בשנת 1979, זמן קצר אחרי עלייתו של אייתוללה חומייני לשלטון באיראן, החלו אנשיו לחזק את הקשרים עם האוכלוסייה השיעית בלבנון, ולהעביר כספים לארגון הטרור השיעי אמל, שביצע פיגועים נגד ישראל. חלפו שנים בודדות וראשי אמל, שהיו שבעי רצון מהיקף ומאיכות הפיגועים, החלו במדיניות של התבדלות כלפי חוץ ובפעולה עצמאית. האיראנים לא ראו זאת בעין יפה, והחלו לקדם הקמה של ארגון חדש בשם חיזבאללה (מפלגת האל), שהתבסס על פורשי אמל.
בשנת 1986 נפל בשבי הנווט רון ארד, שהוחזק על ידי אנשי אמל. היקף הפיגועים הרצחניים של השיעים נגד אזרחים מערביים בלבנון, ונגד חיילי צה"ל ברצועת הביטחון, צבר תאוצה. איראן המשיכה להעביר כספים ומסרים באמצעות נציגים איראנים בסוריה, ובראשם השגריר האיראני ואיש הדת עלי אכבר מוחתשמיפור.
רשימת ה-11
בשנת 1991 אישרו האיראנים את מינויו של המזכ"ל הראשון של חזבאללה, סובחי אל-טופיילי, אדם קיצוני מאוד בעמדותיו ומקורבו של אייתוללה חומייני. האיראנים לטשו עיניים למערכת הפוליטית הלבנונית במסגרת תוכנית אסטרטגית להשתלט בעתיד על המדינה. טופיילי, שהתנגד לרעיון ההשתלבות בבחירות בלבנון הודח כעבור כמה חודשים מההנהגה ובמקומו מונה עבאס מוסאווי כמזכ"ל השני של הארגון. עד מהרה השתלב מוסאווי בפעילות החשאית, והחל עוסק בפעילות טרור אינטנסיבית.
באותם ימים הניחו בכירי חטיבת המחקר על שולחנו של ראש אמ"ן דאז, אלוף אורי שגיא, רשימה שכללה 11 בכירים לבנונים שנמצאים על הכוונת של צה"ל, ובהם גם בכירי הארגון השיעי עימאד מורניה, שכבר אז הוכתר כארכי מחבל, שייח' נעים קאסם, ח'ליל ח'ארב, שייח' נביל קאוק ומוסאווי עצמו. "זו הייתה רשימה של 11 אנשים שמוטב היה שיסתכלכו מהעולם", אמר השבוע שגיא והוסיף: "אמרנו שאלו מפעילים את הטרור כנגדנו. במילים אחרות, ראינו שיש להם גם כוח פוליטי עולה".
מוסאווי נולד וגדל בבקעת הלבנון. הוא למד בעיר נג'ף בעיראק, ושם הושפע רבות מהאידיאולוגיה הקיצונית של חומייני. לימים היה מוסאווי לאביו הרוחני של חסן נסראללה. הוא אמנם הוגדר כמתון בהשוואה לאל-טופיילי, אך עדיין התחייב בפני האיראנים וציבור תומכיו למחוק כל זכר לישראל. בשלב מאוחר יותר סיפר נסראללה כי מוסאווי הניח את היסודות לזרוע צבאית עצמאית, אך נתונה לפיקוח.
פחות משנה אחרי שנכנס מוסאווי לתפקיד, נגזר גורלו. באמ"ן נערך מידע מודיעיני רב עליו ועל פועלו. "התחלנו להתגבש עקב תאריכים ואירועים שידענו מודיעינית שאמורים להיות בדרום לבנון, מתי אפשר לפגוע בו", סיפר שגיא. "היה לנו מודיעין טוב. הרמטכ"ל אהוד ברק החליט שראש אמן יטפל בעניין הזה. ברק רצה שליטה מטכ"לית ככל האפשר". מוסאווי יצא מביירות בשיירת כלי רכב לכפר ג'יבשית בדרום לבנון, כדי לנחם את משפחתו של בכיר הארגון שייח' ראע'ב ח'רב. הבכיר היה מפקד הארגון בדרום לבנון, והוא נהרג על ידי שיעים בשליחות ישראלית. יורשו, אגב, היה שייח' עבד אל כרים עובייד, שנחטף מביתו בג'בשית על ידי ישראל ב-1989.
"ידענו שיש אירוע לזכרו של צדיק אחד בדרום לבנון בשם ראע'ב ח'רב", נזכר שגיא. "זה גם פורסם בתקשורת הגלויה, ואמרנו בואו נעשה על זה מודל, כי לא ידענו באיזה רכב הוא יהיה ומי יהיה לידו". לחר אימות הפרטים על ידי גורמי המודיעין הוחלט באמ"ן להפוך את האירוע למודל לקראת מבצע עתידי שבמסגרתו לוחמי שייטת 13 או סיירת מטכ"ל יחטפו את מוסאווי, ובתמורה ידרשו את שחרור של הנווט השבוי רון ארד.
בכירי צה"ל הגיעו אל הבור בקרייה בתל אביב וירדו לחמ"ל שהוכן מראש למבצע המיוחד. סביב שולחן הבכירים ניתן היה לראות בפעם הראשונה על גבי מסך שידור בזמן אמת מהמל"טים שטסו מעל השיירה. "הם עקבו אחרי שלושה כלי רכב מביירות ועד ג'בשית ולאורך כל האזכרה", אמר השבוע אל"מ במיל' שלמה מופז, דוקטורנט באוניברסיטת בר אילן החוקר את חיזבאללה, שמילא בעבר תפקידים בכירים באמ"ן. "בדרך היו ספקות. לא היו בטוחים איפה מוסאווי".
שמיר אישר בלי שאלות
מטרת המודל הייתה להוכיח שיש אפשרות לעקוב אחרי שיירה, לזהות מהאוויר ובאמצעות מודיעין מהקרקע מי יושב באיזה רכב ולאחר שיתקבלו האישורים המתאימים, לחטוף אותו. "נערכנו לכך שאם עוד פעם דבר כזה קורה (מועד אזכרה כעבור שנה, א.ב) אז איך אנחנו מוכנים לבצע", הסביר שגיא השבוע והוסיף: "אכן ראינו את הכול וזה היה מרשים ביותר. אני זוכר את האירוע מתגלגל. ידענו פוזיטיבית שהוא שם. הערכנו על פי המכונית המכובדת באיזה רכב הוא נמצא, עקבנו אחרי כל הטקס ורק לקראת סופו, כשהוא עלה לבית המשפחה, הבנו שזה הוא סופית. אז אני אומר 'הנה, אפשר לחסל אותו'. הסתכלו עליי כמו על משוגע. היה לי יתרון גדול שהוא גם חיסרון גדול. לא גדלתי במודיעין".
בדיעבד התברר שמוסאווי כלל לא חש שהוא מבוקש שנמצא תחת מעקב, ושיש אפשרות שהוא יחוסל, משום שהוא העריך שהוא נתפס בעיני ישראל כדמות פוליטית. הוא לא ידע עד כמה ברור לצה"ל ולגורמי המודיעין שהוא מעורב בטרור עד צוואר.
שגיא סיפר גם על הרגעים המותחים. "אני הרגשתי שאפשר לפגוע בו ולהמתין, כי הם יוצאים החוצה מהכפר. מיד עליתי לאהוד ברק שגילה התלהבות לעניין. עלינו לשר הביטחון דאז משה ארנס והקפדתי להביא איתי את ראש חטיבת המחקר קותי מור שהתנגד, כי הוא חשב שאין לנו מספיק מידע, ואין ביטחון שזה הוא. הקפדתי להביא אותו כדי שישמעו גם את הצד השונה ואת הספקות, והיו ספקות, לא אכחיש. ארנס אישר, והיה מיד טלפון לראש הממשלה דאז יצחק שמיר, שהיה במנוחת צהריים. הוא אישר מיד, כמעט בלי לשאול שאלות".
הקצינים הבכירים חזרו לחדר השליטה ובחנו שוב את שלושת כלי הרכב. לא היה ברור במדויק היכן נמצא מוסאווי, האם ברכב הראשון, השני או השלישי. לבסוף נבחר הרכב האמצעי, שהיה המפואר ביותר. בדיעבד התברר כי ברכבו היו גם אשתו ושני ילדיו, ובשאר כלי הרכב פעילים נוספים ומאבטחים. "נתנו לי את הפררוגטיבה להחליט מתי יורים. המסוקים היו באוויר. וידאנו קשר שהם מזהים ואכן פגעו. פגענו גם באזרחים תמימים, אשתו וילדיו. זה רע מאוד. לא ידענו. אנחנו לא מחסלים אזרחים. המצבע הצליח, למרות שזה עוד לא היה מבצע. אתה מבין את הפרדוקס", שאל שגיא.
בעקבות החיסול העריכה חטיבת המחקר שחיזבאללה יגיב בירי קטיושות, ואולי אף בפיגוע בחו"ל. שני האיומים אכן התממשו. רקטות שוגרו על הצפון, ושני פיגועים בוצעו בארגנטינה. לאחר מכן אמר אלוף שגיא ביושר: "שני דברים אני רושם לעצמי: אם הייתי יודע שאשתו וילדיו נמצאים שם, לא הייתי מחליט לפגוע. הדבר השני הוא שלא הייתה לי מספיק מודעות. ככה אני חושב. אף אחד לא ידע... נתנו התראה על פיגוע בחו"ל".
ב-17 במרץ 1992 התפוצצה מכונית תופת ליד שער בניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס וגרמה להריסתה. בפיגוע נהרגו 29 בני אדם ובהם ארבעה ישראלים, ונפצעו יותר מ-220. ביולי 1994 בוצע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס. מכונית תופת התפוצצה וכתוצאה מכך נרצחו 85 בני אדם ונפצעו 330. מאחורי הפיגועים עמד ראש הזרוע הצבאית של הארגון עימאד מורנייה, בשיתוף עם אנשי משמרות המהפכה האיראניים.
"בתחקירים אני נוהג לבדוק במה אני לא בסדר, ולא במה אחרים לא בסדר", אמר שגיא, "ההערות שיש לי כלפי עצמי הן שבכל זאת נפגעו אשתו וילדיו של מוסאווי במכונית הזו. זו לא הדרך שלנו, ככה אני מקווה ומאמין. הדבר השני הוא היקף ההרס וההרוגים בקהילה בארגנטינה, שהיו בקנה מידה קשה מאוד. סיכול ממוקד יש לו יתרונות וחסרונות. בין שאר החסרונות, זה הוליד את חסן נסראללה. הנה בא לך אחד שהוא יותר גרוע מעבאס מוסאווי".
התובנה של ראש אמ"ן היתה כבר אז ההבחנה שהמבצע הזה יהפוך לאב טיפוס של כלי קטלני בשם "סיכול ממוקד" - חיבור בין מודיעין בזמן אמת, אש ותהליך קבלת החלטות. "בפעם הראשונה סגרנו את כל המעגל - מודיעין חיל אוויר ושטח בפיקוד צפון. כל המעגלים היו במקום אחד. היום זה לחם חוקו של צה"ל", הוסיף שגיא.
על הפער בהבנה הישראלית לגבי עומק ורוחב הקשר בין משמרות המהפכה באירון לבין חיזבאללה סיפר שלמה מופז: "עומק הקשר האיראני עוד לא היה ברור לגמרי, למרות הקשר של עימאד מורנייה לאיראן. גם עומק החדירה של איראן ללבנון עדיין לא היה ברור".
הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט אמר לאחרונה בראיון שהעניק לבן כספית: "רק במהלך 2006 התחלנו להבין את עומק המעורבות האיראנית בחיזבאללה. היה חוסר הבנה לגבי האפשרות של תגובה בחו"ל. היחידי שזרק משהו היה ראש ענף איראן אז שמעון שפירא, שאמר שיכולה להיות תגובה. לא ידעו מה. חשוב להגדיש שחטיבת המחקר התנגדה להפוך את זה למודל מבצעי מכיוון שלא ידעו את התגובות, וגם כדי שיהיה לך קלף מודיעי כדי לחטוף אותו כקלף מיקוח על רון ארד. הרי הוא היה מופיע כל שנה בג'יבשית באזכרה. יחד עם זאת, זה הסיכול הממוקד הראשון בפורמט של מסוקים. מקבלי ההחלטות לא היו צריכים תיווך של מודיעין. במו עיניהם הם ראו בצבע את השיירה, ואת הצלב של המסוק. זו הפעם הראשונה שזה היה השילוב".
"החיסול לא היה נקמה"
מיד לאחר החיסול התמנה נסראללה בן ה-22 למזכ"ל הארגון. מאז חלפו 30 שנה, שבהם הוא שולט בחיזבאללה ביד רמה. מוסאווי היה הפטרון שלו. מורה הדרך שלו. גם מעין אב רוחני. לימים הוא יגיד שמי שהניח את היסודות היה מוסאווי, והוא המשיך את דרכו. חשוב לציין שלקח לנסראללה זמן רב לבנות את מעמדו.
לגבי התגובות של חיזבאללה לחיסולו של מוסאווי, עד היום יש מחלוקת בקהילת המודיעין בשאלה האם הפיגוע השני בארגנטינה, בבניין הקהילה היהודית, בוצע בתגובה לחיסול או להתקפה של צה"ל על מחנה אימונים בדרום לבנון, שבה נהרגו גם בני בכירים בחיזבאללה ואיראנים. מאוחר יותר גם הבינו בצה"ל כי לעניין העמימות סביב השאלה מי ירה היה ערך, מאחר שברגע שנראה מסוק קרב יורה על מכוניתו של מוסאווי, לא הייתה עוד כל אפשרות להכחיש שצה"ל ביצע את המעשה. מנגד, חייהם של בכירי חיזבאללה הפכו מאז לסיוט, מאחר שכל זמזום מל"ט וכל רעש של מסוק מעורר בהם את החשש שמדובר בסיכול ממוקד.
אהוד ברק אמר השבוע על החיסול של מוסאווי: "זה לא נעשה כנקמה, אלא כדי למנוע טרור בעתיד. המטרה הייתה לסכל". על התקופה ההיא הוא הוסיף: "עסקנו בבניית יכולות מבצעיות, כדי שנוכל לאפשר שימוש במודיעין בזמן אמת במעגל כצר, כדי לפעול עם הזריזות של מסוקי קרב והדיוק של טילי ההלפייר, שהיו חדשים אז".
בעניין חיזבאללה הוא אמר: "המוח המבצעי היה עימאד מורניה. נסראללה הוא פסיכולוג של מידע. טוב אפילו. הוא קורא טוב את הנשמות של האנשים שלו, ואת הנקודות העדינות של החברה הישראלית. הוא מדבר בתחכום רב". לגבי מוסאווי הוסיף ברק: "מבחינה מעשית נוסף עוד מימד ליכולת של צה"ל לבצע סיכולים ממוקדים. חלק גדול מהסיכולים בוצעו על ידי גופי מודיעין בשיטות אחרות, ופה זה מקום שגם צה"ל יכול לבצע פעולות מהסוג הזה. זה הישג מודיעיני ומבצעי".