מגמת מינוי יוצאי יחידות מיוחדות לתפקידי מפתח סביב שולחן המטה הכללי של צה"ל מתרחבת ולאחרונה מגיעים לקדמת הבמה יותר ויותר אנשי צללים לשעבר. בהתאם לכך, הרמטכ"ל כוכבי החליט לפני כחודש למנות שני קצינים בוגרי יחידות מיוחדות לתפקידי מפתח במטה הכללי - אלוף אורי גורדין, מפקד סיירת מטכ"ל בעבר מונה למפקד פיקוד הצפון ותא"ל רפי מילוא, מפקד שייטת 13 בעבר מונה למפקד פיקוד העורף.
כדי לבחון את ההתפתחות והשילוב של קציני יחידות העילית בצבא הגדול אפשר לחזור אחורה לימים שבהם מפקדי סיירת מטכ"ל אהוד ברק, עמירם לוין ועוזי דיין מילאו תפקידים מחוץ ליחידה - אך הימים הללו חלפו ודור חדש של לוחמים עם שאיפות אחרות הפציע, בעיקר משייטת 13 ושלדג. אחרי שירות בצללים ביחידות המסווגות, הם מלאי מוטיבציה לצאת אל האור ולהשתלב ביחידות החי"ר בתפקידי מפתח ופיקוד.
"פתאום הרגישו בשייטת 13 שהקצינים חוזרים מהפיקוד ביבשה חזקים יותר, מבינים יותר איך המערכת הצבאית עובדת, מכירים את השפה הצבאית, מכירים מפקדים", נזכר קצין בכיר בעבר מהקומנדו הימי. "שייטת 13 קיבלו דימוי של בעל חיים דו חי שיודע לפעול ביבשה ולתמרן ולהילחם במים ומהמים. קצין מיחידה מיוחדת שמגיע לגדודי החי"ר מביא איתו חדות, חתירה למגע, את ההבנה שהכול אפשרי, סטנדרטים גבוהים, נוהל קרב סדור מאוד, הרבה פחות בירבורים ויותר מעשים. החי"ר היה נתקל בלבנון אבל לרוב בפעולות הגנה ולא בפעולות התקפה. היינו אז נוסעים לתחקירים של חטיבות החי"ר כדי ללמוד ולהשפיע".
אחד מאנשי הצללים הבולטים שעברו תהליך כזה היה תא"ל במיל' ארז צוקרמן. צוקרמן, מקיבוץ דן, התגייס בשנת 1982 בראשית מלחמת לבנון הראשונה לשייטת 13 והוכשר כפושט וצולל. הוא המשיך כקצין ותיק בשייטת 13 ומונה למפקד הראשון של יחידת אגוז. על פועלו עוטר בצל"ש אלוף פיקוד צפון, קודם לתפקיד מפקד שייטת 13 ובהמשך יצא מהצללים, הצטרף לשורות החי"ר ומונה למפקד חטיבת גולני.
כמעט עשור לאחר מכן התגייסו לשייטת 13 שי אלבז ורפי מילוא, שטיפסו בתוך היחידה וצברו ניסיון רב במבצעים חשאיים. זאת, בעת שחטיבות החי"ר עסקו לרוב בהגנה ברצועת הביטחון ובחיכוך רועש עם חיזבאללה. השניים, שראו את העשייה של מפקדים כמו עמאד פארס, שמואל זכאי וצי'קו תמיר, ביקשו מהפיקוד הבכיר להשתלב בחטיבות החי"ר - וזאת כדי לחתור למגע ו"ללכת אחרי האקשן".
גם הם המשיכו את מגמת היציאה מהצללים והצטרפות לשורות החי"ר - מילוא, ששימש כסגן מפקד יחידת אגוז מונה בהמשך למפקד פלס"ר גולני, ומג"ד 13. אלבז, שחזר מפציעה מהלחימה במבצע חומת מגן, קיבל את הפיקוד על פלס"ר נח"ל ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על גדס"ר נח"ל.
כמה שנים אחריהם יוצאים משייטת 13 שני קצינים מצטיינים נוספים: דן גולדפוס שקיבל את הפיקוד על סיירת הנח"ל ומאוחר יותר התמנה למח"ט הנח"ל וגור שרייבמן - שקיבל את הפיקוד על סיירת גבעתי, גדס"ר גבעתי, ופיקוד על בה"ד 1. בחיל הים ניסו בימים ההם לבלום את המוטיבציה הגבוהה של הקצינים הצעירים להשתלב בצבא הגדול. זאת, משום שהתפתחה מלחמת צללים עמוסה ומורכבת הרחק מגבולות המדינה, בהובלתו של הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי ומפקד חיל הים אליעזר צ'ייני מרום.
מסלול דומה עבר תא"ל שלומי בינדר שהחל את שירותו בסיירת מטכ"ל, עבר פציעה קשה, חזר לפיקוד, התמנה למפקד אגוז, קיבל את הפיקוד על סיירת מטכ"ל ולאחר מכן פיקד על חטיבת גולני.
"צריך להדגיש שלא הכול ורוד עם הקצינים שבאו מיחידות מיוחדות", סיפר קצין לשעבר מחטיבת גבעתי. "יש להם חשיבה מאוד מסודרת, הם מערכתיים מאוד, יש להם ניהול מדויק, הם אמיצים, חלקם ציידי מחבלים ודוחפים כל הזמן ליוזמות והתקפה - אבל היום יום בגדודי החי"ר היא משימה אחת קבועה והיא להניע לוחמים תחת שחיקה עצומה. זה אתגר שקצין ביחידה מיוחדת מעולם לא נתקל בו בעצמו מאחר וגדל ביחידה מיוחדת".
הוא מוסיף כי קיים פער בניסיון המקצועי של קצינים כאלו בתמרון יבשתי עם נגמ"שים. "זה תמרון שהם בכלל לא מכירים שכולל גם הפעלה של טנקים", אמר. עם זאת, לדבריו הקצינים מהיחידות המיוחדות בחטיבות החי"ר מפתחים פיקוד ומכירים את קצוות החברה הישראלית. "הרמה המקצועית שלהם מקבלת נפח כי עד אז הם לא מבינים באמת איך מנגנת מחלקה ומה זו פלוגה של 80 לוחמים", ציין. "הפלגה שלהם ביחידה זה גג 40 לוחמים, הדילמות שונות. ביחידה מיוחדת כל לוחם יודע בדיוק איך לממש את תחום האחריות שלו, אל תשאל אותי מה קורה בפלוגה רגילה".
תהליך דומה התרחש ביחידת העילית שלדג בחיל האוויר שהצמיחה לאורך השנים לפחות חמישה אלופים - אחד מהם הפך להיות רמטכ"ל ושר ביטחון בני גנץ. דמות בולטת בנוף של היחידות המיוחדות היה גם מוני כץ - שצמח ביחידת שלדג, פיקד על סיירת גבעתי, גדוד רותם, ואחרי שסיים לפקד על יחידת שלדג קיבל את הפיקוד על חטיבת גבעתי.
המתגייסים ליחידות המיוחדות
לפני שלוש שנים בערך זימן הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי דיון בנושא מדרג השיבוץ ליחידות מיוחדות כדי להבין כיצד מחלקת מחלק אגף כוח האדם בצה"ל את "העוגה" של הנוער האיכותי ליחידות מיוחדות בפרט ויחידות לוחמות בכלל.
ראשון ומעל כולם שמקבל את זכות בחירת בני הנוער הוא קורס טיס של חיל האוויר. לאחר מכן סיירת מטכ"ל וקורס חובלים. אחריהם, נהנים מבחירת נוער איכותי - שלא התקבל לקורס טיס וסיירת מטכ"ל : שייטת 13, שלדג ויחידת 669. קומה מתחת בוחרת חטיבת הקומנדו - מגלן, דובדבן ואגוז, ואז היחידות הממיינות: יחידת יהל"ם ועוקץ. רק בסוף נמצאות חטיבות החי"ר.
הרמטכ"ל, החליט לשנות איזונים וביקש מאכ"א לקיים בנושא עבודת מטה שתאפשר לחלק את כוח האדם האיכותי מחדש, באופן יאפשר לקדם את האינטרסים של חטיבת הקומנדו על חשבון שלדג. עבודת המטה החדשה ליצירת מודל חדש הובאה לידיעתו של מפקד חיל האוויר לשעבר עמיקם נורקין - שהתנגד אליו נחרצות. במסגרת אחד הדיונים שלף נורקין מסמך מגובה בנתוני אכ"א לפיו לצד העשייה המבצעית הענפה: יחידת שלדג היא יצואנית מספר 1 של מפקדי פלוגות ליחידות הלוחמות בכל צה"ל. ההתעקשות של נורקין והצגת הנתונים שכנעה את הרמטכ"ל והשינוי שנוצר בתמהיל חלוקת הנוער האיכותי לטובת הקומנדו היה מינורי.
"התהליך בהחלט שיקף רצון של צה"ל לשלב כוח אדם איכותי מהיחידות הכי איכותיות בחטיבות החי"ר לבין הרצון של אותם קצינים לתרום יותר", אמר גורם בכיר לשעבר באכ"א. "מה שאמור להדאיג הוא שאין אף אחד בצבא שעושה היום תכנון לעשור הקרוב לגבי מפקדי הפלוגות. למשל - מה התמהיל? כמה אחוז יגיע מהגדודים וכמה מהמיוחדות? אין באמת מחשבה סדורה. מדובר ברצון של שני הצדדים, בעיקר של מפקדי חטיבות החי"ר שמבינים שקצין מסיירת מטכ"ל או משלדג הוא הרבה פעמים קצין יותר איכותי ממ"מ או סמ"פ שיש להם בגדודים".
"בסוף שלדג ו-669 זו בועה. כדי להתקדם אתה חייב לעשות תפקיד בצבא הגדול. יש הרבה דוגמאות מעולות וכשאותו נוער מגיע לשולחן המטה הכללי של צה"ל זה רווח נטו של הצבא בפרט והחברה הישראלית בכלל. אני בעד לשלב יותר קצינים מהמיוחדות בצה"ל והפוך. זה קורה. אבל צריך לעשות את זה בצורה יותר מושכלת בדיוק כמו בעולם המודיעין והאש".
קצינת בכירה לשעבר באכ"א שמכירה היטב את מסלול הפיקוד של האלוף גורדין ותא"ל מילוא שבקרוב יועלה לדרגת אלוף, סיפרה השבוע כי מדובר בשני קצינים מאוד בולטים ואיכותיים שכבר בצעירותם סומנו כמי שיגיעו רחוק בסולם הדרגות ולכן המינויים שלהם לא מפתיעים, "מילוא תמיד הוגדר כקצין מבריק שרוב מה שעשה בשייטת 13 היה קטן עליו וגורדין היה אחד ממפקדי סיירת מטכ"ל היותר טובים", אמרה. "הרמטכ"לים השונים היו מעורבים באופן אישי במסלול שלהם. צריך להבין שבשונה ממפקדי חטיבות או מפקדי אוגדות מדובר בקצינים שבגלל שהיו מפקדי יחידות מיוחדות אז ראש ממשלה מכיר אותם מדיונים והצגת תוכניות, שרי הביטחון, רמטכ"לים ואלופים. יש להם ראייה מרחבית וידע על המתרחש באזור - בשונה ממפקד חטיבה ומפקד אוגדה שיכול לראות אלוף בתרגיל חטיבתי במקרה הטוב להתרגש".
"ביחידות המיוחדות שיש כאלה שצריך לזמן אותם באופן אישי לדיון שיבוצים בפני המטה הכללי" היא מוסיפה. "היה כזה משובח ומיוחד ששירת ביחידות המיוחדות והפך להיות אלוף. מדובר בקצינים שמביאים ערכים וחשיבה אחרים לשולחן".
כלל הקצינים שהתראיינו לכתבה הדגישו כי בשל חוק המספרים הקטנים והיחס של אותם "קצינים מיוחדים" ביחס למספר הקצינים בחטיבות החי"ר, צריך לדון בהם בקפידה ולהימנע מהפרת איזונים.
קורות החיים העמומים של האלוף גורדין עמוסים בשורות מחוקות מטעמי צנזורה בגלל מבצעים חשאיים - דוגמת חלקו הסודי בהכנות לתקיפת הכור הגרעיני הסודי בסוריה. העובדה שמינויו למפקד פיקוד הצפון הבא מקפיצה אותו לעמדת זינוק בהתמודדות בעתיד על תפקיד הרמטכ"ל - ועם זאת את תשומת הלב מושך דווקא תא"ל מילוא שאת חזהו מעטרים שני צל"שי אלוף על אומץ לב בפעולות עמוק בשטח אויב.
אולם, העיכוב במינויו על אף הובלתו לתפקיד מגיע לאחר תקרית משנת 2017. אז, הוביל מילוא כמפקד עוצבת הגליל את מבצע מגן צפוני לחשיפת המנהרות של חיזבאללה שנחצבו בסלע וחצו את הגבול לשטח מדינת ישראל. לקראת סוף המבצע הוא החליט לבחון בעצמו את אחת המנהרות הארוכות ביותר של חיזבאללה. מבלי לעדכן את מפקד פיקוד הצפון, האלוף חצה באמצעות המנהרה לשטח לבנון עם כוח לוחמים קטן - עד לכפר ראמיה בלבנון וחזר. הרמטכ"ל רא"ל כוכבי החליט להחמיר עמו ולעכב את קידומו. ברקע שיח על האפשרות שיפרוש מצה"ל, הוא מונה למפקד המכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה ויצא ללימודים.
ברקע, הופעל עליו לחץ כבד להישאר בשירות ובמקביל הופעל לחץ על הרמטכ"ל להעניק לו את דרגת האלוף - בעיקר על ידי שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן שהיה אחראי על מינוי כוכבי לרמטכ"ל. מינויו של מילוא למפקד פקע"ר הבא פותח בפניו את כלל האפשרויות בעתיד סביב שולחן המטכ"ל, סולל דרך למפקדים נוספים משייטת 13 לצאת מהצללים ולהשתלב בתפקידי מפתח - ובעיקר, המינוי הזה מאתגר את המחשבה אילו פתרונות יצירתיים יביא לתהליך קבלת ההחלטות של מערכת הביטחון, בעידן שבו המערכות החשאיות ואיומים מבית תופסים נפח משמעותי מסדר היום בישראל בפרט ובמזרח התיכון בכלל.