה של הנשיא ולדימיר פוטין הוא ברור. בשורה תחתונה, פוטין ראה חולשה והגיב בפלישה לאוקראינה. הנשיא שי ג'ינגפינג כנראה ראה את אותו הדבר. נסעתי לסין, גיליתי שהם היו קשים מאוד כשניסינו לנהל איתם משא ומתן על בעיות שונות. הבנתי שלשי יש סבלנות גדולה הרבה יותר בנוגע לשאיפותיו באזור. הוא ברור לגמרי בנוגע למדיניות 'מדינה אחת, שתי שיטות', במיוחד כשמדובר בטייוואן. חשבתי בתחילה ששי יתקוף באותו זמן שרוסיה תתקוף את אוקראינה. העובדה שלא עשה כך אומרת לי שיש לסינים לוח זמנים ארוך הרבה יותר, ויש להתכונן לכך".
במהלך כהונתו הזמנית כתובע הכללי תחת טראמפ, שנמשכה מנובמבר 2018 - פברואר 2019, ויטאקר התמקד בעיקר בסוגיות פנימיות של רשויות אכיפת החוק. הוא מתייחס לעובדה שבכל הנוגע לבטיחות מוסדות ושימוש בנשק, לארצות הברית יש הרבה מה ללמוד מישראל.
הנושא עולה בעקבות ריבוי מסעות הירי ההמוניים בארה"ב בחודשים האחרונים, שגבו את חייהם של עשרות אזרחים, כולל ילדים תמימים. "זאת היתה התכנסות של כמה מסעות ירי נגד 'יעדים רכים'בעיקר, בתי ספר, גני ילדים וכן הלאה", הוא אומר. "יש דרך להתייחס לנושא הזה, בנפרד מסוגיית הנשק ואלימות כנופיות שנפוצה בעיקר בערים הגדולות. הבעיה היא שהשמאל קושר בין השניים אך כל נושא דורש עמדה שונה.
"בארצות הברית יש לנו כמות עצומה של נשק שנמצא בבעלות חוקית. בעלי הנשק שביצעו את הירי בתקריות האחרונות סבלו כולם מבעיות נפשיות , ולכן לדעתי צריך לבדוק את מערכת הבריאות הנפש ואת התמיכה שהיא מספקת לאנשים. בנוסף, אנחנו צריכים שרשויות החוק יהיו מעורבות הרבה יותר בקהילות שלהן, להכיר את האנשים בקהילה, גם את מי שעלול אולי לבצע מעשה כזה.
"אנחנו צריכים גם להקשיח את היעדים הרכים, בדומה לישראל. להציב מאבטחים חמושים או מתנדבים חמושים מחוץ למוסדות, וכמובן לנקוט באמצעי בטיחות בסיסיים כמו נעילת דלתות. ומעל הכל, יש לנו אחריות חברתית משותפת לדבר כמה שיותר על הסוגייה", מסביר ויטאקר.
"בממשל טראמפ גיבשנו דוח מקיף לבטיחות בתי ספר שכלל מאה המלצות לנהלים בהתאם למדינות השונות. לצערי ההמלצות לא מיושמות, גם בשל הצורך לתקצב דברים כאלה וגם בשל הצורך ברצון ונכונות פוליטית ליישם אותן. באופן כללי, זאת סוגיה מורכבת. אנשים שוכחים עד כמה גדולה ארצות הברית ועד כמה כל מדינה שונה ממדינה, ניו יורק למשל שונה לחלוטין לאייווה. כל אחת שונה ודורשת יחס ייחודי. לכן אני סבור שהעברת סמכויות ואחריות למדינות מהממשל הפדרלי היא דבר טוב. אחת המסורות הבולטות של הפוליטיקה האמריקנית היא שההחלטות מתקבלות ברמה מקומית, ומודל 'וואן סייז' שמגיע מוושינגטון פשוט אינו מתאים".