משבר ההגירה המתחולל בגבול בלארוס והאיחוד האירופי נבנה בהדרגה בחודשים האחרונים, וכולו הונדס על ידי רוסיה ושליט הבובה שלה בבלארוס, אלכסנדר לוקשנקו. סבלם ואומללותם של המהגרים, רובם מהמזרח התיכון, אמיתי ומוחשי, אך הנתיב הקפוא והמאיים שבו הם צועדים נסלל בקפידה במוסקבה ובמינסק.
המהגרים, בהם גם מבוגרים וילדים, מוטסים על ידי חברות תעופה רוסיות, בלארוסיות וחברות תעופה ידידותיות אחרות, ולאחר נחיתתם בבלארוס מעודדים אותם לצאת למסע לעבר עתיד טוב יותר במערב אירופה. בחזית ניצבות מדינות הקצה המזרחי של האיחוד האירופי, פולין והמדינות הבלטיות, הרואות ברוסיה איום של ממש לאור מעלליה באוקראינה בשנים האחרונות.
מי שמשלמים בסופו של דבר את המחיר הם המהגרים, שהפכו לכלי נשק במשחק גדול בהרבה. כמה מהם קפאו למוות. אחרים מספרים כי גם אם הם מתחרטים ורוצים לשוב על עקבותיהם, החיילים הבלארוסים מבהירים להם - גם באלימות - כי זו דרך חד-כיוונית.
מטרת הקמפיין הציני והמרושע של רוסיה ושל בלארוס, שהפכה למעין מדינת לוויין שלה, נועד לערער על היציבות האירופית ולסדוק את המצור על משטר לוקשנקו. המערב הטיל על הרודן סנקציות מקיפות מאז שמחץ את האופוזיציה לאחר הבחירות לנשיאות בשנה שעברה, והוא הפך תלותי בנשיא ולדימיר פוטין. הנקמה היא פגיעה בבטן הרכה של אירופה שעודה מצולקת ממשבר ההגירה של 2015.
דומה שהפעם הגוש האירופי מאוחד יותר בנושא, ואף שם בצד, לבינתיים, את המחלוקת מול הממשלה הלאומנית בפולין סביב הפגיעה בדמוקרטיה במדינה. עם זאת, בניגוד למשבר הקודם, גל ההגירה כעת אינו טבעי - אז הוא נבלם אחרי שטורקיה קיבלה סיוע של מיליארדי אירו - והצעד הבא של פוטין עוד לא ברור. אף שעשה שרירים ושלח מפציצים גרעיניים לשמי בלארוס, פולין והמדינות הבלטיות הן חברות בנאט"ו, בניגוד לאוקראינה ואין בכוונתו להיקלע לעימות בין-גושי.
במשך שנים פעל פוטין כדי לאחד או לחזק את שיתוף הפעולה בין רוסיה לבלארוס, שבה הוא רואה אזור חיץ קריטי מפני התפשטות נאט"ו לגבולות רוסיה, אך לוקשנקו היה קשה להשגה. הוא נותר בעל ברית קרוב של מוסקבה, אך קרץ מעת לעת למערב בתקווה לשיפור המצב הכלכלי בארצו. כיום זה כבר לא עומד על הפרק משום שמדינות המערב אינן מכירות בו עוד כמנהיגה הלגיטימי של בלארוס, וכל שנותר לו הוא קרב הישרדות חסר מעצורים.
בעוד שבריסל מגבשת סנקציות חדשות נגדו, מנהיג בלארוס איים במרומז לצמצם את אספקת הגז לאירופה, בשיא החורף. רוסיה עצמה השתעשעה בכך בשבועות האחרונים כדי לגרוף רווחים גדולים מיתר ממדינות היבשת, שעדיין נשענות במידה רבה על אספקת הגז שלה. "שיצרחו ויצווחו", אמר לוקשנקו על שליחת המפציצים הגרעיניים של רוסיה לארצו. "אין לנו ברירה אחרת".
הלחץ המשולב של פוטין ולוקשנקו קשור ככל הנראה גם באוקראינה, שמדי כמה חודשים מוצאת את עצמה תחת איום רוסי חדש. מוקדם יותר השנה פרסה מוסקבה עשרות אלפי חיילים בגבולותיה עם אוקראינה, ואלו נסוגו לאחר שיחות של פוטין עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. אך בימים האחרונים שבה רוסיה להזיז כוחות גדולים מערבה, וביידן שלח את ראש ה-CIA לביקור נדיר במוסקבה כדי להבין מה הצעד הבא במשחק השחמט של פוטין. לא בטוח שהוא חזר לוושינגטון עם תשובה ברורה.
ביידן, שבינו לבין אוקראינה יש קשר עוד לפני שהתחילה נשיאותו - פרשת אוקראינה-גייט שהובילה למשפט ההדחה הראשון נגד דונלד טראמפ - לא מצליח לסכור את שטף המשברים העולמיים והמקומיים שפוקדים את ממשלו בן הפחות משנה, מנפילת אפגניסטן לידי טליבאן ועד משיכת הזמן האיראנית בשיחות הגרעין כשעל כל אלו ממשיכות לרחף מגיפת הקורונה והכלכלה המקרטעת ומשבר האקלים.
פוטין עוקב אחרי המהלך הבא של ביידן, שהבטיח להגן על אירופה מפני תוקפנותה של רוסיה אחרי ארבע שנות רפיסות של ממשל טראמפ, אך בינתיים ממשיך באותו קו הססני שמנוצל על ידי רודני כל העולם. ארצות הברית צפויה להצטרף לעיצומים האירופיים הקרובים, אך סנקציות לבדן לא הצליחו לעצור עד כה את השאיפה של רוסיה לפורר את האיחוד האירופי מבפנים וייתכן שבגבול המזרחי תעמוד בקרוב הנחישות המערבית למבחן חשוב.